עסקה של החיים

אושרה עסקת ייבוא ענק של 25 מטוסי f-35 מארצות הברית, בסכום העולה על 10 מיליארד דולר. מדובר בארצות הברית של אמריקה, בארצות הברית של ברק חוסיין אובמה - וביצוע העסקה הזו טוב לה וטוב לנו, ולא חשוב מי כרגע נשיא.

עסקה זו מקבעת את מדינת ישראל בראש המדינות הצבאיות בעולם וודאי שבראש המזרח התיכון, עם פער עצום ועולה על כל מדינה אחרת בסביבה - וכך צריך שיהיה, כך הכרחי שיהיה.

עסקה זו הרבה יותר חשובה מהשאלה האם בנימין נתניהו היה צריך להפסיק את בר המצווה של בנו עם היוודע לו דבר אסון התרסקות המטוס בהרי אירופה, והרבה יותר חשובה מהשאלה איזו סיכת ביטחון בדיוק העלימה אשתו שרה בנבכי המחסן המשפחתי, בקומת המרתף, במקום להצהיר על הסיכה הצהרת הון - כי אותה סיכה התקבלה במסגרת תפקידה של שרה נתניהו כאשת ראש הממשלה, לאחר נישואיה עם נתניהו, בטקס ממשלתי, מידיו של שליח דרום אפריקה לאו"ם או ממישהו אחר.

העליונות הצבאית של מדינת ישראל על כל הסביבה השמית, היא הערובה היחידה ליציבות במזרח התיכון, יציבות בה מעוניינת ארה"ב לא פחות מישראל, והקשר ההדדי-הצבאי בין המדינות (ארה"ב וישראל) הוא אשר הוציא עסקת-ענק זו אל הפועל, ללא כל קשר לעיתוי אלא משהושלמה העסקה, ולא ברור כלל האם החלה בתקופת אובמה, אם כי ברור כי תתממש ותסתיים לאחר גמר כהונתו, כשהזיכרון בו יהיה לכל היותר קוריוז.

ושוב, חשוב להבין, כי העסקה נועדה לאפשר למדינת ישראל הקטנה-הגדולה יתרון אווירי ושליטה בשמי האזור, דבר שיש לה גם בטרם מימוש העסקה, אך למען היציבות לאורך זמן, רצוי שהיתרון הזה יהיה עוד יותר ברור ועוד יותר חזק.

מדובר בראש ובראשונה - באינטרס ישראלי.

מדובר באינטרס אמריקני.

מדובר באינטרס אזורי.

מדובר באינטרס כלל-עולמי, שכן העולם רוצה יציבות, וזו יכולה להיות מושגת רק במצב בו אין איזון צבאי, אין איזון גרעיני, אלא יש יתרון ברור שאינו בוויכוח לצה"ל ולמדינת ישראל על פני המדינות סביב, ולא צריך להכביר במילים כדי לתאר באלו מדינות מדובר מבחינת רמה מוסרית, מבחינת צורה שלטונית ומבחינת תחומי עיסוק, מאוויים, מנהגי השליטים ועוד כמה היבטים מרתקים.