|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כמעט עד לשערי עזה הגיעו, ליתר דיוק - שערי מקום המסתור הנורא שבו מוחזק גלעד שליט זה 4 שנים בלי לראות אור יום. תקוותם התמימה היתה, שהצלילים יגיעו לאוזניו של החייל, מצד אחד, וימיסו את לבבות אנשי הטרור מצד שני ● אך הבשורה הרעה היא כי לא מחוות אלו הן שיקדמו לדאבון הלב את שחרור של שליט
|
|
שלמה ארצי, אביבה ונועם שליט בפארק אשכול [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
התזמורת הפילהרמונית בפארק אשכול [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| העולם כולו רואה את ישראל החרדה לשלום אחד מבניה, מחד-גיסא, ואת הפלשתינים שאינם חרדים ואינם בוכים על אלפי אסיריהם בכלא הישראלי, מאידך-גיסא | |
|
|
|
|
|
|
זה היה ללא ספק מחזה סוריאליסטי שהועלה בישימון, בחום, ביובש ובאובך של הנגב המערבי:
תזמורת פילהרמונית עם נגנים בחולצות קצרות-שרוול ומנצחה הדגול זובין מהטה בגלימה דקיקה-לבנה, זמר אהוב חמוש בכובע מצחייה העונה לשם שלמה ארצי, שמשתמש לא רק בקולו המופלא אלא גם בידיו לצורך פנטומימה, כעשרת אלפים ישראלים שהתיישבו או עמדו בחום של בין-הערביים, ומשפחה צפונית מיוסרת שעשתה אתנחתה מן המצעד אל ראש הממשלה בירושלים.
אל מול רצועת עזה התגלתה ישראל היפה: הרבים למען האחד, ההמונים למען המשפחה, האמנים המתגייסים להצלת נפש אחת מישראל. כמעט עד לשערי עזה הגיעו, ליתר דיוק - שערי מקום המסתור הנורא שבו מוחזק גלעד שליט זה ארבע שנים בלי לראות אור יום. תקוותם התמימה היתה, שהצלילים יגיעו לאוזניו של החייל, מצד אחד, וימיסו את לבבות אנשי הטרור מצד שני.
גם זובין מהטה, גם שלמה ארצי, ניסו לדבר, לנגן ולשיר, בתקווה שבצד השני של הגדר תימצא להם אוזן קשבת. אבל התגובה משם הייתה חד-משמעית ולא בלתי צפויה: לא נוותר כהוא-זה, נעלה עוד ועוד את רף דרישותינו, נחטוף עוד חיילים, לא נירתע.
מול קולם ההומניסטי, הרך, הנוגע ללב של מהטה וארצי, קיבלנו את התגובה הברזלית, הקרה, הבוטה של מחמוד א-זהאר: לא ולא. תשכחו מוויתורים מצידנו. אנו עומדים על מלוא דרישותינו ואף מעבר לזה. עשרת אלפים ישראלים עמדו שם, מול עזה, למען ישראלי אחד. פלשתיני אחד עמד אל מול סוללת המיקרופונים מן הצד השני, מסרב לעסקה שבה ישוחררו, אפילו לדעת נתניהו, אלף אסירים מבין העשרת-אלפים שחבושים בכלא הישראלי.
הנה כי כן, זוהי התמונה שממחישה יותר מכל את ההבדל בינינו לבינם. וזוהי אולי חשיבות האירוע שהתרחש ביום שני עם ערב בפארק אשכול המיובש. העולם כולו רואה את ישראל החרדה לשלום אחד מבניה, מחד-גיסא, ואת הפלשתינים שאינם חרדים ואינם בוכים על אלפי אסיריהם בכלא הישראלי, מאידך-גיסא.
לכאורה, הם אלה שהיו צריכים לקפוץ על ההזדמנות להביא לשחרור אלף מאחיהם, רוצחים, מחבלים, לוחמים - קיראו להם ככל שתחפצו, בתמורה לשחרור חייל ישראל אחד. אבל המציאות הפוכה ועגומה. מציאות מזרח-תיכונית מובהקת - ישראלים שמוכנים לשחרר אלף מחבלים, ואויב שאינו מוכן לקבל אלף מאנשיו, המחישו מציאות זו יותר מכל המחזה הקלאסי בניצוחם של מהטה וארצי.
|
|
| מי שחשב שאכן התנתקנו מעזה - טועה ומטעה. עזה לא התנתקה מאיתנו. גם לא תתנתק. עזה רודפת אחרינו, עזה ממשיכה לאיים עלינו, לשגר לעברנו טילים ופצצות | |
|
|
|
בל תהיינה לנו אשליות. בעולם הנאור בוודאי לא יתרשמו מה"הומניזם הישראלי". על אחת כמה וכמה בעזה הנחותה. שם מפרשים את הלחץ שמפעילים אלפי-הצועדים-ומתכנסים על ממשלתם - כסיבה טובה להקשחת לב ולהקצנת עמדה. רואים את המחזות בכבישים המוליכים ירושלימה כביטוי של חולשה ישראלית מובהקת. כך גם פירשו ומפרשים כל מחווה ישראלית, כל צעד חד-צדדי מצידנו.
גם אחרי 62 שנות עצמאות עדיין לא הפנמנו בתוכנו את העובדה, שבמזרח התיכון חיים אנו. כאן כל דאלים גבר. כאן - יאמר לך כל ערבי - משיגים את המטרה בכיפופי ידיים, באלימות, בכוחנות ובערמומיות מזרחית. תבוסות למכביר שהם כבר נחלו, כמו גם ניתוקים חד-צדדיים, לא ירתיעו את הערבים. הם יתמידו בשלהם עד שישיגו את שלהם, עד שיסיגו את ישראל.
ההתכנסות השבוע אל מול עזה לימדה עוד דבר על הנסיגה החד-צדדית מלפני חמש שנים: מי שחשב שאכן התנתקנו מעזה - טועה ומטעה. עזה לא התנתקה מאיתנו. גם לא תתנתק. עזה רודפת אחרינו, עזה ממשיכה לאיים עלינו, לשגר לעברנו טילים ופצצות, לשלוח אנשים שיטפסו על הגדרות, לגייס את העולם לצידה, להתחמש וליזום פרובוקציות של ספינות שינסו לפרוץ את ה"מצור". מטרתם - להביא לידי הגברת המצור על ישראל.
עזה זו גם חותרת לחטוף ישראלים. גלעד שליט לא יהיה הניסיון האחרון לחטיפות ולמיקוח קשוח. שנה לאחר הנסיגה-העקירה, הוא נפל שבי לידי החמאס. והנה היום אנו עומדים מול שערי עזה בתחינה רחימאית, אבל גם מבישה, לשחרורו במחיר כבד ביותר.
|
|
|
|
|
תומכי משפחת שליט בפארק אשכול [צילום: פלאש 90]
|
|
|
| המצעד למען גלעד שליט מציג ללא ספק את פניה היפות של ישראל, אבל בעיניים ערביות - רק את נקודות התורפה שלה | |
|
|
|
שכני מרחוב אחימאיר ברמת-גן, שלמה ארצי, עמד שם ואל מול ההמונים, שירטט באצבעותיו קו דמיוני בצורת לב, ואומר לנתניהו ולשטייניץ - קו הלב עולה על הקווים האדומים שלכם. טוב שלא האשים אותם באחריות ישירה לגורלו של גלעד. עד כדי כך ארצי לא הרחיק שיר. טוב שהוא זוכר שיש גם חמאס חמסני. אבל מה שהוא, ועימו הקהל הצועד והמתכנס, נגני הפילהרמונית ושאר הידוענים, דורשים בעצם, זה שהמנהיגות שלנו תנהג בחוסר אחריות לאומי, תסיג עוד ועוד את קווי ה"בכל מחיר", כאילו החמאס יתרצה ויתרכך.
ניגנו שם על אדמת הלס את "כוחו של גורל", אבל בצד הערבי צחקו בלב: לא גורלו של שליט ולא גורל האסירים הפלשתינים שבישראל מעניין אותם, אלא רק גורלה-אובדנה של ישראל, השפלתה, החלשתה המוסרית, הורדתה על הברכיים, תחינותיה לשלום, בידודה, ואולי בסופו של דבר - גם התפרקותה.
המצעד למען גלעד שליט מציג ללא ספק את פניה היפות של ישראל, אבל בעיניים ערביות - רק את נקודות התורפה שלה, את חולשתה המנטאלית, את הקלות שבה ניתן להפעיל עליה לחצים לבלי גבול עד שתיכנע. ועל כן, המצעד למען שליט, הקונצרט למען שליט, לא הם שיקדמו לדאבון הלב את שחרור של שליט.
יתר על כן, ההפגנות הללו, שאין אדם בישראל שלא מכיר בתום מניעיהן ומוקיר את משתתפיהן, מרחיקות עוד יותר את הנכונות הערבית להשלים עם מדינת ישראל, גם בקווי 67'. זוהי האמת המרה, והיא כבר הוכחה. נסוגנו לקווים הללו ברצועת עזה, אבל עזה הנוראה אינה מרפה לא מאיתנו ולא מגלעד שלנו.
|
|
| תאריך:
|
06/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2010
|
|
יוסי אחימאיר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צנחן
|
6/07/10 20:59
|
|
|
|
2
|
|
עו"ד נבון קצב
|
7/07/10 16:34
|
|
כל מי שפותח את עיתון מעריב חש שהקמפיין למען גלעד שליט הוא הנושא המרכזי שמעסיק את המערכת. נסחפתם עם התמיכה, למרות שפה ושם קוראים את פירות המקלדת של הכותבים הרציונליים (בן כספית ובן-דרור ימיני).
|
|
|
|
|
הצעדה ממצפה הילה ועד ירושלים למען שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט מעוררת מחדש את ההזדהות עם כאבה של משפחת שליט, שכבר יותר מארבע שנים מתענה ומתייסרת על מצבו של בנה. כולנו מבינים שכבר ארבע שנים אין להם לא יום ולא לילה. העצבים נמתחים בכל יום עד קצה הגבול. אי-הידיעה על גורלו ועל מה שעובר עליו - מטריפה את הדעת. בכל התקופה הזאת הם היטלטלו בין תקווה לדכדוך, בין התקדמות לבין נסיגה, והדאגה לשלום גלעד גוברת והולכת.
|
|
|
|
|
"במקום להתעקש במשך שנים על מספרם וזהותם של אסירי החמאס שישוחררו תמורת גלעד שליט - אסירים שישראל תשחרר בסופו של דבר כך או כך, בהסכם זה או אחר - אולי מוטב שהיא תִּפנה כעת אל החמאס בהצעה רחבה ונועזת הרבה יותר? הצעה להסכם הבנות שיכלול הפסקת אש מוחלטת, הפסקת כל פעולות הטרור מעזה והסרת המצור עליה. הסכם, שהסוגיה של גלעד שליט ואסירי החמאס תהיה רק סעיף אחד מתוכו, סעיף שייושם ראשון, מיד עם פתיחת המשא-ומתן?" (דוד גרוסמן - הארץ, 6.7.10).
|
|
|
|
|
הדיון הבא עשוי לשעשע כמה מהקוראים, או לעורר תחושה שמישהו מתעקש לנסות להחזיר אותנו לעידן הקרח. אבל לא, מדובר בסוגיה שבה עוסקים ברצינות תהומית בימים אלה ממש: שאלת הגבולות. לא גבול אחד, אלא שניים לפחות. האחד, היכן ממוקם בעידן הדיגיטלי אותו קו אדום שאמור לחצוץ בעיתונות בין ידיעה לדעה. השני, איך מסמנים את קו התיחום בין המוצר העיתונאי הסולידי המודפס ובין אחיו המקוון, פרום העניבה ונטול העריכה, כאשר שניהם חוסים בצלו של מותג אחד.
|
|
|
|
|
האומנם צעיר חילוני אינו צריך להכיר את "פרקי אבות" ואת פרשת השבוע? האומנם לימודם יביא לניכור כלפיהם מצד התלמיד? מדבריהם של פרופ' אבי שגיא מאוניברסיטת בר-אילן ואנשי חינוך אחרים, בכתבה ב'הארץ', "מקצוע ליבה חדש בבתיה"ס", 24.6.10, עולה שכן. יכול להיות שהם מגזימים?
|
|
|
|
|
