צל העצמאות מוטל על הארץ הזאת. יתרו, כומר לעבודה זרה, לימד את עם ישראל להודות להשם, ועד שלא עשה כן, לא הייתה בריה שפצחה בתודה על ניסי מצרים ומלחמת עמלק. מכאן למדנו: יש חובה לומר שירה שלא להיות כפוי טובה וכדי שייעשו נסים גם בעתיד ויבוא משיח לבית דוד. מתוך המיית הלב יש להודות להשם על קיבוץ הגלויות, על כל מה שעדיין יכול להיות ועל הינצלות מכף חיה רעה. אך המודים היחידים הם סוג של ציונים דתיים, שככל שאני מבין למצפוני ליבם, הם מודים למדינה ואולי על המדינה שבתוכה טמון מוקש לסתור את הבניין כולו, ועל כך בוודאי יש להתרעם ולמחות.
רדיפת יהודים היא חלק מובנה בציונות שהתביישה באבותיה ה"יהודונים" ולא אני אמרתי כן, אלא גדולים וטובים, כמו פרופ' יחזקאל קאופמן וקודמיו הפחות ציוניים, כמו מנדלי מוכר ספרים, וגם מורי ורבי עגנון ראה לנגד עיניו ציונות אחרת. ציונות של קדם-ציונות ולא ציונות המתחילה רק בהצהרת בלפור או בפרשת דרייפוס ולא רק בשבתאי מייסד החורבה, ולכן, כדי למחות את החרפה של היות יהודי נרדף, עלה נידף ובזוי-עמים נאבקת הציונות ביהודים ובאמונת אבותם; כדי להיות עם בין העמים וככל העמים, היא אומרת לעולם: זה לא אנחנו, זה הם, אותו אבק אדם. השנה, ביום השואה, שוב הוברר כי שנים ארוכות שמח היהודי להודות לחסידי אומות העולם אך לא לאחיו היהודים שעסקו בהצלתו.
המאבק ביהודים משותף לכל התנועות הפאשיסטיות הרוצות להתנער מכוח האמונה והנצח, האמונה בהשם אלוקי ישראל, ולהנציח כוח המדינה ככוח-על. להפוך את המדינה לתחליף כיסא השם בעולם.
גם במדינת ישראל גוברים עיתים רבות סוגדי המדינה והביטוי העיקרי לכך הוא באמירת הלל המוזז מיומו, ה' באייר, לסביבות יום העצמאות המקורי, שהשנה נופל תאריכו, ה' באייר, על יום הזיכרון לעצמאות.
המילה עצמאות עצמה היא מילה מגונה במיוחד. מילה שחצנית, לא יהודית, הגוררת עימה את סופה של כל יומרה לעצמאות כמו 'כוחי ועוצם ידי', כמו 'להיות עם חופשי בארצנו' ההופך בגלגול הפרפר לגולם הקם על יוצרו למדינת כל אזרחיה - "שלטון החוק".
השם הבטיח על העבר ועל העתיד: "ואולך אתכם קוממיות". יהודי שאינו מבין עד לשורשי נשמתו האחרונה כי זקיפות הקומה היא אך ורק מכוח שם השם הנקרא עליו וככל שהוא יותר עבד להשם, משועבד יותר - כך הוא יותר זקוף וככל שהוא מסיר שם השם ממצחו ומליבו, הוא הופך לעז פנים, דל, גאה, עבד חצוף שכל בריה רואה בו בריה משונה ומיותרת.
כבוד ישראל בעמים מותנה בנאמנות היהודי לאמונת אבותיו, דת ישראל והודאה בארצו. כל עוד יהודי מקבל שהוא לסטים שכבש ארץ לא לו, אבד סברו ואפסו סיכוייו. יהודי שכזה הוא סוכן המגויס מראש לתאוות ליבם של שונאי ישראל.
המדינה אכן קמה על אדני הכפירה למרות שבלא מודע הקולקטיבי טמונה תמיד האמונה או שייריה. רגשות האשם המכפרים תוך עמעום שרידי דמיונותיה המגויסים למיתוסים שהם תמיד אליליים או חילוניים. הראיה לכך היא ההתנכלות המתמדת של יהודים ליהודים שיש להם צלם יהודי. הנושא האקטואלי הוא רדיפת היהודים כפי שהתגלתה בפרשת גירושם מחבל עזה והתוכניות הקולוסאליות לגרשם היום מעל אדמתם, שהן שותפות לאומות העולם, ל
בנימין נתניהו ול
אהוד ברק. ללא בושה קושרים הללו קשר מרצון ומאונס לתמוך ברעיון יצהר תמורת בושהאר. הם דוחקים עצמם למצב של חוסר ברירה וממילא דחקו עצמם ואת כל העולם למצב ברירת שמשון. אילו היו רבי המדינה מקרינים ביטחון ואמונה, לא היה העולם נופל למצב בו הוא נמצא היום, על סף מלחמת גוג ומגוג.
בהתנהלותה זאת איבדה מדינת ישראל כל שמץ של עצמאות ושל יומרה להיות מדינה ואפילו אם היא הייתה עד עתה רק רפובליקת בננות צהובות, הן כעת מוורידות מרוב בושה.
אהוד ברק מחליף רמטכ"ל בהסכמת נתניהו, כדי שלא יהיו לו קשיים בגירוש הגדול, ממש כמו בפרשה הקודמת - פרשת בוגי יעלון. כמו בפרשה הקודמת, בה ישבו הציונים הגדולים בממשלה עד בוש, עד לאחר שגורשו ממנה, כך עכשיו עדיין יושבים הליכודניקים הגיבורים בממשלה עד שנתניהו יצטרף להיות זנבה העשן של קדימה.
הרבה הפתעות צפויות בעולם מבעל המלחמות-עושה הישועות ואיננו יודעים איך יהיו עד שיהיו. אפשר שצה"ל, שהוא אך צבא הגנה לישראל (למדינת ישראל, לממשלת ישראל), יפעל ואפשר שלא יפעל. אפשר שהקב"ה זקוק כביכול לצה"ל ואפשר שאינו זקוק לשתף את צה"ל במלחמותיו, אותן הוא מעדיף כנראה לעשות לבד, אבל לא ייתכן שצה"ל יופנה נגד בני עמו.
כל עוד פליטי גוש קטיף מוטלים בביזיונם, אסור לחגוג את יום העצמאות, כי זו חגיגה על הדם. כל עוד הממשלה מתגרה ביהודים בזדון וממנה פקידים המזוהים עם הגירוש ועם שנאת השבת והגיור כהלכה וקדושת המשפחה בישראל, הממשלה ממשיכה להשפיל את היהודים באופן חולני. כל עוד ימונו נציבי משטרה שסרחו באלימות לתפקידי מפתח, כל עוד ימונו שרים שחטאו בזכות השתיקה והדיבור המיותר, אנו נמצאים בעיקבתא דמשיחא במלכות שהפכה למינות.
לכן, כדי להודות להשם בטוב לבב, יש להפריד בין ענייני המדינה שיכולה לתקן את עצמה ולחזור בתשובה, לענייני גאולת ישראל. ולכן באה הצעתי להזיז את יום הלל והתודה לראש חודש אייר שסגולותיו הרפואיות ידועות.
כאשר נכנסים ישראל לארץ הם מתחייבים במצוות יסוד, כמו להקריב קורבן פסח במועדו, אבל אם הם נמצאים בדרך רחוקה הם עדיין יכולים לתקן זאת ב-י"ד באייר. אפשר לתקן את יום העצמאות השנה עד ל-י"ד אייר.
