|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קריאה נרגשת: שירותרום לח"כים ולשרים
|
אנו קוראים לציבור הרחב ליטול חלק בשירותרום למען הח"כים האומללים, ולתרום מכספו למען שיפור עבודתו של הפרלמנט הישראלי
|
|
תירמו, אחים יקרים, שמא נבחרינו יצטרכו גם הם לעמוד בתור במוסד לביטוח לאומי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
איך הפכנו לחברה כה צינית, עד כדי כך שנבחרינו ממש עושים צחוק מאתנו, משטים ומבזים, ובכל זאת העולם כמנהגו נוהג? איך ייתכן ש-120 אנשים מסוגלים להאכיל קש את העם כולו, למכור לו שקרים ובדיות, לקחת לעצמם כל ליטרת הבשר, ומאידך-גיסא להעמיס על כתפי העם יותר ויותר חובות עד כדי שבירת הגב? מי שינסה למצוא תשובות רציונאליות, עלול להיכשל ובגדול. למען הסר ספק, לא מדובר רק בכנסת והממשלה הנוכחיות בלבד, אלא לדורותיהן.
העם היושב הציון מתבשר שבימים מסתובבת הצעה לכונן ועדה מכובדת של חברי כנסת ושרים בדימוס, האמורה לגבש תוכנית חירום להצלת מצבם הכלכלי הרעוע של הח"כים אשר קורסים תחת נטל העבודה. נכון הוא שהמציעים מתכוונים להחיל את תוכנית החירום מהקדנציה הבאה או זו שלאחריה. לעצמם כלום, אלא למען הדורות הבאים. אם זו לא ציונות והקרבה "למען המדינה", הרי שאין למעלה מכך.
למקרא הטיעונים הכה משכנעים של המציעים, בלוטות הדמע אינן עומדות בעומס והלב נקרע ממש. יש להכריז ומיד על הח"כים והשרים כעל אוכלוסיות בסיכון. אם אינכם מאמינים, הרי ציטוט מדברי אחד המציעים שנותר בעילום שם למען לא יתבזה כאשר יעמוד בתור בביטוח הלאומי כדי לקבל השלמת הכנסה (למען האמת, מוטב היה שיקבל השלמת שכל כדי לא להזיק יתר על המידה):
"זה יחזק את אמון הציבור בכנסת. זה יוכיח שאנחנו לא דואגים לעצמנו לצ'ופרים כאן ועכשיו, אלא לתנאי העבודה של הפרלמנט לעתיד."
למשמע טיעון זה, הקוראים מתבקשים לקום ולשיר את "התקווה", לתפארת הפרלמנט הישראלי! אם לא די בכך, אנא קיראו את הציטוט הבא:
"משכורות הח"כים אינן נמוכות, אך גם אינן גבוהות במיוחד ואין מקום בעולם שאינו מאפשר לחברי הפרלמנט להתפרנס מעיסוקים נוספים, בכפוף לקבלת אישור... התנאים גורמים לאנשים טובים לברוח מפוליטיקה, ואם לא נדאג לשנות את זה - אפילו בשביל העתיד - מצבנו יהיה גרוע הרבה יותר, ועוד נתגעגע למנהיגים של פעם."
חזק מאוד!
|
|
ציבור יקר, אנא התגייסו למען הח"כים
|
|
הבנתם את הלוגיקה?: תנאים טובים יותר, לא לח"כים הנוכחיים חלילה, אלא לאלה שעוד יבואו, יחזקו את האמון של הציבור בכנסת. והאמת שזו לא בעיה של לוגיקה אלא של רטוריקה נבובה. אמון הציבור בכנסת יתחזק כאשר הח"כים יוכיחו באמת שהם עובדים "בשביל המדינה" ולא בשביל הכיס הפרטי שלהם או לשם היבחרותם פעם נוספת. לצערנו הרב, אמון הציבור בכנסת נמצא בגובה הדשא המכוסח כי חברי הכנסת מזה עשורים רבים, ברובם המכריע, אינם עושים אלא לביתם ורואים בכנסת קרש קפיצה לחיים טובים יותר. באשר לעיסוקים אחרים, ראוי, אפילו מפאת הבושה, להפסיק עם הטיעון הזה. הדוגמאות ממדינות אחרות אינן רלוונטיות. שנית, יש כאלה הזוכרים את התקופות שמותר היה לח"כים לעבוד בעבודות אחרות. לא הייתה זו תקופת הזוהר של הפרלמנט הישראלי. יאמרו המציעים מבין הח"כים שהם רוצים לעסוק בעבודות פרטיות, בריש גלי וללא רטוריקה מיותרת כדי לבלבל את מוחו של הציבור. יושב-ראש הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, הידוע בחוש ההומור שלו, הציע שכל הח"כים יטוסו במחלקת עסקים. גם טיסה במחלקת עסקים תחזק את הקשר עם העם ותשפר את תדמית הח"כים? נדמה שיושב-ראש הכנסת הבין היטב את המסר. הטיעון המעניין ביותר הוא שאנשים טובים לא יגיעו לפוליטיקה אם התנאים הנוכחיים לא ישופרו. ראשית, מי קובע מיהו האיש הטוב שצריך להגיע לפוליטיקה? אולי למציעי ההצעה יש נוסחה הנותנת את התשובה. שנית, ישנה סבירות גבוהה ביותר שרבים הנחשבים טובים יהיו מוכנים להגיע לפוליטיקה בעבור משכורות ה"רעב" והתנאים הנוראיים שיש לח"כים. יש כאלה ללא סוף, החיים ממשכורות נמוכות לאין שיעור, בתנאים קשים ובשעות עבודה כמו בימי הביניים. אלה יהיו מוכנים להחליף את הח"כים המסכנים, ולבטח יעשו עבודה לא פחות טובה, אם לא יותר. עד שההצעה תקרום עור וגידים, אנו קוראים לציבור הרחב ליטול חלק בשירותרום למען הח"כים האומללים ולתרום מכספו למען שיפור עבודתו של הפרלמנט הישראלי. יושב-ראש הכנסת ודאי יתנדב להנחות את התוכנית.
|
|
| תאריך:
|
25/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/02/2010
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג
|
|
קריאה נרגשת: שירותרום לח"כים ולשרים
|
|
מנחם בן כ"גיבור תרבות" מבית "האח הגדול" ובעל טור בעיתונות הכתובה והאינטרנטית יצא במתקפה מתלהמת על השירה המזרחית וכינה אותה בביטוי פוגעני כמו - "מפגע תרבותי". את דבריו הוא מנמק ברציונאל נלעג ורדוד: "גל ברברי ממש כמו הברברים שכבשו את רומא. אם לא נחסום אותו... נמצא עצמנו מובסים. כבר לא יהיה הבדל בינינו ובין ארצות ערב השכנות, אם אנחנו לא נבין שהתרבות הישראלית עצמה בסכנה". ועכשיו, קוראים נכבדים, שימו לב לדברי הבלע הבאים בנוסח מנחם בן, הטוען: "כבר לא יהיה הבדל אמיתי בינינו לבין ארצות ערב לנסות לכבוש אותנו בטנקים ובמטוסים, אם הם יכולים לכבוש אותנו בצלילי המזרח".
|
|
|
|
|
האירוע המדיני הרציני והמשמעותי ביותר בזמן האחרון לא זכה אצלנו לתשומת הלב הראויה, לא בממשלה ולא בתקשורת, אלא רק קצה זנבו, כלומר - אזהרתו של שר החוץ אביגדור ליברמן את הנשיא בשאר אסד, שאם יתקוף את ישראל, הוא עלול להפסיד את כיסאו ויושם קץ לשלטון המיעוט העלאווי על הרוב הסוני בסוריה. לאזהרה הזאת היה אופי אישי ממש, וכזאת אין משמיעים אלא בנסיבות חמורות ביותר. התקשורת שלנו נטפלה לצד הסנסציוני ולא התעמקה בסיבות שהניעו את ליברמן לצאת בהכרזתו היוצאת דופן. להסבר שנתן, שלא היה פחות מצלצול בפעמון אזעקה, לא התייחסה ואת שיניה נעצה באיש ליברמן - לא דיפלומט, פרא אדם, ככה לא מדברים, מתבטא בגסות, מכפיש את ישראל.
|
|
|
|
|
פרופ' רות גביזון אמרה לא להצעה שאי-אפשר לסרב לה. בעיצומו של הוויכוח הציבורי האחרון סביב מינוי שופטים לבית המשפט העליון, פנו חברי הוועדה לבחירת שופטים אל פרופ' גביזון והציעו לה - ולא בפעם הראשונה - להתמודד על העמדה המשפטית הנחשקת והמשפיעה ביותר. גביזון, למרות סיכוייה הגבוהים להיבחר, סירבה באסרטיביות אלגנטית לאייש את אחד הכיסאות הפנויים.
|
|
|
|
|
ברגעים הראשונים זה נראה כמו עימות שבו כולם מפסידים. מצד אחד, הרב מרדכי אלון שנהנה ממעמד הרב של כולם, רב הקונצנזוס. מצד שני, סוללת רבנים ואישי ציבור מרשימה שהחיבור הנדיר שלהם עוצמתי פי כמה וכמה מהקונצנזוס של הרב אלון.
|
|
|
|
|
סממני "האינתיפאדה הלבנה" בשטחי הגדה, אשר לבשו בימים האחרונים גם מאפיינים של אלימות בלתי מבוטלת, בליבוי ובהסתה של אבו מאזן וסלאם פיאד מחד-גיסא, ואיסמעיל הנייה מאידך-גיסא, קיבלו מנת "דלק" נוספת, לנוכח החלטת ממשלת ישראל בעניין אתרי המורשת.
|
|
|
|
|
