הצהרתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שבה פירט לראשונה את עמדות הממשלה במשא ומתן לשחרור גלעד שליט, תרמה תרומה חשובה לדיון הציבורי בפרשייה סבוכה ועדינה זו. יש לנו סוף-סוף נתונים להעריך את תהליך המשא-ומתן הממושך, ולדאבון לב, יש לנו גם יכולת למתוח ביקורת חריפה על צעדיה הטקטיים של ישראל בארבע השנים האחרונות.
המסע הציבורי לשחרור גלעד מופנה כולו, למרבה הצער, לכתובת אחת ויחידה - לממשלת ישראל שבירושלים. אין לי ספק - איש מבני משפחת שליט וממנהלי המערכה הציבורית לשחרורו איננו מאשים את הממשלה בחטיפה, ואף לא בתנאים הקשים בהם מוחזק גלעד, אולם את האחריות להמשך שביו הם מטילים כולה על הממשלה, וחבל.
אינני יודע מתי יוחלט על הקמתה של ועדת חקירה בנושא זה, אולם בדיקה שטחית ביותר מצביעה על מחדלים חמורים ביותר, ועל החמצת ההזדמנויות להפעיל לחץ של ממש על החמאס.
לפני חודש נחשפנו לעוצמה התקשורתית של ההשתלטות על ספינות המשט הטורקי על דעת הקהל בעולם. למה איננו מארגנים ספינת שלום משלנו - ספינה שעליה אנשי רוח, פוליטיקאים בכירים ותקשורת - המבקשת להגיע לחופי עזה כשעל סיפונה מכתבים וציוד
הומניטרי המיועד לגלעד. אם אפשר, הייתי מגייס בין הנוסעים אנשי צלב-אדום מוכרים לשעבר, חתני פרס נובל, ואפילו - כן - את השופט ריצ'רד ג'ונסטון. חבורה מכובדת זו תבקש דבר אחד: להיפגש עם השבוי ולמסור לידיו את המכתבים והציוד.
כדי שלא להכשיל מסע זה באיבו, אסור שיימצאו על סיפון האנייה ישראלים, או אף בני משפחה.
אינני משלה את עצמי - לא יאפשרו לנוסעי הספינה לפגוש את גלעד. אולם יחסי הכוחות התקשורתיים בפרשה אומללה זו ישתנו בבת אחת לטובתנו. ואל נטעה - התמונה התקשורתית חשובה לחמאס לא פחות.
ראש הממשלה, בנאומו, לא סיפר לנו מתי העברנו לצד השני את שמות אלף המחבלים שהצענו לשחרר תמורת שליט. לפי כל הסימנים, הועברה הרשימה עוד בימי ממשלת אולמרט, כלומר לפני כשנתיים לפחות. אלף שמות אלה יכלו, ועדיין יכולים, לשמש מנוף לחץ אדיר על מנהיגי החמאס.
אפשר - וצריך היה - לפנות אל כל אחת ואחת מאלף משפחות האסירים, ולהודיע להן כי בנם יכול היה להשתחרר מזה יותר משנתיים, ולנקוב, כמובן, בתאריך המדויק. במקום להיות בבית, בחיק המשפחה, מונעים מנהיגי החמאס את שחרור בנם. אפשר - וצריך - להפיץ כרוזים, עם שמות ותמונות. אפשר להתקשר טלפונית לכל משפחה, ואפשר לארגן כתבים זרים שיבקשו לשוחח עם המשפחות שבנן יושב בכלא רק בגין החמאס.
אפשר - וצריך - לאפשר ראיונות לתקשורת, ודווקא לתקשורת זרה, תקשורת בינלאומית ואפילו ערבית, עם אסירים שמבלים שנים בכלא למרות שישראל אישרה מזמן את נכונותה לשחררם.
אפשר לנצל את העיתונות הפלסטינית בגדה המערבית - לפרסום השמות והתמונות של האסירים ששחרורם נמנע. ואגב, מסע תקשורתי כזה ישרת גם את ממשלת הרשות הפלסטינית במאבקה בחמאס.
אין לי דבר כלפי נועם, אביבה ושאר בני משפחת שליט. אפשר להבין את תסכולם לאחר ארבע שנים ללא כל הישג. יש לי בטן מלאה על המחדל המשווע שלנו, שלא השכיל להפעיל כל לחץ על הצד השני. מול משפחת שליט האחת, יש היום אלף משפחות פלסטיניות המבקשות גם הן לחבק את בניהן.
