כותב המבקר רב הידע – בעיני רבים – "אורים ותומים" של הקולנוע הישראלי
מאיר שניצר במעריב ב-18.7.2010 (עמוד 19 של הגיליון המודפס על נייר - ראה מעלה):
- "שני פרסים עבור התסריט והעריכה המצטיינים הוענקו ל'המדריך למהפכה' של דורון צברי, שהוא למעשה סרט תעודה ולא סרט עלילתי".
שני פרסים שבהתנהלות יותר מובנת היו צריכים להינתן לסרט בדיוני-עלילתי הוּנְדֵדוּ מיעדם העלילתי – וניתנו לסרט תיעודי-תיעודי שלא התמודד (משום מה?!...) בקטגוריה של הסרטים התיעודיים.
ה"נזק" הזה של אי-מתן הפרסים הנ"ל ליוצרים שטרחו על מלאכתם ביצירתם של סרטים עלילתיים, הוא טריילר הדגמה בלבד ותמצית ה"נזק" שעוד יבוא לידי ביטוי בתחרות האקדמיה הישראלית לקולנוע 2010 – בה נכלל הסרט התיעודי המוזכר לעיל בקטגוריה של הסרטים העלילתיים.
"באג 2010" עוד לא השלים את השלכותיו.
בעוד פסטיבל סרטים יכול לעשות ככל העולה על רוחו בהיותו מעין מונרכיה אוטוריטרית או דיקטטורית – אין כך כשמדובר באקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, שהיא גוף דמוקרטי השייך לחבריה הרשומים בה מתוקף מקצועם ותשלום דמי-חבר שנתיים.
לא ראוי שלמול עינינו תהפוך האקדמיה למעין "רפובליקת בננות" בה מישהו (או מישהם) החליטו – ללא כל התנגדות רשמית של ההנהלה – שהאגס הוא תפוח (או להפך), ושהבננה הצהובה למראה היא בעצם מלפפון ירוק מזן חדש.
ה"מיש-מאש" הזה, או השעטנז המבלבל, עלול (או "עשוי") לשבש את ההצבעה ב-9 מתוך 14 הקטגוריות של הבחירה.
בהליך פשוט אפשר היה וצריך היה, לעצור את ההצבעה ולתקן את המצב – לפחות עכשיו בשלב ה"תפר" שבין מועד א' למועד ב' בהצבעת חברי האקדמיה.
שתיקתם עד כה של הקברניטים של האקדמיה, החברים בה והמועמדים עצמם – בשתי הקטגוריות היחידות הקיימות בה – היא תמוהה, מעיקה ו"ג'נטלמנית" מדי בלשון המעטה.
גם אם הסרט התיעודי "המדריך למהפכה" לא יזכה במקום הראשון (והתאמתו לחוקי האוסקר האמריקני כלל לא תבוא לידי מבחן), נוכחותו "משבשת" מבחינה מתמטית את התוצאה בכל מקצועות התחרות ומשפיעה על זהותו הסופית של הסרט שיהיה השנה מועמד לאפשרות להיות מועמד בתחרות האמריקנית.
האם בכך אנו רוצים?!
בהליך פשוט של החלטת הנהלה אפשר עדיין לעצור ולתקן את המצב בצורה הוגנת וראויה – שלא תפגע בסיכוייו (הדי-טובים) של הסרט "המדריך למהפכה" להתמודד בקטגוריה התיעודית לה הוא שייך.
תודה.
