|
|
האידיאולוגיה הנאצית כממשיכת דרכה של האנטישמיות הנוצרית [AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| נכון, אומנם, כי האידיאולוגיה הנאצית נגדה מהותית את הנצרות, אבל היא בכל זאת גם ינקה ממנה, וודאי את שנאת ישראל, ראית את היהודי כבן השטן. | |
|
|
|
|
Arbeit Macht Frei, und Krematoriums drei
(העבודה משחררת, וקרמטוריום-שלושה)
"כי-תמול אנחנו ולא נדע"
(איוב, ח', 9)
"מושגינו והגדרותינו המופכחים ביותר, אינם אלא נגזרי מיתוסים ארכאיים ועלילות קדם. אין באידאיות שלנו אף פרור, שמקורו אינו במתולוגיה, שאינו מיתולגיה בשינוי דמות...".
ברונו שולץ: מיתיזצית המציאות
גניבת השלט Arbeit Macht Frei באושויץ – שנמצא בינתיים – ביוזמת ניו-נאצים, בסמוך לתאריך שחרור המחנה על-ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945, ריענן את זיכרון הזוועה, שהשלט הציני צריך היה להסתיר: רצח כמיליון וחצי יהודים וכ22 אלפי צוענים בתאי הגזים וכ-75 אלף פולנים ו-15 אלף שבויי מלחמה סוביטיים במיתת רעב, חולי והרג למיניהו.
אלא שהוא כלל לא כיסה את האמת האכזרית מפני האסירים, שמהרו להוסיף ל"עבודה משחררת" הגילוי הסרקסטי: "וקרמטוריום-שלושה"...
שלט זה לא היה יחיד. קדמו לו בדכאו ובסכסנהאוזן, ואחריו בגרוסרוזן, פלוסנבורג טרזנשטאר ועוד, מה שמצביע על היותם פרי מחשבה אידיאולוגית מכוונת.
ולמחשבה אידאולוגית, כמוכח, שורשים מיתולוגיים. במקרה דנן – במיתולוגיה הנוצרית, באנגליון של יוחנן, השונה ונבדל משלושת האונגליונים האחרים, המכונים הסינופטיים: של מתי, מרקוס ולוקס. שלושה אלה, מקורם משותף ולכן דומים, מחבריהם ידועים ושלושתם פרי המאה הראשונה לספירתם.
שלושתם מספרים על חיי ישו, מלדתו הפלאית – אם כי לאם ארצית ובלידה טבעית, דרך מעשיו כמרפא, מגרש שדים ומחולל נסים,כמטיף לבוא מלכות השמים וכמשיח, עד צליבתו ותחיתו מן המתים (מרקוס, הנחשב למקור, מחסיר האירוע האחרון).
וכדי לתת תוקף למשיחיותו, הוא מוצג כהיותו מבית דוד, מתי אף מציג אותו לצורך זה על גבי שרשרת הדורות, החל מאברהם אבינו.
ישו באונגליונים אלה הוא איפוא, אדם יהודי, מלדתו ועד מותו, החולק אומנם על "הסופרים והפרושים החנפים" בפרוש הכתוב, ובאי קיום הכתוב מצידם – מעשיהם ופיהם אינם שווים – אך לא על עצם הכתוב. "לא באתי, להפר את התורה או את דברי הנביאים, כי אם למלואתם" (מתי ה17). גם לא על תוקף הסנהדרין הוא חלק, כי"הם יושבים על כסא משה" ( שם כ"ג2). את עצם שליחותו מגביל הוא ליהודים בלבד, אוסר על שליחיו לפנות לגויים, כי אם רק "אל צאן האבדות אשר לבית ישראל" (שם י' 5 – 6).
אלא, שכרגיל בחיים, במאבקי אידיאולוגיה, ותיאולוגיה במיוחד, לאורך הזמן חלים שינוים, מה עוד כשמאבק כזה מסתיים בפרוד ובמות המנהיג הנערץ – במקרה דנן במשיח, או אז מוטחות האשמות מרות וכבדות. היהודים שלא קבלוהו וכביכול דחפוהו אלי מותו – צליבתו, גם נוטלים על עצמם את חטא הריגתו: "דמו עלינו ועל בנינו" (מתי כ"ז 25 ומקביליו), העיקר שייענש בשל היותו משיח שקר, וימנע במותו את האשמת הכלל.
ספורי ישו באוונגליונים אלה הם איפוא ספורים מיתולוגיים, אך דמותו ומעשיו נטועים היטב במסגרת ההיסטוריה היהודית, החל מלדתו לאם היהודיה וכלה בצליבתו כ"מלך היהודים".
לא כן דמותו באוונגליון של יוחנן, המאוחר בזמן, שאת מחברו, הספוג במיסטיקה שבפילוסופיה ההלניסטית לא ניתן לזהות. ישו שלו הוא דמות מטפיזית, היה עם האלהים עוד בטרם הבריאה (במקביל לתורה במדרשים), הוא בן האלהים השווה לאב, מלא דוקטורינות כריסטיולוגיות ועוין ליהדות הנורמטיבית.
דוקטורינת הכנסייה נשענת בעיקר על אונגליון זה (ואגרות פאולוס, שפנה לגויים), ובו גם נמצא המקור לסיסמת: Arbeit Macht Frei ולשנאת היהודים כלא בני-אדם בכלל.
ישו של יוחנן אינו בוטח אפילו ביהודים שכבר הולכים אחריו, והוא פונה אליהם: "אם תעמדו בדברי, תלמידים אתם באמת, ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם" (יוחנן ח' 32). ובגרמנית של לותר frei machen und die warheit wird euch .
וכשהם מעירים לו, כי "זרע אברהם נחנו ומימנו לא היינו לאיש לעבדים, ואיכה תאמר משוחררים תהיו", וכן כי "יש-לנו אב אחד, הוא האלהים" (שם 41), הוא מאשים אותם במזימה להמיתו, בשל אי-יכולתם לקבלו כ"בן אלהים – השווה לאלהים, אב כל אדם בתפיסתם, ומטיח בהם: אתם מאת אביכם השטן ולעשות את תאוות אביכם חפצתם, הוא רוצח היה מראש" וכו' (שם 44)
באוונגליונים הסינופטיים, היהודים נאשמים במעשה חטא מסוים, דבר העלול לקרות וקורה לאדם באשר הוא אדם. כאן הם בני השטן, רוצחים בפוטנציה מהותית. המתתם מתחייבת, איפוא, מעצם מהותם.
הנה שורש הנאציזם.
ואומנם כשנשאל גנרל גרמני במשפטי פושעי המלחמה בנירנברג, איך מסוגלים היו לבצע השמדה מתוכננת זוועתית כזו של מיליונים , הוא ענה:
"אם במשך זמן רב (...) מטיפים באזני הבריות, שהיהודים אינם אפילו בני-אנוש, הרי התוצאה בלתי נמנעת"
(Trial of the Major War Criminals – N?renberg 1947 ,I, p. 248)
אגב: כמדומה שכאן גם מקור הסיסמה הנאצית המפורסמת: Ein Volk, ein Reich, ein F?hrer (עם אחד, ממלכה אחת, מנהיג אחד). האין היא פרפרזה על דברי ישו של יוחנן: "הן את קולי תשמענה, ויהי עדר אחד ורועה אחד" (י' 16) –ו בגרמנית של לותר:
"Und sie werden eine Herde und ein Hirte werden"
נכון, אומנם, כי האידיאולוגיה הנאצית נגדה מהותית את הנצרות, אבל היא בכל זאת גם ינקה ממנה, וודאי את שנאת ישראל, ראית את היהודי כבן השטן.
לכן כנראה רוצחי אושוויץ היו הולכים לכנסייה שבמחנה, כשם שהלכו ל Puff -קובה שבסמוך לה. בשני המוסדות הללו התירו את המתח הנפשי, פרי עבודתם, בהבדל אחד – שב Puff יכלו לשהות 20 דקות בלבד, בכנסייה ללא הגנלת זמן...
הכל היה, איפוא, פונקציונאלי, בדומה לשלט שבשער....
