ארץ נהדרת והיפראקטיבית

שלשום (9.3.10) בשעות הבוקר המוקדמות התפנה השר אליהו ישי אל עבר כלי התקשורת הרבים שהמתינו למוצא פיו, כאילו היה הדלאי לאמה בעת ביקור בכורה בסין. כשהתבקש ישי לתת הסבר הגיוני לפשר ההודעה על אישור בנייה של עוד 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה בירושלים, וכל זאת בעת שסגן הנשיא האמריקני ג'ו ביידן שרוי בצום קשה לקראת ארוחת ערב חגיגית לה הוא מצפה בכליון עיניים, נתן ישי דימוי מעולם הספורט והסביר את התקרית המביכה כ"פאול".

מה שישי בוודאי לא יודע, זה שיש כמה סוגי "פאול". יש פאול רגיל שהוא חלק מהמשחק, יש פאול טכני שהוא על הגבול ויש פאול בלתי ספורטיבי שבו השחקן עושה עבירה בכוונה תחילה להרוס את מהלך המשחק ולעתים אף לשבור את אחד מאיבריו של היריב, ופאול כזה הוא מחוץ למשחק.

ובכן, ישי, הפאול שאתם שם בממשל עשיתם, הוא פאול מכוער שמטרתו הייתה לתקוע מקלות בגלגלי אופניים שעדיין לא החלו לנוע. ומה בדיוק מתכננים לנו שרי הימין שכשהתהליך יהיה בעיצומו, האם נתבשר אז על חזרה לגוש קטיף, או אולי נחזור לימית?!

ישנה התחושה שכשתקריות מסוג זה מתרחשות וראשי ממשלה ושרים נדרשים לתת הסברים שיניחו את הדעת, מיד צמד המילים "לא ידעתי" תופס פופולריות כשלכולם ברור שכוונת המשורר הייתה לומר במילים אחרות: "כן, ידעתי ועשיתי זאת בכוונה תחילה, ועכשיו תקפצו לי", ומיד לאחר מכן רץ לטלפון הסלולארי לחפש בזיכרון שלו את הטלפונים של החבר'ה מהימין כדי לשאול אותם, "איך הייתי?".

ובכלל, בשביל להשפיל את ביידן היינו צריכים לאשר 1,600 יחידות דיור. זה נשמע קצת יקר, לא?

לא היה פשוט יותר להרים טלפון לשר אביגדור ליברמן ולשאול אותו אם נשאר לו במלאי איזה כיסא נמוך קומה, אפילו בלי משענת, הרי זה לא באמת חשוב כשיש לנו הזדמנות פז להשפיל מישהו שסגנונו המוזיקלי הוא לא הגבעטרון.

אנחנו, כמדינה, תמיד טרחנו להבהיר לכולם שאנחנו בצד של משביתי שמחות וגם אם יבוא היום המשיח, הרי שהחגיגות יהיו במצב של סטנד-ביי עד שלא נשמע את המילים "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן" יוצאות מפיו. זה התחיל בביקורו של ג'ורג בוש, כשכל עם ישראל היה במתח עצום בשאלה האם יזכיר מעל בימת הכנסת את ירושלים המאוחדת אם לאו; זה המשיך בביקורו של האפיפיור, כשכולנו התבייתנו מול מרקע הטלוויזיה וכמעט נפלנו מהכיסא כאשר זה אמר "הרג" היהודים ולא "רצח" היהודים, כאילו לא היה מדובר באדם שהשפעתו על העולם היא כהשפעתו של ג'רמיה רייט (הכומר של אובמה שלא מצטיין בחביבותו על המערב); זה המשיך השבוע עם ההודעה על תוספת בנייה ברמת שלמה בזמן ביקורו של ביידן ומי יודע מה עוד מכינים לנו.

ולעצם העניין, למישהו יש הסבר הגיוני על מה ולמה פותחים בסבב שיחות עם הפלשתינים, כשלכולם ברור שבמקרה הטוב מה שייצא מהן זה עוד ועידת אנאפוליס או וואי פלנטיישן, ובמקרה הרע - אינתיפאדה שלישית. רבין ז"ל, פרס, ברק, שרון, אולמרט, לבני - כל אלה לא הצליחו לשכנע את הפלשתינים לקבל 98 אחוזים ממבוקשם, אז ביבי יצליח לשכנע אותם להסתפק ב-13 אחוזים?! נו, שיהיה...

כנראה ש"על חרבך תחיה" לא הייתה הצעה, אלא מציאות, ומציאות קשה. בהמשך, אנחנו כמדינה, נהיה חייבים לשחק הארד-טו-גט ומי שירצה שלום איתנו, אז אהלן וסהלן...