לא בבית ספרנו

אחרי הפרסומות, המדגישות את גופה של האישה, קיבלנו לאחרונה שידרוג של רעיון הפיכת האישה לחפץ. שתי חברות אופנה השיקו קמפיין שבו מככבות דוגמניות ללא ראש בדמות קולב.

עם כל הכבוד לרעיון היצירתי, האם לא הגזמתם? אין ספק שהמסר השלילי מחלחל לתודעה הקולקטיבית, והתוצאות העגומות ניכרות לעין. אחר כך מתפלאים על הטרדות נשים וביצוע מעשים מגונים בהן. אגב, היכן ארגוני הנשים?

רק סמלי הדבר, שבעיצומו של הדיון על ישיבות ההסדר, ובמיוחד על קיצור השירות בצה"ל, נתמנו לאחרונה בחטיבת גולני שישה מפקדים (מתוך שמונה) בוגרי הישיבות.

לא סוד הוא כי השירות הצבאי של החיילים הדתיים, ובמיוחד שילובם בדרגות הקצונה הבכירה, הוא מעל ומעבר לחלקם באוכלוסיה, והוא נחשב לאיכותי במיוחד. גם רבים מהנופלים במערכות ישראל הם למרבה הצער בוגרי ישיבות ההסדר.

גם אם הם משרתים רק מחצית מהשירות המקובל, הרי מבחינה כמותית ואיכותית שירותם הצבאי הוא הרבה מעבר לסטנדרטים המקובלים. ולא הזמן הוא אפוא הפרמטר הקובע.

כל הכבוד ליוזמה החדשה של משרד החינוך ללימוד פינת הלשון היומית בשנה הבאה בבתי הספר.

דומני כי ראוי לאַמץ את היוזמה גם במשרדי הממשלה, הכנסת ומוסדות ציבור. מֵעֵבר לדיבור בעברית נכונה חשובה היוזמה לחינוך העם לתרבות דיבור וּלְשימוש לשון נקייה. מה
דעתכם על מבצע 'דַּבֵּר עברית' בכנסת, במקום ההתלהמויות הרווחות במליאה לאור הזרקורים ותחת כל מיקרופון רענן?

אולי ראוי להתחיל ביוזמה הלשונית המבורכת דווקא ברָשות השידור. שגיאות לשון אצל שדרנים, מגישים וכתבים הן חזון נפרץ. אין מדובר רק בתחום הניקוד, אלא בטעויות יסוד, כמו שימוש לא נכון במספרים, חילופי זכר ונקבה ועוד.

ולקינוח, גם לבעלי הדוכנים בשוק היוזמה לא תזיק. במקום שפת הבאסטה 'חמש שקל' נקבל מהיום 'חמישה שקלים'. נשמע טוב? וּבא לַלשון גואל.

אחרי הקמת גן החיות התנ"כי בירושלים, אין ספק שהפרויקט הבא שהתבקש היה הקמת גן בוטני בראי התנ"ך. משום כך ראוי לברך על היוזמה להקמתו.

כפרויקט מדעי ותיירותי ממדרגה ראשונה, שיאפשר לראשונה לציבור הרחב להכיר צמחים מן המקורות וללמוד באופן פעיל על שיטות חקלאות בעת העתיקה, אמור היה המיזם לעורר עניין רב בציבור. דווקא לכן תמוהה היא התנגדותם של תושבים חילונים להקמת הפארק. האם רק משום שהוא נושא את השם 'פארק ללימוד היהדות'?

אז נכון שהפארק האקולוגי מיועד גם לתלמידים ללימוד חווייתי של היבטים הלכתיים הקשורים בעולם הצמחים, דוגמת שמיטה ושעטנז, וכמיזם חרדי הסיורים יהיו נפרדים לבנים ולבנות, ומדובר אפוא בכיבוד רגשות דתיים. אז מה? האם זו סיבה למסיבה להתעוררות שֵד הדוֹספוֹביה מריבצו? די לחגיגה!

העלאת תעריפי התחבורה הציבורית היא בניגוד גמור למטרה המוצהרת לעודד את השימוש בה. עם כל הכבוד למבצע האטרקטיבי - נסיעה באגד בכרטיס אחד במשך 75 דקות - הנהוגה בירושלים, רוב הנוסעים, שנזקקים לנסיעות ארוכות, לא ייהנו ממנו. הוא יעודד שימוש באגד לנסיעות קצרות בלבד, ובכך יעשיר את קופת החברה, הגוזרת מן המבצע קופון כפול: רווח כספי ויחסי ציבור, על חשבון זריית חול בעיני ציבור הנוסעים הרחב - בעיקר מהשכבות החלשות - שיישא בנטל ייקור התעריפים.

נסיעה עירונית, העומדת על שישה שקלים, היא יקרה לפי כל קנה מידה. במקום להוריד תעריפים, כדי לתקן עיוות היסטורי של ייקור תעריפי הנסיעה במשך שנים - הרבה מעֵבר לעליית המדד - אגד שוב מעלה מחירים. כדי ליצור רושם מוטעה של הוזלה, היא מגישה לציבור את הדובדבן בדמות המבצע הנזכר.

יתר על כן, באגד נמשכת שיטת 'הסובסידיה הצולבת', לפיה התעריפים הגבוהים בנסיעות העירוניות מסבסדים תעריפים מוזלים בנסיעות הבין-עירוניות. שיטה זו פסולה מיסודה, בעיקר לאור השימוש התכוף בקווים העירוניים, כשהמסבסד הוא אפוא ציבור הנוסעים, הנמנֶה כאמור עם השכבות החלשות.

לא סוד הוא כי ההֶחָלָה הרטרואקטיבית של הצעת החוק המתגבשת בכנסת, לפיה מי שהורשע בפלילים לא ייבחר לחבר כנסת או לשר, היא חוק דרעי במהדורה שנייה (אחרי החוק להארכת תקופת הקלון), שמטרתה למנוע את חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים.

אין ספק שהשיקולים הזרים העומדים מאחורי הצעת החוק, המניעים הפוליטיים שלו, הופכים את החוק האתי לכאורה לפסול, או לפארסה במקרה הטוב. ההצלחה הוירטואוזית של דרעי היא אֵימת פוליטיקאים רבים. במקום להודות באמת, הם מתחסדים כאילו דאגתם נתונה לטוהר המידות.

בניגוד לפוליטיקאים מושחתים אחרים, שהמשיכו בכהונתם כרגיל, דרעי ריצה את עונשו בכלא ושילם את חובו השנוי במחלוקת לחברה. זאת למרות שהאיש יצא נקי מכל חשד למעילה אישית. האומנם אותם ח"כים ושרים, המדביקים לדרעי אות קין נצחי, ופוסלים אותו לכל כהונה ציבורית, מעמידים את עצמם מעל רשויות החוק? האם הם קתולים יותר מן האפיפיור?

בית ספר להיסטוריה? לא רק בבית ספרנו. לא סוד הוא כי לא רק תוכניות הלימוד על תנועות המחתרת הן מטרה לחיסול ממוקד של התקשורת השמאלנית, התומכת ביוזמות פדגוגיות ערביות. רק לאחרונה התבשרנו על פתיחת כביש 443 לפלשתינים, על-פי פסיקת בג"צ, למרות הסכנה הביטחונית הגבוהה הטמונה בו. זהו אותו בג"צ ששלל שימוש בצירי תנועה אחרים ליהודים והתיר אותם לפלשתינים בלבד. כך גם התנועה היא חד-סטרית לטובת האויב בידי בית המשפט העליון.

רק סמלי הדבר שפסיקה זו באה בסמוך להירצחו של מאיר חי ז"ל על-רקע הסרת המחסומים לפלשתינים. מצד שני תודו, לפחות בג"צ תרם לניקוי מצפונו של האזרח גדעון לוי, שלא יסע עוד על 'כביש עוולה', כלשונו, וזה בהחלט היה שווה את הפסיקה.

ובכלל מה דעתכם על קלות התנועה של ערבים באזורים יהודיים, לעומת הסיכון הביטחוני של תנועה יהודית באזורים ערבים? האם אין מדובר בתנועה חד-סטרית? והר הבית שלא בידינו, בניגוד לקריאה ההיסטורית המהדהדת עם שחרור ירושלים, כבר אמרנו?

אמנון שפירא מצביע, בצדק, על נקיטת הגישה המערכתית בהתמודדות ההסברתית על צִדקת זכותנו על שטחי ארץ ישראל. קהל היעד צריך להיות המרכז הפוליטי.

אולם האם לשם כך יש לדבר 'תל אביבית', כטענת הכותב? אני סבורה שלא. השפה האמונית מעולם לא הזיקה לדו-קיום, אלא רק תרמה לקידומו. לכן לא בה טמון כישלון ההסברה. אולי למר שפירא יש זיכרון קצר, אבל רק לפני מספר שנים החליטה הנהלת יש"ע
על שינוי הטקטיקה ההסברתית, לא בדרך אידיאולוגית אלא על-ידי הזמנת התל אביבים לבתי קפה ביש"ע ודיבור בשפתם. במבחן התוצאה לא נראה שזה עבד.

יש"ע שונה מהגולן. לא רק משום שנשיא סוריה לא הביע כל נכונות למשא-ומתן, בניגוד לפלשתינים כביכול, אלא בעיקר בגלל מיקומו. בניגוד לגולן יהודה ושומרון נמצאות במרחק פסיעה מישובי הקו הירוק (עזה בדרום, וכפר סבא במרכז), לכן מדובר בסכנה ביטחונית ממשית על הבית שלנו אם נפקיר את שטחי יש"ע.

כדי להשפיע על דעת הקהל יש צורך בהידברות, במקום ניהול אסטרטגיה קרבית. רוצים דוגמא? קחו את 'ראש יהודי' בלב שיינקין, מעוז תל אביב. מדברים שם הרבה אמונה, אך מתוך קירבה ואהבה לציבור. ככה יש לנהל סימפוזיונים ודיונים משותפים, וגם להקים דוכני הסברה, בנושא ארץ ישראל באמונה ובאהבה.