|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משה פונה לה' כדי שיכריע בנוגע לנחלתן של בנות צלפחד - כדי לשוב וללמדנו עד כמה יש להיות זהירים כאשר מדובר ברכוש ציבורי
|
|
בנות צלפחד לפני משה בספר לימוד לתנ"ך מ-1908
|
|
|
|
|
פעמיים מספרת לנו התורה, כי משה פנה לה' בבקשה לקבל תשובה לסוגייה הלכתית שהובאה בפניו. הפעם הראשונה הייתה בדיוק שנה לאחר יציאת מצרים, כאשר בני ישראל התכוננו לחגוג את הפסח. הפעם השנייה הייתה 39 שנים מאוחר יותר, ערב הכניסה לארץ, והיא המתוארת בפרשת השבוע - שאלת בנות צלפחד.
ראוי לעיין בשתי הפרשיות ולראות במה התייחדו מקרים אלו. חז"ל אומרים שמשה נענש על כך שאמר מראש לשופטים "כל הדבר הקשה תביאון אלי". האיש העניו ביותר בעולם לא היה צריך להתבטא בצורה כזו, המשדרת ביטחון עצמי מופרז, ולכן נענש בכך שבשני מקרים פומביים נאלץ להודות שאינו יודע. אך מה היו הקשיים בהם נתקל משה בשני המקרים?
הקושי בפרשת קורבן הפסח ברור. בני ישראל הצטוו להקריב את הקורבן, וכבר ערב יציאת מצרים נאמר להם שטמאים אינם יכולים להקריבו. והנה, הייתה קבוצה של טמאי מת, אשר נטמאו לא משום שהיו חייבים אלא משום שהתנדבו או התבקשו. לפי חכמינו, היו אלו או נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואלצפן, אשר הוציאו את גופותיהם של נדב ואביהוא מאוהל מועד. בכל מקרה, טמאים אלו הרגישו מקופחים לנוכח הנסיבות המיוחדות: "למה ניגרע לבלתי הַקריב את קורבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?"
משה לא יכול היה לפסוק בעצמו במקרה זה, משום שהיה צורך לחרוג משני כללים ברור לחלוטין שנאמרו לו: טמא אינו רשאי להקריב את קורבן פסח, אותו ניתן להקריב אך ורק בי"ד בניסן. רק הפה שאסר הוא הפה שיכול להתיר, ולכן רק ה' יכול למצוא פתרון. ואכן, ה' נותן להם את פסח שני בי"ד באייר.
לעומת זאת, קשה להבין מדוע משה לא יכול היה לפתור בעצמו את בעיית בנות צלפחד. נכון, ה' ציווה שהארץ תינתן לזכרים; אך מצד שני, יש גם ציווי לחלק אותה בצורה שווה בין השבטים. מכאן, שההיגיון מחייב שבמקרה בו אין בנים - הבנות הן שירשו את הנחלה המיועדת לאביהן.
נניח שמשה לא יכול היה לקבוע זאת בעצמו, משום שמדובר - כמו בפסח שני - בחריגה מן הכללים המפורשים שנאמרו לו. אך מדוע משה נזקק להכרעתו של ה' גם בהמשך סיפורן של בנות צלפחד? החלק השני של הסיפור, אותו נקרא בשבוע הבא, זוכה לפחות תשומת לב. שם באים ראשי שבט מנשה אל משה ומציינים, שאם בנות צלפחד יינשאו לגברים משבט אחר - הנחלה שקיבלו תעבור לבניהן (שיהיו בני אותו שבט) וכך תיגרע מנחלת מנשה.
בפרשיה זו לא נאמר במפורש שמשה היפנה את השאלה לה', אך יש לכך רמז ברור. כאשר מוצא משה את הפתרון - שבנות צלפחד יוכלו להתחתן רק עם בני שבט מנשה - נאמר: "ויצו משה את בני ישראל על-פי ה' לאמר". הרי כל התורה ניתנה על-פי ה', ומדוע יש לציין זאת דווקא כאן? אין זאת אלא שגם סוגייה זו היפנה משה לה' וגם בה ביקש את הכרעתו.
כאן כבר באמת קשה להבין מדוע לא יכול היה משה לקבוע בעצמו. הרי הפתרון של נישואין בתוך השבט אינו מפר שום כלל הלכתי ואינו עומד בסתירה לשום מצוה קודמת. הוא מאוד הגיוני, פשוט וסביר. ודאי שמשה, אדון הנביאים, יכול היה להגיע אליו גם בלי לפנות לה'. לכן, מן הראוי למצוא הסבר שיענה הן על הפנייה הראשונה והן על הפנייה השנייה.
|
|
משה רבנו לא רצה להשאיר אפילו חשש רחוק
|
|
חכמינו אמרו שמשה לא יכול היה להכריע בעצמו בפניית בנות צלפחד, לא משום שלא ידע את התשובה, אלא משום שחשש שמא ייראה כנוגע בדבר. הבנות פותחות את פנייתן בציון העובדה ש"אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח, כי בחטאו מת". הוא לא היה ממתנגדיך - הן מדגישות באוזני משה - אלא מת בשל חטא אישי (לפי חז"ל, צלפחד היה מקושש העצים בשבת). ברגע בו נאמר לו כך, הרחיק משה את עצמו מן הסיפור - לא משום שהיה חייב, אלא משום שלא רצה להותיר אפילו את החשש הרחוק ביותר.
הסבר זה אולי משיב גם על החלטתו של משה שלא לפסוק בעצמו בפניית בני מנשה. מאחר שהרחיק את עצמו מכל נגיעה בסוגייה זו, הוא המשיך בכך גם כאשר הפונים היו זקני השבט. הרי גם הפעם בנות צלפחד היו המושפעות מן ההחלטה, ולכן המשיך משה למנוע את עצמו מלעסוק בענייניהן.
אפשר להציע הסבר נוסף. כבר אמרנו בעבר, שהתורה מקפידה ביותר על כל מה שנוגע לרכוש ציבורי, וזו הסיבה לפירוט העצום בו היא מוסרת לנו על מלאכת המשכן, על מיפקד בני ישראל ועוד. ומה רכוש ציבורי יותר מאשר ארץ ישראל?
הן פנייתן של בנות צלפחד והן פנייתם של זקני מנשה, העלו שאלות בעלות השלכה משמעותית על חלוקת הארץ. אם בנות צלפחד מקבלות את הנחלה שנועדה לאביהן, יש פחות קרקע לחלק בין יתר בני מנשה; ואם אינן מקבלות - יש יותר קרקע ויתר בני השבט יקבלו יותר אדמה. אם בנות צלפחד מתחתנות מחוץ לשבטן, קרקע עוברת משבט לשבט; ואם לא - היא נשארת בידי שבט מנשה. לכל החלטה בשאלות אלו יש השלכה ישירה על חלוקת הנחלות, על משפחות, על בתי אב, על שבטים.
משה יכול היה לפסוק בעצמו בסוגיות אלו. הוא פסק בשאלות מסובכות והרות גורל בהרבה, כמו למשל החלטתו לשבור את הלוחות בשל חטא העגל, להרוג את העובדים לבעל פעור ועוד. אך כחלק מן הלקח המוסרי המרכזי של זהירות ברכוש הכלל, העדיף משה להעביר את ההכרעה לידי ה'.
מובן שאי-אפשר לפנות אל ה' בכל שאלה של רכוש ציבורי. גם כאשר שרתה הנבואה בישראל והשכינה התגלתה דרך האורים והתומים שבמקדש, התרכז דבר ה' בעניינים מרכזיים כגון שמירת מצוות, תוכחה על חטאים והצלה מידי אויבים. לכן, הכלל הוא שגם הכרעות בנוגע לרכוש ציבורי צריכות להתקבל בידי המוסמכים לכך - המלך, הנשיאים, בתי הדין.
ואולם, דווקא משום שההכרעה נמסרה לבשר ודם, מבקש משה להעביר מסר ברור ביותר: כאשר ברכוש הציבור עסקינן, יש צורך בזהירות מופלגת. על המנהיג והדיין להרגיש, שהם מקבלים החלטות שלמעשה מסורות בידי בורא העולם ולנהוג בהתאם. את הלקח הזה חשוב לזכור תמיד.
|
|
| תאריך:
|
01/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
01/07/2010
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסי פלס
|
3/07/10 04:20
|
|
גם סלעים עלולים להתפורר. גם הרים מתפרקים ונסדקים. וגם האדם החזק ביותר, עלול ליפול ברוחו...
|
|
|
|
|
מערכונים רבים נכתבו על היחסים בין בני זוג בבואם לרכוש מכונית משומשת - האחד מתמקח ומציג את החסרונות של המכונית בעוד האחר אומר כמה חשקה נפשו במוצר.
|
|
|
|
|
רוחו של אהרן ברק מרחפת בימים אלו בוועדה המשפטית של הסנאט בארצות הברית והנה זה פלא – איש מהסנאטורים לא השתנק מהערצה. נהפוך הוא - הרוח הזאת הפכה לגיבנת, ליישות שיש להצניע ואפילו להסתיר, ולבעיה עבור חסידיה שנאלצים להתגונן, להסביר ולתרץ את הסיבה והמהות של הערצתם לשופט ברק ולמשנתו.
|
|
|
|
|
השבוע אנחנו נמצאים בעוד נקודת צומת משמעותית שבה הכוכבים מופעלים ומשפיעים זה על זה באופן שאנו, החשים באנרגיה זו, לא יכולים להתנגד לה, למרות שרבים מאיתנו מנסים להתכחש לה ולהימנע מהליכה קדימה לשינוי. בעיקר מתוך הפחד הטבעי מהבלתי ידוע. הפחד נובע בדרך-כלל מקיבעון מחשבתי ומדפוסי התנהגות שונים ואף נוקשים, שיכולים לטשטש לנו את יכולת החשיבה.
|
|
|
|
|
אין הרבה הגינות בדרישתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל לשנות את חוקי המשחק באמצע המשחק, ולהרחיב את סמכויות הוועדה לחקירת אירועי המשט לעזה שבראשה הוא עומד.
|
|
|
|
|
