מי שמבקש לתהות על קנקנם של חיי היהודיים באיטליה בעבר ייטיב לעשות אם יפקוד את הגטאות של ונציה ורומא. הקמתם באה בעקבות הכרזת הדת הקתולית שהיהודים הם אלה שצלבו את ישו ועל כן אינם יכולים לחיות כאזרחים שווי-זכויות בעיר אחת עם הקתולים.
הגטו של רומא שוכן באי טיברינה ומשתרע בין שני גשרים, על גדותיו של נהר הטיבר, בינות לרחובות צרים וקצרים. עדיין נותרו בו הבתים העלובים של יהודי המקום מימי האימפריה הרומית, שחיו בעוני משווע ובלחץ מתמיד. שם, בכנסייה הקטנה, שמאחורי בית הכנסת, נהגו לטבול את האנוסים ולאלץ אותם לשלם כופר לכומר עבור טקס ההטבלה.
עוגות יהודיות
שערי הגטו נפתחו, לראשונה, בשנת 1847 ואט-אט הוא נעזב על-ידי תושביו הקודמים, אף כי כיום מרביתם הם, עדיין, יהודים. בית הכנסת, שבו מתפללים בנוסח איטליה, הוא גם בית הכנסת המרכזי של רומא. לצידו שוכנים משרדי הקהילה ובסמוך מתקיימת תערוכה מתמדת של תולדות יהודי רומא.
במסעדות הגטו ניתן להזמין חרשף בסגנון יהודי, הנחשב למעדן של ממש. אחת מהן היא כשרה. יש גם קונדיטוריה, שבה מוכרים עוגות-שקדים יהודיות, המכונות "אמרטי".
חסידים מרקדים
בגטו של ונציה, הנחשב לעתיק ביותר בגטאות העולם, מוצב שלט צהוב, בעברית, של בית הכנסת האשכנזי המקומי, שנבנה בשנת 1526 ושנערכות בו תפילות-מנחה. בשבת, לעומת זאת, מתפללים בבית הכנסת הספרדי, המצוי בקרבת מקום. סמוך לשם יש מוזיאון קטן לתולדות יהודי העיר, שמוצגים בו תשמישי קדושה וכתבי-יד עתיקים, מרכז קהילתי מרשים, מוסדות חינוך זעירים ובית-אבות, עם מסעדה כשרה.
בכיכר המרכזית של הגטו מצויה חנות למזכרות יהודיות ובית-מלאכה של אומן יהודי ונציאני, העוסק, על-פי מיטב המסורת של עירו, בניפוח זכוכית צבעונית, ממנה הוא יוצר דמויות יהודיות בסגנון חסידים מרקדים. שווה ביקור.
