|
|
קברו של אמיתי רון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| טבעו של המוח האנושי הוא להיות מותאם לקצב חיים אנושי, ולא לקצב מנועי. בחיי היום-יום, כשאנו נמצאים סתם בעבודה או עם חברים אובדן מידע הנובע מאיבוד ריכוז לכמה שניות מחדש בקלות עם חידוש הריכוז. לנהיגה חוקים אחרים, ומרווח הסליחה לטעויות בה זעיר עד כדי אכזריות | |
|
|
|
|
כשאני מסתכל על התאונה הנוראה בגוש עציון, ועל מותו ללא עת של אמיתי רון ז"ל, אני חושב על שני לקחים שיש ללמוד מהמקרה: איך להתנהג, ואיך לא להתנהג.
מרגע התאונה, התנהג הנהג הפוגע כמו שצריך להתנהג. הציווי "לא תעמוד על דם רעך", שעליו צווינו בספר ויקרא ושהיה לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל, מתקיים בחיים המודרניים בעיקר בעת תאונות דרכים. אירועים כגון טביעה בנהר, היגררות בידי חיה או התקפת ליסטים, שאותם מביאה הגמרא בסנהדרין כדוגמאות למצבים שבהם חובה להושיט עזרה מפני "לא תעמוד על דם רעך", שכיחים פחות מתאונות דרכים שבהן פוגעות מכוניות בהולכי רגל או ברוכבי אופניים.
בתאונה בגוש עציון הנהג הפוגע לא חשב לרגע לעמוד על דם רעהו. הוא עצר מיד, הושיט עזרה לנער שבו פגע, ועשה כל שלאל ידו כדי להצילו. מאוחר יותר בחקירה הודה שפגע בו כיוון שהסיט את מבטו מהכביש לטובת דבר מה בתוך הרכב. הוא לא ניסה לגלגל את האשמה על איש זולת עצמו. אדם נבחן בשעת לחץ ומשבר, ובשעה קשה זו התנהג הנהג הפוגע כמו שצריך להתנהג. מתוך היכרות עם הערוגה שבה צמח ואשר בה התחנך לערבות, לאחריות ולדבקות באמת, אין פלא שזו הייתה דרכו.
ואולם, מההתרחשות ברכב עד רגע התאונה למדנו בעיקר איך לא לנהוג. אסור באיסור חמור להסיט את העיניים מהכביש, ולו לשבריר שנייה, כיוון שעל הסחת דעת בכביש אין סלחנות ואין רחמים. מחקר שנערך בארצות הברית העלה שב-80 אחוזים מהתאונות שנבדקו הייתה דעת הנהג מוסחת והוא לא הביט לכיוון הסכנה בעת התאונה.
טבעו של המוח האנושי הוא להיות מותאם לקצב חיים אנושי, ולא לקצב מנועי. בחיי היום-יום, כשאנו נמצאים בעבודה או עם חברים, אובדן מידע הנובע מאיבוד ריכוז לכמה שניות מושלם מחדש בקלות עם חידוש הריכוז. בנהיגה אי-אפשר לשחזר מהזיכרון את השניות שאבדו לטובת הגירוי החולף. הנהיגה היא משימה מורכבת וייחודית המחייבת ריכוז מוחלט ורצוף. הנהיגה היא חיים אחרים עם חוקים אחרים, ומרווח הסליחה לטעויות בה זעיר עד כדי אכזריות.
באצילותו העילאית הכיר בכך השופט אלכסנדר רון, אביו של אמיתי ז"ל, כשהביע הבנה מסוימת להתרחשות תאונות מסוג זה. "אין בלבי כעס", הוא אומר למנחמיו בביתו באלון שבות. "העובדה שאמיתי צעד בשולי הכביש דווקא בשנייה שבה הסיט הנהג את עיניו מהדרך אינה אלא גורל, או הכוונה אלוהית".
לבי לבי על עלם החמודות אמיתי ז"ל, ילד שהלך לתקן גיטרה, על משפחתו, על משפחת הנהג הפוגע ועל קהילת גוש עציון.
כעס אין כאן, אבל לקח חשוב יש ויש: אסור להסיר עיניים מהכביש, יהא אשר יהא. את זאת יש להסביר, להבין, לחנך, לשנן, להפנים, ולהחיל במשמעת עצמית.
