דוח גולדסטון - עת למכת נגד

צה"ל חקר את עצמו על-ידי 90 ועדות בדיקה ובחן כל הטענות של הדוח, לא מצא בגדול הצדקה לטענות הדוח פרט לאותם חריגים, אשר חקר, הודה בהם ואף שפט בהם. היו טעויות, היו חריגות ופגיעה בנפש, ברכוש וללא כוונה תחילה. אלה ספיחי כל מלחמה.

הלחץ הבינלאומי, בהשראת הרוב האוטומטי נגד ישראל באו"ם, נתן את אותותיו - ובמקום להתייחס להפרות הגסות ולפשעים של חמאס משך 8 שנות קסאמים על שדרות ועוטף עזה - עוסקים בפעולות הלגיטימיות של ממשלת ישראל המתגוננת. כאשר רוב נפגעי צה"ל הם מאש כוחותינו - ולא מחמאס - האם זה לא אומר דרשני על צה"ל?

טענות חמאס, כי הקסאמים/גראדים על ערי ישראל היו מכוונים נגד חיילי צה"ל, כל כך מגוחכות וחריגות, אבל אף מדינה נורמאלית לא מגיבה ולא מעירה בנושא זה.

כאשר יקימו ועדות חקירה על המלחמה בצ'צ'ניה, על המלחמה בגאורגיה (גרוזיה), בעירק ובאפגניסטן - בהן נעשו פעולות ומבצעים שישראל לעומתן מצטיירת כמדינה של צדיקים ומלאכים - אז אולי כדאי גם לישראל להצטרף לוועדות האו"ם.

ידוע לי כי יש רבים בישראל שרואים באי-הקמת ועדת בדיקה, טעות שיכולה לפגוע במעמדה הבינלאומי, אבל מאידך-גיסא, הקמת ועדה בשלב זה - תאותת על כניעה וחולשה שתוצאותיהן עלולות להיות מרחיקות לכת.

היועץ המשפטי לממשלה היוצא, מני מזוז, בראיון לעיתון 'הארץ' אמר בין היתר: תהיה זו טעות חמורה לא להקים ועדת בדיקה לדוח גולדסטון. הדוח מהווה איום על מדינת ישראל.

בדוח גולדסטון - יש הרבה כשלים והוא כולל קביעות לא מבוססות. היעדים של מבצע "עופרת יצוקה" היו לגיטימיים. אין שחר לקביעה של הוועדה, כי ישראל קיבלה החלטה לבצע פשעי מלחמה. ולכן, לדעתי, אין צורך בבדיקה נוספת.

ההסברה הישראלית, לא מהיום, היא בלשון עממית "על-הפנים". היא מפגרת אחרי האירועים, לא מקצועית מספיק, ולא פרושה מספיק בעולם. אין יד אחת - גוף אחד - שמרכז את ההסברה, יעדיה, תקציביה ומטרותיה.

מלחמת ה"אגו" בין משרד החוץ, משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה גורמת לכך שהם מנטרלים אחד את השני. על ראשי ההסברה בישראל ללמוד איך יוצרים הסברה מנסראללה ומבכירי החמאס.

הטעות ההיסטורית של ישראל הינה שלא מינו מעולם שר הסברה והסתפקו באישים בודדים מוכשרים, למקרים יוצאי דופן - ראה לעניין זה את הכישלון בפרשת הילד מוחמד א-דורה, או במבצע "חומת מגן" - פרשת ג'נין.

במקום כל השרים "ללא תיק" אפשר היה למנות שר הסברה במשרד ראש הממשלה, ולקדם את הנושא בעולם בצורה נבונה ומרשימה. יש בישראל ובעולם דמויות שיכולות להסביר את ישראל ולגונן עליה, דוגמת אישים כמו פרופ' אלן דרשוביץ - מגדולי הפרקליטים בארה"ב, שרים דוגמת בוז'י הרצוג, היועץ המשפטי של משרד החוץ לשעבר עו"ד רובי סייבל ורבים אחרים, וכמובן בראשותו של המסבירן מספר 1 - בנימין נתניהו.

כיום, למרות הנזק הציבורי והבינלאומי שהדוח כבר גרם לישראל בעולם, הרבה מעבר לנזק המשפטי, ידיה של ישראל בתגובה חופשיות יותר. יש לנצל את המומנטום של תגובת הנגד ולמצותה עד תום, בצורה מושכלת, תוך ניצול כל האישים, המומחים בהסברה בארץ ובעולם, ולרתום אותם למתקפת נגד, כנגד הדוח, מחבריו והאו"ם שמנסה לאמץ אותו. יש להצביע על הצביעות וחוסר ההיגיון של ממצאי הוועדה ומסקנותיה.

כאשר מועצת הביטחון, פה אחד (15 חברים), הצביעו בעד החלטה 1701 במלחמת לבנון השנייה, ניתן היה להבין ממנה שחברות האו"ם מכירות בזכותה של ישראל להגנה עצמית על-פי המשפט הבינלאומי. זכות, שכוללת בתוכה תגובה צבאית חריפה, מעבר לגבולותיה, כיבוש שטחי אויב, החזקתם וניקיונם מגורמים עוינים המסכנים את ביטחונה. כאשר ישראל יצאה למבצע "עופרת יצוקה", אחרי 8 שנות קסאמים ורקטות על שדרות ועוטף עזה, לרבות אשקלון ובאר-שבע, עשרות פגועים בגוף מאות פגועים בנפש ואלפים ברכוש, אין מחלוקת על זכותה לתגובה, כהגנה עצמית של מדינה ריבונית, על-פי כל הקריטריונים הבינלאומיים.

כאשר גוף טרור, שלא מכיר במוסדות בינלאומיים ובמשפט בינלאומי, מנהל מלחמה נגד ישובים אזרחיים מתוך אוכלוסיה אזרחית ומבקש הגנה בינלאומית, זה יותר ממגוחך ומצבוע, ובלתי הגיוני.

ועדת גולדסטון, בממצאיה הסופיים, נתנה לגיטימציה לגופי טרור להפגיז, לפגוע ולפעול מתוך ובתוך אוכלוסיה אזרחית. זה מראה על צביעות חסרת היגיון משפטי, ועל ישראל לנצל זאת לטובתה במלחמת ההסברה הכלל עולמית.

כאשר מחמוד אחמדינג'אד ממשיך בעקביות להכחיש את השואה ולהצהיר על הצורך בהשמדת ישראל, ואחריו חסן נסראללה מצהיר כי הוא ועמו לא יכירו בישראל וכי עליה להיעלם בהקדם, יש לישראל מרחב מחיה רב בהסברה על עמדתה התקיפה והבלתי מתפשרת בנושא ביטחון וגבולות.

כאשר ישראל נסוגה מעזה לגבול הבינלאומי, במטרה להשיג הסדר שלום או שקט בגבול, חמאס השתלט על האזור, וזה אינו מוכן להכיר בישראל, ויתרה מכך, מנהל מלחמה מתוך ובאמצעות המטריה של האזרחים.

על ישראל מוטלת חובה להגיב; וכך עשתה, ותעשה גם בעתיד. אמצעי התגובה וגודל התגובה לא יכולים להיות "מידתיים" וכמותיים, וברור שיש חריגות, סטיות ופגיעה באוכלוסיה אזרחית. פגיעה מעין זו, הייתה ותהיה בכל מבצע ומלחמה - שהרי אלה תופעות לוואי ידועות ומתבקשות מכל פעולה צבאית.

חיילי ארה"ב במלחמתם בעירק, כמו חיילי בנות הברית שתמכו בהם, חרגו והרגו מעבר למידתיות הסבירה. חיילי ארה"ב, כשנתקלו בעיר פלוג'ה בעירק בהתנגדות עיקשת של גופי טרור שצצו אחרי הכיבוש, הרסו את העיר עד היסוד כולל פגיעה אנושה בתושבים. האו"ם - לא צייץ ולא השמיע קול. כאשר נאט"ו הפגיזו תושבים אזרחיים בקוסובו וגרמו לנפגעים רבים, כאשר המלחמה באפגניסטן הנמשכת כיום, על ההרס והנפגעים - לא הוקמו ועדות נוסח עזה.

ומה לגבי כל המטיפות לישראל והמנסות ללמדה אתיקה ומוסר צבאי, כמו צרפת, אנגליה, רוסיה, בלגיה ואחרות, כאשר הן שלטו בקולוניות באלג'יר, באפריקה, באירלנד ובצ'צ'ניה - שם בוצעו פשעים לא מעטים והאו"ם שתק ולא הגיב. לכן, על ישראל לא להיבהל, לא להיכנע, לא לוותר ולעורר את מצפונו הרדום של העולם כנגד העוול שעושים לישראל.

אמנם דוח גולדסטון גם מטיל אשמה על החמאס, שחרג, סטה ופשע, אבל זה מינורי ושולי ודי חוצפני שאחרי 8 שנים של קסאמים על אזרחים הם מקבלים נזיפה בלבד, שלמעשה מעודדת ומכשירה את המשך הטרור.

לסיכום, דוח גולדסטון, מכל כיוון שנסתכל עליו, הביא ויביא נזק הסברתי כבד על ישראל, שהרי רוב המדינות לא מתעמקות בנימוקים ובהסברים, ונוח להן ללכת עם הזרם ולהשמיץ את ישראל.

על ישראל לגייס את מיטב מסביריה, מכל הקשת הפוליטית, המזדהים עם צה"ל ו"עופרת יצוקה", ולצאת למתקפה הסברתית מאסיבית לאזן את הנזקים ולמזער אותם, ולהצהיר שישראל בדקה, חקרה את עצמה, תיקנה ומסרה תגובה מפורטת למזכ"ל האו"ם.

התקשורת בישראל לא מפסיקה בימים האחרונים, בכל הרשתות, להתעמק בפרשת החיסול בדובאי. גלי צה"ל ראיינו את האח ואת האבא של ה"מסכן" שחוסל ושאלו בתמימות רבה - איך הם מרגישים ומה דעתם. תשובתם היתה, כמצופה - שהם גאים באח ובבן וימשיכו במאבק. נו, באמת. ומה ציפו מהם שיגידו? זוהי עיתונות עברית במיטבה שמגיעה לשיאים של גועל נפש לאומי גבוה.

בנוסף לכך, לא שוכחים להזכיר כי החיזבאללה הבטיח נקמה על חיסולו של רב המחבל עימאד מורנייה, וזו טרם בוצעה.

הרגשתי, ואולי אני טועה, שהתקשורת מחכה כבר לתגובה כדי שיהיה מה לדווח ואז הם (העיתונאים) יגיעו לאירוע, כדי לציין שהחיזבאללה הבטיחו ומקיימים - גם זאת עיתונות במיטבה.

כוחו של "המוסד" תמיד היה ב"עמימותו", כשיש בו קסם, פחד, הרתעה, מיסטיקה ורומנטיקה - כדאי להשאיר זאת בתחום הזה.