|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ירושלים - בין מצפצפים לחולמים
|
אין כמעט פוליטיקאי ישראלי שלא מילא את פיו שירה לאחדות י-ם, אך כל זה עד שמגיעים לשלב המעשה, בו אין אחדות ואין נעליים
|
בדו שיח דמיוני מהמאה ה-12 בין רבי יהודה הלוי למלך כוזר, תוקף ריה"ל בחריפות את היהודים על ריבוי תפילותיהם מלאות הערגה לירושלים ולציון, שאינן מגובות במעשה ממשי של שיבה לארץ הקודש. ריה"ל, מגדולי הפילוסופים והמשוררים היהודים, היטיב לשלוט בעטו, ותפילות היהודים לציון מכונות בפיו "צפצוף הזרזיר" - מילים בעלמא ללא כוונת הלב. כמעט 900 שנה עברו, אך קול הצפצופים לא נדם. אין כמעט פוליטיקאי ישראלי, מהאיחוד הלאומי ועד מפלגת העבודה, שלא מילא את פיו שירה לאחדות ירושלים. בעיניים מורמות ובשפה צחה הם נואמים על "העיר שחוברה לה יחדיו", "ירושלים המאוחדת", "בירת העם היהודי לדורותיו", וכמובן מתבלים ב"לנצח נצח נצח נצחים". כל זה נכון עד שמגיעים לשלב המעשה, אז מתברר, כי כמו בדיאטה, כל זמן הוא נכון לבניית ירושלים, למעט כמובן הזמן הנוכחי. הרי בדיוק אנחנו לפני ביקור אמריקני/צרפתי/יפני/ניגרי, או אחריו, בזמן שיחות שלום עם הערבים, או חלילה בעת עימות, כשאירן בדרך להיות גרעינית, ובוודאי כשהיא כבר כזו. כי ירושלים, כמו השפן המפורסם בבדיחה, תחטוף מהמצפצפים את הסטירה עם או בלי הכובע. בטוחני שאותם מנהיגים ופרשנים נכבדים יצפצפו לנו גם דברי חוכמה מרובים על "הקושי בעיתוי", "ידידתנו הגדולה", "הסכנות האסטרטגיות", ושאר דברי חוכמה וטעם. כי אכן חכמים הם המצפצפים, חכמים מאוד אפילו, במיוחד הם חכמים למצוא כל תירוץ וסיבה לאי עשייה. חכמים הם כל-כך, שאין לנו אלא להיזכר בדברי אבא קובנר: "את ההיסטוריה לא עושים חכמים ואת ישראל לא בנתה כת של חכמים, אלא של מאמינים. חכמים בימינו מציגים אלטרנטיבות, מאמינים בונים דרך ועוצמים איכשהו את העיניים לשאלות המציקות מהצדדים. זה סוג מסוים של עיוורון ההולך אל האור וכפסע בין זו לקנאות, ההולכת בחושך. כפסע, אבל על הפסע הזה בונים את הטוב. כך בנינו את חיינו. עכשיו אנחנו חכמים מכדי להיות מאמינים". |
| תאריך:
|
16/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2010
|
|
איתמר ברתור
|
|
ירושלים - בין מצפצפים לחולמים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
16/03/10 16:49
|
|
|
|
2
|
|
אהוד גבעתיים
|
16/03/10 22:27
|
|
|
|
3
|
|
יוסי כהן
|
17/03/10 04:15
|
|
|
|
4
|
|
עופר מ
|
28/03/10 23:38
|
|
כל שמאלני יגיד לכם: כלל ראשון בדמוקרטיה, הוא שהשלטון נבחר על-ידי האזרחים, ואמור לבצע את האידיאולוגיה, בשמה ביקש את אמון המצביעים. יש מקום אחד בלבד, שבו הדמוקרטיה פולטת את רצון העם - הקלפי. על-פי כללי המשחק, זכותו (וחובתו) של השלטון לבצע את האידיאולוגיה עליה נבחר. מי שכופר בזה - איננו דמוקרט.
|
|
|
|
|
היום, יותר מתמיד, לאור ההתקפות האחרונות שלוחות הרסן של ממשל אובמה על נתניהו ועל ממשלת ישראל, והסטת הדיון מסוגיית אירן שהיא כאמור הסוגייה החשובה והקיומית ביותר כיום, לכיוון הסוגייה הפלשתינית, מקונן בליבי חשש כבד, אמיתי וממשי, לפיו ממשל אובמה, שמתגלה כחלש ומפוחד, יתגלה לכולנו כמשענת קנה רצוץ, זאת בכל הנוגע לציפיות של ישראל כי הוא זה שימנע מאירן להיות גרעינית.
|
|
|
|
|
אז פעם היינו מזהים אותם בקלות, את הערסים המקיפים אותנו. היו להם גורמטים כבדים והליכה משונה. בדרנים כמו נאור ציון, יעקב כהן ושלום אסייג עשו על זה קריירה שלמה, רק מלאבחן את השכנים שלהם שגרו ממש לידם. הערסים בתיכון למשל, תמיד מקובלים יותר משום מה, מפחידים יותר ותופשים עצמם כמצליחים, אבל אם תשתייך אליהם - העתיד ברור. שנים לאחר מכן מתברר שהערסים המצליחים והחזקים הם במצב סוציו-אקונומי בינוני ומטה והחנונים שחטפו מכות, דווקא הצליחו בחיים. החברות שלהם מאותה תקופה הן הנשים של אותם חנונים ומי שהעזה להתחתן איתם בסוף, מצטערת על זה עד תום ימיה (שהם גם ככה לא בדיוק ירח דבש...).
|
|
|
|
|
כואב הלב על ראש הממשלה בנימין נתניהו שבימים האחרונים מוביל יחסי ציבור שליליים לישראל, כאשר אנו עדים לאחת הסאגות המביכות שהיו לנו, שלא לדבר על אחת המביכות ביותר, מול ידידתנו הגדולה ארצות הברית.
|
|
|
|
|
די, אפשר כבר לומר בוודאות גמורה שהתקשורת בישראל היא כל דבר שתרצוּ מלבד ישראלית. אין לה דבר וחצי דבר עם ישראליות, ויהדות - הס מלהזכיר! החבורה הנוראה הזאת הפרישה את עצמה מישראל ומותר לתבוע ממנה במפגיע שלא להתהדר בשמנו. זו לא התקשורת של ישראל! זו הגרועה שבאויבי ישראל ואנחנו לא מסכימים שהיא תחלל את שם ישראל לשווא. שתעשה מה שהיא רוצה, שתכתוב ותשדר כל מה שמתחשק לה, אבל שתיקח אחריות על עצמה משום שהיא מייצגת את עצמה בלבד.
|
|
|
|
|
