|
|
הציבור לא צריך לשמש כמריונטות המפרנסות את האנטישמים בתיאטרון [צילום אילוסטרציה: ניר שאנני ואנדרי אורבך]
|
|
|
|
|
|
|
הזדעזעתי למשמע אוזניי: קבוצה של אנשי תרבות, שכנראה הקשר בינם לבין תרבות מקרי בהחלט, החליטו להחרים את אריאל ומסרבים להופיע בה ולהציג את יצירותיהם.
אני עובדת בתיאטרון במסגרת עבודת סטודנט די הרבה זמן, על כן, את רוב החתומים על המכתב אני מכירה מההצגות ולכן הזעזוע היה כה רב.
נשאלת השאלה - מי שמכם?! מי שמכם לשופטים ולמכריעים מי ראוי לרכוש תרבות ואמנות ומי לא?! הלא אם חשקתם בפעילות פוליטית, הייתם צריכים לפעול במישור הפוליטי ולא האמנותי, בו תוכלו לפעול לפי דעותיכם הפוליטיות, להשמיען ולנסות להשפיע על הציבור בתחום זה.
אבל לא! בחרתם בתחום התרבות והאמנות, תחום מכובד שאתם אמורים לייצגו בכבוד ובגאווה. במעשיכם הטלתם דופי ובושה בתרבות בתיאטרון ובאמנות. בניסיון להצטייר כרודפי צדק ואמת פעלתם באקט הפוך לגמרי - אקט גזעני ושפל, שזור שנאה ופילוג בעם. מעבר לכך, ניסיתם להצטייר כפועלים למען שוויון אך ביצעתם מהלך דו-פרצופי השולל שוויון מיסודו.
רודפים רבים יש לנו הן מחוץ והן מבית, אבוי לנו אם ניתן לאותם רודפים לחלחל גם לתחומי התרבות והאמנות. על ארגוני האמנים והתיאטראות לצאת בהודעה אשר פוסלת מהשורש ומגנה חרמים גזעניים מסוג זה ולהצהיר בריש גלי שלא תיתן יד לדבר.
ובאשר לאותם "אנשי תרבות", אני אישית לא מתכוונת לצפות בהם יותר, לא מתכוונת לפרנסם. אם הם רוצים, הם מוזמנים להופיע בעזה או בכל מקום דומה שבו כן ירגישו חיבור לאנשי המקום.
מה שבטוח - אנו לא ניתן להם לקבוע מי זכאי לרכוש תרבות ומי לא. אריאל על המפה ותישאר על המפה, על אפם ועל חמתם.
