תחילת דרכה מיכל ניב נולדה בשנת 1965 בפתח-תקווה. אביה מתי היה קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל. בדצמבר 1978 נהרג אחיה אייל מכדור שנפלט במהלך שירותו הצבאי. ועדה שבדקה את נסיבות האירוע קבעה כי מדובר בתאונה ולא בהתאבדות.
כאשר מלאו לה 13 בשנת 1979, משפחתה עברה ללונדון לאחר שאביה מתי מונה לתפקיד נספח צה"ל בלונדון. באנגליה גילתה מיכל את אהבתה למוזיקה (דבר אשר עזר לה כאשר הפכה לשדרנית רדיו). בשנת 1981 חזרה המשפחה לישראל והשתקעה בתל אביב. מיכל החלה ללמוד בתיכון עירוני ה'.
טרגדיה נוספת חוותה מיכל במאי 1982, כאשר אביה מתי התאבד בירייה על קברו של אחיה. שני מקרי המוות הטראגיים השפיעו על מיכל, שהפכה לבחורה מסוגרת ומופנמת, וכן הרבתה ללבוש שחור.
בשנת 1984 התגייסה מיכל ניב לצבא ושירתה בתחנת הרדיו הצבאית "גלי צה"ל", בה הגישה את תוכנית הבוקר "הפסקת עשר" שערך שרון מולדאבי. כאשר השתחררה מהשירות הצבאי בשנת 1986 המשיכה לשדר את התוכנית ב"גלי צ"הל", אשר עברה בינתיים מהבוקר לערב. התוכנית זכתה לאהדה רבה, ולאחר ירידתה מהאוויר שידרה מיכל ניב תוכנית בשם "לחבק את הדובי".
הקריירה המקצועית של ניב במקביל, החלה להתעניין בבישול, דבר שהתבטא בכתיבת מדורי בישול בעיתונות הכתובה, בהקמת המסעדה "יועזר בן יין", בה שימשה כמארחת וכן עיצבה אותה על-פי טעמה האישי.
בשנת 1988 החלה לכתוב בעיתון "חדשות" והגישה את תוכנית המוזיקה "עד פופ" לצידו של אברי גלעד (גם הוא יוצא גל"צ).
בספטמבר 1996 הצטרפה לצוות ההקמה של רדיו תל אביב. כעבור שנה היא החלה להגיש תוכנית יחד עם תמר מרום ואחר-כך עם עינב גלילי בשם "היפות והאמיציות" שערך
ארז טל. תוכנית זו היוותה אנטי-תזה לסדרה "היפים והאמיצים", אשר שודרה באותו זמן בערוץ השני, וזכתה להצלחה רבה בקרב המאזינים. אפילו נשקל לשדר אותה בטלוויזיה בפורמט מתאים.
בנוסף, השתתפה ניב בתפקיד קטן בדרמה "מלכה לב אדום" לצידם של שי אביבי ודנה מודן.
ב-21 בינואר 2000, במלאת חמש שנים למותו של בן-דודה אמיר הירשנזון, אשר נרצח בפיגוע שהיה בצומת בית-ליד, התאבדה מיכל ניב ביריית אקדח בביתה שבתל אביב.
לאחר מותה הופק סרטון לזכרה, אשר שודר בשנה שעברה בשם "היפות והאמיצות" לזכר אותה תוכנית רדיו. כן היא זכתה בפרס סוקולוב על תרומה לחברה. בשבוע שעבר הקדיש רדיו תל אביב שידורים לזכרה.