אפשר בהחלט לציין את ההתייצבות המסיבית של המעצמות הגדולות כמו: ארה"ב, רוסיה, קנדה, אוסטרליה ועוד, ליד גוש המדינות של האיחוד האירופי - ביחד כ-40 מדינות, לצד הטיעון של ישראל, כי אין סמכות לבית הדין הבינלאומי בהאג, לדון בסוגיות הגדר - כמרשימה.
משרד החוץ ושר החוץ סילבן שלום, עם שר המשפטים טומי לפיד, קוצרים את ההצלחה של מדינת ישראל בנושא הגדר, כפי שהוצגה בעולם - כנושא מדיני-ביטחוני שצריך להיפתר במו"מ בין הצדדים לפי העקרונות שהונחו ב"מפת הדרכים" - הנתמכת על-ידי ארה"ב.
העמדה והטענה הישראלית, היא בשלב זה, פרוצדורלית בעיקרה דהינו - הנושא הוא פוליטי, מדיני-ביטחוני - ולכן אין סמכות מהותית לבית הדין הבינלאומי בהאג - אלא לדון בסוגיות שעניינן לפי האמנה של האו"ם שהקימה את בית הדין, לדון בסוגיות משפטיות בינלאומיות או בסוגיות פליליות על-ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי שהוקם רק לאחרונה.
הדוגמא של מילושביץ, מנהיג יוגוסלביה בתקופת מלחמת האזרחים, (שהביאה לחלוקת יוגוסלביה, למספר מדינות) - והעומד לדין בהאג, בעבירות של רצח עם והפרת המשפט הבינלאומי - הוא התחום העיקרי לעיסוקי בית הדין.
משרד החוץ שמח, ובצדק, אבל גם הם יודעים היטב שלא "מאהבת מרדכי" - תומכות רוב המדינות בעמדת ישראל - אלא מפחד שמא בית הדין בהאג יעסוק בנושאים פוליטיים, מדיניים, ביטחוניים - גם לגבי אותן ארצות כמו רוסיה (פרשת צ'צ'ניה), ארה"ב (אפגניסטן, עירק) ויתר המדינות באירופה בסוגיות של מלחמה בטרור, מהגרים וסוגיות פוליטיות פנימיות ובין מדינתיות.
הכוח העצום, שיש למדינות המוסלמיות וגרורותיהן במליאת עצרת האו"ם, מפחיד את המדינות החופשיות בראשות ארה"ב וגם את אירופה, הנלחמת כרגע כנגד האיסלאם הקיצוני, התגברות כוח המהגרים - סוגיות שעלולות להגיע פתאום בעקיפין, דרך האו"ם, לבית הדין הבינלאומי בהאג.
ולמרות שאין לבית הדין "שיניים" ויכולת אפקטיבית של ביצוע או זרוע מבצעת - הרי יש לו השפעה תקשורתית וציבורית רבה - שאסור לזלזל בכוחה. גם הרכב השופטים הוא די בעייתי ולגבי ישראל לא נוח ולא אובייקטיבי כלל. מצער וכואב, שדם יהודי שנשפך ברחובות ירושלים, שעה שבית הדין עומד להתכנס - יש לו כנראה השפעה מסויימת על המדינות שהגישו את סיכומיהם ובהם תמיכה בעמדת ישראל.
למרות השמחה הראשונית בישראל, עדיין אין לצאת מההנחה שבית הדין ישתכנע ויקבל את הטיעון של "חוסר סמכות" וזאת מתוך ניסיון העבר ובשל ההנחה שבית הדין ברמה כזו ובהרכב כזה, לא אוהב ולא יקבל טענת חוסר סמכות. ולכן, יש סיכוי סביר שהטענה תידחה. אי לכך, יש כבר להתכונן לשלב הבא של טיעונים מהותיים, ולגוף הסוגייה ובהם הטענה העיקרית של ישראל, כי "הגדר" - אינה גדר מדינית ומסמנת גבולות של קבע, אלא צורך ביטחוני למניעת תנועות מחבלים, ו"שהידים" מתפוצצים - וגבולות המדינה הפלסטינית - יקבעו במו"מ ובהסדר בין הצדדים - ולא במסדרונות האג.
הזכות של ישראל להקמת הגדר - נובעת מזכותה להגנה עצמית ושמירה על חיי אזרחיה ושלום אזרחיה, זכות המוכרת על-ידי המשפט הבינלאומי, ובניית "הגדר" היא נגזרת הכרחית בנסיבות העניין מהמצב העובדתי-ביטחוני. נכון - שבניית הגדר, כרוכה בהפקעת שטחים, באי-נוחות, בסבל לתושבים שליד - אך מדובר במצב "זמני" - כאשר הזמניות תלויה גם בעמדה וברצון הפלשתיני לבוא לידי הסכם והסדר.
הקמת "הגדר" - שהיתה צריכה להיות גמורה כבר לפני מספר שנים, צריכה לאותת להנהגה הפלשתינית "שזמן הגדר" פועל לרעתם והוא עלול להפוך לקבוע - אם ימשיכו במדיניות הטרור - נקודה חשובה למחשבה.
למעשה מבחינה משפטית, אין הכוונה לדיון ממש בסוגיית הגדר, אלא במתן "חוות דעת משפטית" למליאת עצרת האו"ם לפי בקשתה, לאור ההחלטה של העצרת שהועברה לבית הדין בהאג.
אך, כפי שכבר כתבתי בעבר, עצם ההחלטה ומתן חוות הדעת - דומים ל"שפעת" - כלומר, המחלה עצמה לא מסוכנת - אלא צריך להיזהר מהסיבוכים של המחלה. ישראל הבינה זאת ועכשיו גם יתר המדינות התומכות כ-40 במספר.
על ישראל ומשרד החוץ, באמצעות כל כלי ההסברה שברשותה - להמשיך וללחוץ על מדינות העולם החופשי והנאור - שהדרך להילחם בטרור - אינה בביקורת על ישראל המנסה להגן על עצמה אלא על מחוללי הטרור.
הצבת שלד האוטובוס החרוך מירושלים, הצגת התמונות הקשות של הקורבנות התמימים בעתונות ובאינטרנט, וליד בית הדין בהאג - כאנדרטה, כולל ארצות אירופה וכמיצג נגדי בשבדיה - זו הדרך. העתירה שהוגשה נגד קטעים בגדר - הפולשים לאדמות פרטיות והופכים חלק מהאוכלוסיה הפלשתינית במקומות אלה, למלכודת בין הגדרות הכניסות והיציאות - והצהרת הפרקליטות כי יש כוונה לתקן ולשנות את תוואי הגדר - היא בעלת משמעות כמו עצם החלטת הבג"צ על טיעוני ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
