מכתב גלוי ל"צומת ספרים"

ביום השואה, קראתי באינטרנט על איזה מניפסט שהפצתם ברשת החנויות שלכם, ובלחץ גורמים שלא אהבו את שהיה כתוב בו - הפסקתם את מכירתו.

איני יודע מה כתוב שם. לא קראתי. מזהות המגיבים למהלך שלכם (הגברת שולמית אלוני, למשל, וגם אחרים) אני מסוגל לנחש לאן נושבות הרוחות.

חשבתי על כך שכשהייתי בברלין, הלכתי לראות את האנדרטה של מיכה אולמן, לציון שריפת הספרים שביצעו הנאצים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

צנזורה על חומר קריאה - זו התחלת הסוף. מילים הן תרבות. ספרים הם אנושיות. לכם, כרשת המפיצה ספרות ותרבות, הדבר חייב להיות ברור. אסור לכם לצנזר את החומר שאתם מוכרים בחנויותיכם.

צר לי שהאדם ב"צומת ספרים" שקיבל את ההחלטה להפסיק להפיץ את המניפסט המדובר, עשה זאת בעקבות גורמים בחברה הישראלית שבחרו להפעיל כנגדכם אלימות (גם אם לא פיזית), כדי להכריח אתכם להפסיק ולמוכרו.

ומה יהיה השלב הבא? משמרות שיעמדו על יד חנויות מסוימות וימנעו מלקוחות להיכנס אליהן? כמה זה רחוק מטליבאן שמחייב לגדל זקנים? עד כמה חלקלק המדרון המוביל מצנזורה על חומר קריאה - ועד למעשי רצח בשם המטרה המקודשת?

אהבתי לשוטט בחנות שלכם באשקלון ולהשאיר שם מכספי. צר לי. לא עוד.