סיירות מכתבי - הסרבנים

חיידק "הסארס" של הסרבנות - מתחיל להדביק קבוצות נוספות בציבור הישראלי. אחרי מכתבי השמיניות של פעם, מכתב האקס-טייסים, ועכשיו אקס-סיירת מטכ"ל, שבהם הדגש הוא פוליטי עם מסכה של מוסריות והומניות.

אם נאמץ עקרון זה, וניתן לו לפרוח ולהתפתח אנו צפויים למכתבי סיירות מובחרות, גם של חיילות אחרים ואולי גם של ישראלים השוהים בעת הזאת בחו"ל.

רבותי, עבר הזמן שבהם הטייסים או סיירת מטכ"ל היו מאגר ל"מיטב הנוער" - כיום הנוער הטוב והמיטיב נמצא בכל החילות, והתחרות כיום בין בתי הספר הוא על מספר בוגרי הטייסים, הצנחנים, ויחידות קרביות אחרות בים, באוויר וביבשה.

המסקנה: שימוש בייחוס יחידתי לצרכים פוליטיים מובהקים, לא רק פסול אלא מגלם בתוכו אלמנטים מסוכנים של המרדה, הסתה, ושיתוף פעולה עם האויב, בתחום ההסברה וההתנגדות למדינת ישראל.

העיתונות העולמית, שלא לצטט את העיתונות הערבית והאירופית העויינת את ישראל, מוצאת שלל רב בראיונות נוסח 4 ראשי השב"כ והמכתבים נוסח הטייסים וסיירת מטכ"ל ובכלל - מי הסמיך 10 אקס-אנשי סיירת מטכ"ל לדבר משם לוחמי היחידה למאותיהם ולהשתמש בשם, בסמל, ובהילת היחידה, למטרותיהם האישיות הפוליטיות. החסרים מפלגות, עמותות וזרמים אנחנו - שרק ייחוס היחידה הוא שקובע - ומה בעצם הוא קובע?

נכון, אנשי המכתבים, הם אנשים טובים שעשו עמלו והקריבו למען המדינה - אז מה?

ומה בקשר לאלפים האחרים - הם לא תרמו, עשו הקריבו ואף נפלו למען המדינה, בשירות צה"ל ובזרועות הבטחון השונים במדים או בלעדיהם.

חבל שאנשים טובים - רוכבים על גל עכור של סרבנות, שיכולה כמו מחלה מדבקת - קודם לפגוע בהם כולל הקרובים להם והיקר להם צה"ל.

אין סוף לאפשרויות שניתן לשרטט, אם נלך לפי העקרון שקבוצת לוחמים, או אקס-קצינים - יתחילו לאמץ לפי השקפת עולמם מקומות לשירות או לחימה. אם היה מדובר בשתי מדינות, ששכנו לבטח על גבולותיהם - ולפתע מחליטה ישראל ממניע אימפריאליסטי להתפשט ולכבוש שטחים ביש"ע - נו אז יש בסיס לטענות שהושמעו במכתבי הסרבנים - אבל כאשר ישראל נמצאת במלחמת טרור אכזרית מול קבוצות מזוינות של חמאס, ג'יהאד, פת"ח, תנזים ועוד מיני כנופיות אלימות כאשר ראשי החמאס יאסין ועוזריו, וראשי הג'יהאד רק לפני ימים ספורים - הגיבו על הצעת "ההודנא" של מצרים, בדחייה ובהצהרה שאין מקום למדינת ישראל באזור הזה, כאשר השב"כ מדווח על עשרות פיגועים שנמנעו ועשרות עדיין בהתראות - האם זה הזמן לפיזור חיידק "הסארס" של הסרבנות הפוליטית.

אולי כדאי להזכיר לכותבים ולמהססים, שישראל נסוגה מרוב שטחי הגדה, ומרוב ערי המפתח הפלשתיניות מספר פעמים, בשלוש השנים האחרונות - ונאלצה לחזור לשם שוב ושוב עם התגברות הטרור והרצח בערינו ורחובותינו.

ומה בקשר לנרצחים חפים מפשע מצידנו ילדים עם מוצצים, ליד נשים הרות ואזרחים תמימים.

נכון - מלחמה אינה טיול פיקניק, החזקת שטחי אויב אינה פשוטה, האוכלוסיה האזרחית סובלת וגם ילדים נהרגים, המחסומים מקשים על החיים, נעשות עוולות, חיילים צעירים נעשים כהי חושים ואלימים שלא באשמתם, אך הם שם בשליחות צה"ל והמדינה על-ידי ממשלה דמוקרטית נבחרת - ורק באמצעים דמוקרטיים זהים ניתן לשנות מדיניות שיטה ודרך - אבל עד אז, ביצוע הוראות הממשלה החוקית היא מצווה שאין לשנותה.

התגובה היחידה והיעילה לחותמי המכתב - היא הדחה מיידית מהיחידה ופיזורם בחילות אחרים, כדי לא לתת להם פרס על סרבנות - בהדחתם גם ממילואים.

________________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.