|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שלוש הערות בעקבות פרשת הולילנד
|
|
מפלצת נדל"נית מכוערת בירושלים
|
|
|
|
|
מספרים על יהודי אחד, יזם נדל"ן שהיה ידוע בערכי האתיקה הגבוהים שלו. יש כאלו, תתפלאו: יום אחד הוא העמיד למכירה שטח קרקע שבבעלותו. קונה שחפץ בקרקע פנה אליו בוקר אחד בבית הכנסת, בעת שזה היה עסוק בתפילת שמונה עשרה. "מכור לי את הקרקע שלך", פנה אל היזם הקונה הפוטנציאלי, "אני מוכן לשלם לך עליה 100,000 דולר". היזם לא ענה כי היה מרוכז בתפילה. בעת תפילת שמונה עשרה, כידוע, אין מדברים. "הבנתי", פירש הקונה לעצמו את השתיקה כטקטיקה עסקית, "אז אני מעלה את ההצעה ל-120,000 דולר". היזם עדיין התפלל בשקט ונמנע מדיבור והקונה המשיך לשפר הצעתו, "130,000 דולרים", הציע. בינתיים סיים יזם הנדל"ן את תפילתו, פנה לקונה ואמר לו: "אמכור לך את הקרקע ב-100,000 דולר". הרוכש נדהם. "מה קורה פה? הצעתי לך כבר 130,000 דולר. הכיצד תמכור לי ב-100,000 דולרים?". "נכון", ענה היזם ההגון, "בלב הסכמתי להצעתך כבר בסכום הראשון שנקבת. לא עניתי לך כי התפללתי. אין סיבה שאתה תפסיד כסף רק בגלל שאני התפללתי". היזם שבאנקדוטת הפתיחה למאמרי, לא היה נוכח למרבה הצער בסביבת אנשי העסקים והנדל"ניסטים שהיו מעורבים, לפי החשדות, בפרשת הולילנד הירושלמית. יכול להיות שאם הוא היה שם, הפרשה הזו לא הייתה מתרחשת ומי יודע, אולי הבכייה הזו לדורות לא הייתה. |
|
הפרשה הקשה והמביכה הזו צריכה ללמד לא רק אתיקה של יזם ומוכר, אלא גם אתיקה של קונה. בערוץ 2 רואיינה אחת מדיירות הפרויקט. "איך זה לגור בפרויקט הזה?", היא נשאלה על-ידי הכתב אלעד שמחיוב. "הכל עשר", ענתה בזחיחות בוטה. "אולי לאחרים זה מפריע, אבל זה בעיה שלהם. לי זה לא מפריע. ממש לא. אני מהמרפסת שלי רואה את הנוף הכי יפה בעולם, אז מה אכפת לי?" (הציטוט הוא מזיכרוני). ועל זה נאמר: מצא מין את מינו. גם לקונה ראוי שתהיה אחריות-מה על אתיקת העסקה שעשה, ואם אין לו אותה, אל יתפלא אם יום אחד זה יתפוצץ לו בפנים.
|
|
חשוב לזכור, לא רק מושחתים ומקבלי שוחד היו מעורבים לפי החשדות בפרשת הולילנד. אני מניח שהיו מעורבים בה ותמכו בה גם כמה פקידים בכירים ואישי ציבור שלא קיבלו שקל לכיסם הפרטי. אבל פגיעתם הייתה לא פחות קשה וכואבת מהמושחתים. פגיעתם נבעה סתם מאובדן גמור של ההיגיון הבריא, תחושת הבטן, היושרה המקצועית, האתיקה וההגינות. בעיקר מאובדן ההגינות. משחקי הכוח הפוליטי עיוורו את עיניהם, הרקיבו את מחשבתם. עינהם טחו מלראות את האמת. אלו מפחידים אותי לא פחות מהמושחתים בכסף. כי בעוד המושחתים יילכו לבית סוהר, אלו ימשיכו לאשר תוכניות רעות, ולא פחות נורא מלעכב תוכניות ראויות. אבל לא צריך להתייאש. יש בירושלים עדיין שופטים חכמים, ואפילו במשרד הפנים יש ראשי ועדות חכמים רציניים מאוד. הם עדיין יודעים לפעול בשום שכל. לבטל את הראוי לביטול ולאשר את הראוי לאישור.
|
|
את שנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, לפני שנים שהולכות ומתרחקות בקצב, עשיתי בבית-ספר שהיה ממוקם על ראש גבעה בכפר הציורי המתוק "מלחה", ממש מול הולילנד. הרבה לפני שמלחה הפכה לשם נרדף לשכונה חדשה, קניון ואצטדיון. בשיעורים המשעממים הייתי בוהה שעות דרך החלון אל נוף הקדומים שהיה נשקף ממנו, והוא כלל גם את גבעת הולילנד היפה שנשקפה משם. אחרי הצבא אף שכרתי לי בית קסום בכפר מלחה, וגם משם אהבתי להביט על הנוף. אחר-כך עזבתי את מלחה ואת ירושלים. אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי במפלצת הולילנד. נסעתי במכוניתי בכביש הצמוד לעמק הצבאים מתחת לגבעה הנישאת של הולילנד. לפתע נתקלתי בה. במפלצת הנדל"ן הזו. נשימתי נעתקה. כמעט שהתנגשתי ברכב שלפניי. למרות אינספור התצלומים שפורסמו בימים האחרונים בתקשורת, מי שלא ראה זאת במו עיניו לא יבין. לא בגלל יופיו נשמתי נעתקה. ממש לא. בגלל שההרגשה היא שמישהו פשוט גונב לך את האוויר. כעסתי. הרגשתי כאילו פגעו בי אישית. כשהתפוצצה הפרשה לפני יומיים, קלטתי שכולם (חוץ מדיירי הפרויקט) חשו כמוני. גם אם הטוב שבחבריי, או הקרוב בקרוביי ירכוש שם דירה, לא אבוא לבקרו. אם ילדיי ירצו יום אחד ללמוד או לגור בירושלים אבקשם לא לשכור או לקנות שם דירה. לפני חודשים אחדים נפל דבר בישראל כשבית משפט הורה לבעלי דירות יוקרה במרינה של הרצלייה לפנות את ביתם, כי הפרויקט נבנה בשחיתות. לא צריך לחשוש מעוד צעד קדימה בכיוון והפעם בהולילנד. ראוי היה לו לפרויקט הזה, לדעתי, להיהרס עד דק (אחרי שהיזמים עצמם ישלמו פיצויים נאים לרוכשים המתפנים). אבל בינינו, אין סיכוי שזה יקרה. אבל דעת קהל יכולה. תאמינו.
|
|
| תאריך:
|
12/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/04/2010
|
|
יוסי ריבלין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דניאלה
|
12/04/10 18:52
|
|
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
13/04/10 08:55
|
|
אני צופה במהדורת החדשות ונדהם לראות כיצד אביה של העיתונאית ענת קם, שמואשמת בריגול חמור ובפגיעה בבטחון המדינה, מקבל במה בפריים טיים, מעיתונאים אמפתיים, אוהדים ומבינים, תוך שהוא מנסה ללמד סניגוריה על בתו ולהציגה בפנינו כאיזו ילדה שובבה ותמימה.
|
|
|
|
|
[השורה שבכותרת לקוחה משירו של פול צלאן "אדמה הייתה בהם" (מתוך הקובץ "סורג שפה" בתרגום שמעון זנדבק)]
|
|
|
|
|
התקשורת ה"אמינה" שהעניקה לנו הרבה צבע וכותרות ענק לא העלתה על סדר היום הציבורי מדוע בכלל הגיעו לאירוע הדמים של 30.3.1976, שזכה לשם יום האדמה הראשון, אותו חוזרים ומציינים כל שנה ב-30.3.
|
|
|
|
|
"כשאלה הייתה במצב קשה היא נעצה בי את עיניה ואמרה: 'אמא, אני מקווה שתמשיכי לחקור את המחלה הארורה הזו'. בשבילי זו הייתה צוואה ואני מיישמת אותה מאז ועד היום". בעיניים כואבות וקול סדוק מגעגועים, מתרפקת חיה למלבאום על בתה אלה, שבשנת
|
|
|
|
|
בעשור האחרון ישבתי בהרבה מאוד דיונים שהתקיימו באולמות שונים בבניין בית המשפט בתל אביב, והדבר הבולט ביותר, ואולי הצורם מכולם, היה חוסר יעילות בעבודת השופטים ותפקודם, שנראו לעיתים כלקויים או כחובבניים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיים רמון | 
כל עוד אנשים כמו יעלון, משת"פים נאמנים מיל' של נתניהו, הם מראשי מבקריו, כאשר ברור שהשנאה האישית שלהם לנתניהו היא המוטיב המרכזי ביסוד ביקורתם, נתניהו יכול לישון בשקט
|
|
|
|
|
איתמר לוין
קל וחומר ממכבי חיפה והפועל תל אביב  הדחיינות של נתניהו והרס משרד החוץ התנ"ך נגד הרב יצחק יוסף ההפקרות והטמטום של יצחק גולדקנופף וכרגיל - איתמר בן-גביר
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הרב הכריז למעשה, שכל עולם הערכים של האזרחים הלא חרדים הוא חסר משמעות מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
