הכרזותיו המתלהמות של נשיא אירן מחמוד
אחמדינג'אד כי ארצו נכנסה לעידן האטומי כאשר החלה לעסוק בהעשרת אורניום לרמה של 20%, משמשות כנשק הפחדה בידי פוליטיקאים רבים בעולם המערבי, שככל הנראה אינם יודעים באמת מהי פצצת אטום, ואולי הם יודעים, אך נוח להם להשתמש בנושא האטומי ככלי מלחמה המופעל במישור הדיפלומטי-תעמולתי כדי להביא אל קיצו במהירות האפשרית את משטר האייטולות המוסלמי-פנאטי באירן. כדי להציב את נושא האיום האטומי של אירן על מקומו האמיתי, שעדיין רחוק מאוד מסיכון קיומי קרוב לישראל ולמערב, ראוי להבהיר מספר עובדות יסוד טכנולוגיות.
פצצות אטום המשחררות בעת הפיצוץ הגרעיני אנרגיה הרסנית ורדיואקטיביות קטלנית ניתן לייצר בשני נתיבים של שימוש באיזוטופים נדירים - אורניום 235 או פלוטוניום 239, שאינם קיימים בטבע באופן חופשי. האורניום מצוי בטבע בצורת מחצב, נדיר למדי, הקרוי בשפת המקצועית "עוגה צהובה" בגלל צבעו. עפרת האורניום הטבעית מכילה פחות מ-1% אורניום בעל איזוטופט 235 והשאר איזוטופ 238. כדי לייצר פצצת אטום דרושים יותר מ-10 ק"ג אורניום 235 שהועשר באמצעות צנטריפוגות לרמה של 90%. אורניום ברמת העשרה של 20% אינו יכול לשמש להפעלת פצצת אטום. תהליך ההעשרה דורש חומר גלם רב, טכנולוגיה מתקדמת והרבה כסף. על-פי הצהרותיו של אחמדינג'אד האיום האירני על העולם ועל ישראל מתבסס על ייצור פצצת אטום במסלול של האורניום המועשר.
כדי להבין כיצד פועלת צנטריפוגה להעשרת אורניום יש לדעת תחילה מה משמעות המושג "כוח צנטריפוגלי". כל מי שמתמצא מעט בפיזיקה יודע כי משמעות המושג היא כוח השואף "לברוח" מן המרכז. כוח זה מופעל בעת תנועה סיבובית וככל שתנועה זו מהירה יותר, גדול יותר הכוח הצנטריפוגלי. העשרת האורניום נעשית כך: מכניסים את עפרת האורניום לתוך מיכל מתכת ומחדירים למיכל גז מיוחד המסייע לקיים את תהליך ההפרדה בין שני האיזוטופים המרכיבים את העפרה. המיכל מתחיל להסתובב במהירות גבוהה באמצעות מכשיר הצנטריפוגה. תוך כדי הסיבוב "בורח" האיזוטופ הכבד, אורניום 238, אל מחוץ למיכל ואילו האיזוטופ הקל, אורניום 235, נותר בתוך המיכל. את האורניום ניתן להעשיר עד לרמה של 100% אך לצורך השגתה של רמת העשרה כזו דרוש תהליך ממושך של החזרת האורניום המועשר, בדרגה נמוכה יחסית, אל תוך הצנטריפוגה וחזרה על הפעולה מספר פעמים.
כדי שפצצת האטום תוכל להתחיל את תהליך הביקוע האטומי ותגובת השרשרת דרושים, בתור התחלה, חומרי נפץ רגילים כמו טנ"ט או Semtex שהינו נדיר. פרט לחומר הנפץ דרוש לפצצה נפץ שלהפעלתו על הקרקע אפשר להשתמש בטלפון סלולארי הקולט אותות חשמליים, או אם המדובר בהפעלת הפצצה מן האוויר - אפשר להשתמש בנפץ הפועל באמצעות מד לחץ ברומטרי, שיטה שבה השתמשו בעת שארה"ב הטילה מן האוויר פצצות אטום על הירושימה ונגאסאקי.
כדי לבנות פצצת אטום ולייצר את תגובת השרשרת דרושה "מסה קריטית" של חומר בקיע רדיואקטיבי שתכונותיו הכימיות צריכות להיות בדיוק ברמת ההעשרה הנדרשת. החומר הבקיע בפצצת אורניום "קטנה" יכול להגיע למשקל של כ-6 ק"ג והוא מכונה "מסה הקריטית". את החומר הבקיע יש להפריד לשני חצאי כדור שווים בדיוק ולהציב אותם במרחק מתאים זה מזה, בתוך מיכל מתכת צינורי עשוי אלומיניום או בריליום. בשני צידי המיכל יש למקם חומר נפץ רגיל. חומר הנפץ הזה אמור להיות מופעל, במועד מדויק ביותר, במטרה "להדביק" את שני החלקים לכדור אחד שלם המהווה את "המסה הקריטית" שללא קיומה אי-אפשר להגיע לפיצוץ הגרעיני. התחברות שני חצאי הכדורים צריכה להתבצע במהירות גבוהה מאוד ומדויקת מאוד, שאם לא כן לא תתחיל תגובת השרשרת והמיתקן יתרסק ללא ביקוע גרעיני.
שאר הקשיים הטכנולוגיים בייצור נשק גרעיני קשורים ביכולות הנדסיות כמו: שמירה תמידית על רמת ניקיון גבוהה מאוד, רמת עיבוד מתות גבוהה ביותר, יצירת מתקנים עמידים בטמפרטורות ולחצים גבוהים מאוד, כולל עיצוב נכון ומדויק של מיקום חומר הנפץ כדי לאפשר גל הלם נכון ומדויק שיפעיל את תגובת השרשרת.
עד כאן הבעיות שעדיין ניצבות בפני מי שמבקש לייצר פצצת אטום, אך באלה לא די. גם אם הצליחה מדינה השואפת להשגת נשק גרעיני, כמו אירן, להתגבר על כל הבעיות הטכניות ולייצר מתקן אטומי - עדיין קיימים תחומים חשובים לא פחות המחייבים את אירן להגיע למענה טכנולוגי של מספר נושאים קריטיים. האחד - מה יהיה משקלה של הפצצה, והשני - באיזה אמצעי ניתן להביא את הפצצה אל המטרה.
כיוון שאירן מבקשת, על-פי הצהרותיה, להנחית פצצה על ישראל, היא זקוקה לטילים בליסטיים שיוכלו לשאת בראשם ראש נפץ במשקל 500 ק"ג בערך. לא מכבר הציגה אירן בפני העולם את יכולתה לשגר טיל בליסטי בין-יבשתי וממש בימים אלה הראתה גם את יכולתה לשגר טיל המסוגל להכניס לוויינים למסלול היקפי סביב כדור הארץ. שני אמצעים אלה יכולים להיות כלי המלחמה שבאמצעותם ניתן גם להטיל פצצות אטום, אך זאת בשני תנאים. במסלול הבליסטי יש צורך לפתח מערכת נשיאת ראשי נפץ גרעיניים שתהיה עמידה לטמפרטורות הגבוהות מאוד שנוצרות בעת הכניסה המהירה של הטיל אל האטמוספירה. שאלה דומה חלה גם לגבי החזרת לוויין נושא ראש נפץ גרעיני אל כדור הארץ. עד כמה שידוע במערב אירן טרם פיתחה טכנולוגיות כאלה ועל כן למרות האיום הפוטנציאלי סכנה מן הסוג הזה מבחינתה של ישראל עדיין אינה מיידית.
נכון כי אירן הפונדמנטליסטית-רצחנית שואפת להשגת נשק גרעיני ויכולת להנחיתו על המטרה שתבחר - אם זו תהיה ישראל, ארה"ב או אולי ערב הסעודית. אבל בינתיים אין לאירן פצצה וגם אם תהיה לה תוך שנים אחדות, כפי שגילה ראש המוסד
מאיר דגן בהרצאה שנשא לא מכבר, כלל לא ברור מתי ואם בכלל תוכל אירן להשיג טכנולוגיית מזעור פצצה אטומית לגודל המתאים להינשא בראשו של טיל בליסטי בין-יבשתי או כלוויין המונחת ממסלול סביב כדור הארץ.
כל אלה אינם צריכים למנוע מישראל לעשות את כל ההכנות האופרטיביות הנדרשות כדי להרחיק את האופציה הגרעינית האירנית מכלל מימוש - אם במישור ההתקפי-צבאי אם במישור הדיפלומטי הבינלאומי. אך בין זה לבין זריעת בהלה בציבור כאילו ישראל כבר ניצבת בפני סכנה קיומית "מחר בבוקר" - עדיין רב המרחק.
