נאום כבודו, הסניגור אביגדור פלדמן בהארץ, היה מאלף בכישרון גיוס הידע הספרותי והפיוטי שבו, עד כדי כך, שחשתי מחנק קל בגרוני. בכמה עורכי דין הפעילים בזירה הזאת, אפשר עוד למצוא, תעצומות רוח ויכולת גלגול עיניים כנה כזאת?...
אם נאום ההגנה המעט פלצני הזה נועד להוסיף עוד אינרציה לאותה הנעל הסמלית שהוטחה בבית המשפט; אם דברי הסניגור המוערך נועדו להעניק ממד אמיתי לניסיון המרי כביכול, שיצא מהקשרו, מבית מדרשו של הפרקליט המוכשר
אורי קורב - ספק אם תהיה בכך תועלת של ממש.
חזקה על כבודו, שהוא יודע שממד הרומנטיקה, אם אי-פעם נכח בכלל בזירה הזאת, מזמן נפקד ממנה לבלי שוב!...
ממרום "כיסא כבודו" המראה אכן מדכדך. סדר המחזה ידוע מראש: התפאורה הרי קבועה, ודמויות השחקנים מתחלפות. מה נותר לו כבר, לכבוד הצופה האחד לעשות, כדי שלא להעלות את עצמו על מזבח השעמום האכזר? אם לא ליהנות מתוכן הדיאלוגים? ורגעי אינטונציה ייחודיים ויחידים? והוא הרי כבר יודע, בפרט אם הוא ותיק, לקטלג את ה"שחקנים" לפי סגנון, בקיאות, חוכמה, טקטיקה ואבוי - טיפשות. אם הוא ותיק מאוד, הוא אפילו יוכל לדקלם מראש חלק מהטקסט עוד בטרם יופק מפיו של העו"ד המלומד המשחק לפניו.
כבודו הרם, במיוחד כשהוא צעיר, אולי באמת בא בבוקר ללשכתו בכוונה כנה להיות קהל סקרן, למרות שלא קנה כרטיס. אבל אז הוא נוכח שיש עוד צופה במחזה! צופה נחשב אף ממנו! צופה בלתי נראה אך נוכח בהחלט! וקוראים לו "הפרוטוקול".
אותו התיעוד, גיבוב המילים המתקבצות למשפטים, המתקבצים לטיעונים, המתקבצים לתתי-סעיפים המתקבצים לסעיפים, לפרקים - ממוספרים, מקוטלגים, מלווים בנספחים מקוטלגים אף הם. אותה ביצה טובענית של מלל וניירת אינסופית שהפרקליטים המכובדים טורחים לדבר אליו, הרבה יותר מאל כבודו הרם...
והריטואל ידוע מראש: ככל שהטיעון פחות מחזיק מים, כמות גיבובי המלל עליו וסביבו גוברת ומתרבה, כאילו בתקווה לעשות את הבלתי אפשרי, להוציא לפחות מעט "מים מן הסלע".
וכבוד הסניגור המוערך מצפה שכבוד השופט יאזין לכל זה ברוב קשב, עניין וסקרנות, ויעריך ולו במעט את היצירתיות, את המאמץ האינטלקטואלי העצום שהשקיע הפרקליט כדי לנסות לחשוף ולו קורט מים, לכלוכית קלה, בכל היובש והחרבה.
וכשזה המשחק, ואלה השחקנים, וזאת איכות הדיאלוגים, שלא לדבר על כמותם - פלא שהקהל הנכבד מעדיף לשחק טטריס?... כמה כבר אפשר לשגע קהל? אפילו שזה "כבודו" או "כבודם"? אפילו שהם מקבלים עבור זה שכר מכובד? אולי אפילו מכובד מדי?...
ואת המצב האומלל הזה, בית המשפט, מנסה כבוד הסניגור לתאר כחוסר התחשבות? כסוג של יהירות בלתי מוצדקת?... כבודו לא רואה? או שהוא מיתמם? או מתכחש? בתקווה שאין בכוונתו אולי לעוות! שיש כאן תעשיה שלמה שמתגייסת כולה ומגלגלת מיליארדים על גבם של האזרחים הנזקקים לשירותיה! והיא הולכת וטופחת, בחוסר יעילות וברוב נחת.
איזה ענף אחר במשק יכול להרשות לעצמו להעסיק ברצינות ובחשיבות כזאת, כל כך הרבה נאדות נפוחים, נוכלים, שוטים, ומיני חמורים אחרים?
אילו רצו כבודם השופטים, יכלו בלי מאמץ, לקצר תהליכים ודיונים, להיות תכליתיים ולסיים את עינויי הדין בזמן סביר. אבל אז, הרי כולם, גם הפרקליט המכובד עם כל הקולגות, היו מפסידים!
בשנים האחרונות הם עוד הגדילו לעשות! לאחר שיצרו את הסחבת, הם אימצו את מוסד הגישור, והרשו רק ל"יחידי סגולה", למקורבים לתחום - לעסוק בזה. אכן המערכת משכללת את עצמה ומגדילה את המחזור - כי לצדק יש מחיר!
על מה מלין בעצם כבודו? אם לא על כך ש"כבודם" אינם טורחים בזמנם החופשי, גם ללטף מעט את ראשיהם ה"שפופים" של הקולגות המדופלמים שלהם? האם כבים גם המאורות האחרונים בתוך כל הסחי האפל הזה? לא ירחק היום ואותו מחשב חכם, גיבור חיינו אלה, ידע לעשות משפט מהר, בזול, ואולי אפילו בצדק.
