בפרשתנו אנו נתקלים בפנחס, הקנאי הראשון שקינא להשם, ובקנאתו הרג באבחת רומח את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. רוב המפרשים מברכים על מעשהו של פנחס, שכן לגרסתם כשפנחס קינא את קנאת ה' ומנע את עצת בלעם מלהתקיים, הוא שמר בכך על שלמות ואחדות ישראל, ולכן כהוקרה, הרי מידה כנגד מידה, ניתנה לו הברכה של שלום ואחדות. עם זאת, לטעמי, לא היה נכון לעשות את המעשה הקיצוני של פנחס, שכן קנאות מובילה לאסון, ובוחר אני להציג את מעשהו של פנחס באור שונה, אור המתנגד לקנאות ולשפיכות דמים.
