בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרכבת לא טסה - היא מתחם בילוי
|
המתחם ששימש פעם את תחנת הרכבת ביפו קם לתחייה ● סיורי בו לאחרונה גילה עולם ומלואו: מסעדות, בתי-קפה, חנויות וגלריות
|
רכבת חולפת ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, 30.12.1946 [צילום: קלוגר זולטן/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
בגן הילדים שרנו "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת" ולא ידענו שמסילת הברזל בארצנו נחנכה ב-1892 ודרכה הייתה מיפו לירושלים. אחרי שסיימתי את גן הילדים, ראיתי את מחסום הרכבת עוצר את התנועה בכביש פתח תקוה ליד בית הדר. לא ידעתי אז שהרכבת ממשיכה ליפו. אבל זה היה מזמן-מזמן ומאז, עשרות שנים התחנה ביפו מושבתת. אפילו לא זכרתי את קיומה. עד שידידי, גלבוע, הזמין אותי לקפה של בוקר ביום שמש אביבי. נסענו למתחם הרכבת, בין מה שהייתה מנשיה לבין יפו. תחנת הרכבת קמה לתחייה. בצעדים מהוססים אומנם - פה ביתן ושם ביתן כבר הושלמו, אך בין הבליינים, קבוצות פועלים ממשיכות בעבודה והופכות ביתנים נוספים למסעדות, לבתי קפה ולחנויות. השחזור נעשה בחומרים של אז - טיח חום, אבני כורכר ואבנים מסותתות מרכיבות את החלונות המקושתים. פסי הברזל הוחזרו והם מובילים לשום מקום ושני קרונות עתיקים שופצו, שוחזרו והם עומדים על הפסים, ממתינים להשלמת התפאורה הפנימית. את הביתנים משחזרים על-פי תמונות ומפות בדיוק רב, בצבע חום-כורכר, כשחומרי הבניין הם הטיח של המאה הקודמת או לבני טיט. משקופי החלונות מעוגלים והמתחם כולו מזכיר את הימים שהרצל יצא מכאן לירושלים. המתחם משוחזר ומזמין. ואנחנו באנו.
|
|
המושבה הטמפלרית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
כמה עצים עוטרים את המתחם, שבו פזורים בנייני המשרדים לשעבר ומחסני הרכבת והמכס. כסאות של בתי קפה פזורים ברחבה וחנויות אחדות כבר נפתחו והאחרות נמצאות בשלב השלט: "כאן תהיה"... בצד ביתן ארוך, רב-דלתות עץ חומות, עומדים בשורה ארוכה דוכנים אחידי צורה, כולם על גלגלים ובעלי מסגרת ברזל ושבכות עץ. זה השוק העתידי. אחרי שתיית הקפה - יש כבר מבחר של בתי קפה - אפשר לסייר בחנות הספרים, להיכנס לחנות המזכרות, לבקר בחנויות הבגדים והנעליים והמבחר יילך ויגדל. בחרנו לעלות לקומה השנייה בבניין הנהלת התחנה לשעבר, לגלריה שבה תערוכת תמונות "ימי כסית" של צלם העיתונות הוותיק צחי אוסטרובסקי. דמי כניסה לתערוכה - 20 שקלים. זה הרבה יותר זול מאשר להיכנס בחינם לחנויות המזמינות למטה ולשלם דמי יציאה גבוהים כשיוצאים עם השקיות המלאות... בדברי ההסבר מצאתי שחלק מהמתחם היה אחוזתם של בני משפחת הוגו וילנד הטמפלרית. כשהוקמה תחנת הרכבת הם עזבו את המושבה הגרמנית ועברו לגור בלב הפרדסים שליד יפו. בשנת 1902 פתח וילנד עם שני בניו מפעל לייצור מוצרי בטון והם הכירו לארץ-ישראלים (הפלשתינים?) את הצמנט! היום, המלט הוא בסיס הבנייה בארץ. אחרי מלחמת השחרור שימשו מחסני הרכבת את צה"ל ואחר-כך גם הוא נטש את רוב השטח, והביתנים במתחם התחנה נותרו ריקים ומתפוררים. כשהגענו לביקור, ראינו חיילי צה"ל הולכים אל מוזיאון-בתי-האוסף-לתולדות-צה"ל, ששוכן ליד התחנה המתמחזרת.
|
|
|
רפאל הלפרין, 1.4.1950 [צילום: טדי בראונר/לע"מ]
|
|
נשוב אל תערוכת הצילומים, שמחזירה אותי לימים שהייתי משוטט צעיר ברחוב דיזנגוף ומביט בערגה אל קפה כסית, שבו ישבו כל המפורסמים (את המילה סלבס טרם הכירו). יגאל שתיים אצר את התערוכה וליקט מתמונותיו של צחי אוסטרובסקי. אחת התמונות הראשונות - גולדה מאיר ודוד בן-גוריון יושבים בהבעה אחראית, כמעט קודרת, כדי להצטלם לאיזה סרט נשכח. על ידם, בניגוד בולט, משה דיין מחייך ומפעיל את מלוא קסמיו על ביאנקה היפהפייה, לימים ביאנקה ג'אגר. באותו מקום נראה היריב הפוליטי והמבקר החריף ביותר של בן-גוריון ומשה דיין - אורי אבנרי הצעיר. הוא יושב בחברתה של מנדי רייס דייויס, שבאה לישראל מבריטניה אחרי שערוריית פרופיומו (מי זוכר...). חצקל איש כסית, רחב המותניים, עומד ומטאטא את המדרכה ולא הרחק ממנו מככב אורי זוהר הצעיר בבגד ים במלוא תלתליו (בסרט מציצים) כשגבי עמרני נושא אותו על כפיים. הרב רפאל הלפרין, כשהיה צעיר ולא רב, מנפח שריר ולא ידע שלימים יפתח רשת חנויות. ירון לונדון, כמעט נער, יושב באולפן ליד מיקרופון גדול. תמונות אחדות אחרי כן - מוטי קירשנבאום הצעיר, בתלתלים כהים ובמשקפי קרן עבים בחדר העריכה בטלוויזיה. גם חיים יבין נמצא בתמונה. כמה השתנו הללו! הם משמשים לי כמראה - כמה אני השתניתי. שחקן-בדרן בשם דוד גולדנברג נראה בפנים תמימות, לפני שהחליף את שמו ל דודו טופז. תערוכה מקסימה לזכר ימים יפים.
|
|
תאריך:
|
27/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
27/05/2010
|
|
יאיר דקל
|
הרכבת לא טסה - היא מתחם בילוי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יואל קורנבלום
|
28/05/10 03:41
|
|
"ברוהאוס" (שדרות רוטשילד 11), שהיא מבשלת הבירה היחידה של תל אביב, ממוקמת בלב הסיטי שלה ומעוצבת בריהוט של עץ אלון, בן 300 שנה, עם דוודי-נחושת המקיפים את חללה. נוהגים לחגוג בה אירועים משפחתיים כמו יום-הולדת, בר-מצווה וחתונה בשמחה ובהמולה רבה.
|
|
|
עוד פרובוקציה מבית היוצר של מלאכי השמאל האוניברסלי יצאה לדרך. משט של ספינות עמוסות בטובין ובצדיקים (ואולי גם באמל"ח) בדרך לשבור את ה"מצור" הישראלי על עיר הטרור עזה.
|
|
|
כאשר הציניות והאנוכיות, שלא לומר השחיתות, אוכלות כל חלקה טובה בחיים הציבוריים שלנו, כדאי להיזכר בתפיסתה של התורה לגבי מעמדם ותפקידם של מנהיגים. פרשת השבוע נותנת לנו את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לתפיסה זו.
|
|
|
10 שנים למנוסת צה"ל מדרום לבנון, ולעיתונאי בן כספית יש מסקנות: "בכייה לדורות" - זאת הכותרת שנשאה על גבה את מה שהיה לו לומר בנושא, והיה לו הרבה (3 עמודים). בכותרת המשנה קראנו: "את זרעי הפורענות של הנסיגה מלבנון, אנחנו משלמים עד היום: קריסת ההרתעה הישראלית, הציר האירני-סורי, הפיכת נסראללה לגיבור והשתלטות צפויה של האירנים על לבנון. כל זה היה יכול להימנע אילו ברק ואנשיו היו מקדישים קצת מחשבה במאי 2000" (מעריב, 21.5.10). סוף ציטוט.
|
|
|
הזלזול, הביטול, הגיחוך והשאננות – אפשר לסדר את המילים האלה בכל סדר שהוא – היו לא ייאמנו. תרגיל העורף הגדול, בסתם יום של חול, עוד יום של עול. אנשים טרודים בענייניהם הקטנים, החשובים. תרגיל-שמרגיל. כלום לא מזיז להם. כלום לא מזיז אותם. הם בשלהם. בענייניהם. אל תבלבלו להם את המוח הטחון, המאודה. חם עכשיו. כבר כמעט יוני, אתם יודעים. הקיץ בא.
|
|
|
|