אביגדור ליברמן "דוגרי" עם אירופה

שרי החוץ של צרפת וספרד, קושנר ומורטינוס, נפגשו בביקורם בישראל עם נשיא המדינה שמעון פרס, עם שר הביטחון אהוד ברק, עם יו"ר האופוזיציה ציפורה לבני, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם עם שר החוץ אביגדור ליברמן. אין ספק כי מכל אלה הם יזכרו במיוחד את פגישתם עם שר החוץ, כי כל היתר אמרו להם מה שמקובל ורק שר החוץ אמר מה שצריך.

שרי החוץ האירופיים הגיעו לארץ כדי לסייע להשכין שלום בין מדינת ישראל לבין כנופיות הטרור, ומנקודת המוצא שלהם לא הבינו כי האינטרס הישראלי אינו בדיוק שלום לכנופיות ושלום עימהן, אלא הפוך מכך. זה הוסבר היטב על-ידי ליברמן, בשפה פשוטה ובאופן שאינו ניתן לערעור ולפרשנות. הובהר לשרי החוץ, כי בטרם יטיפו מוסר וילמדו את הישראלים דרך-ארץ, מוטב כי יתמקדו בבעיות שיש להם באירופה, בקפריסין ובקווקז, ורק לאחר שיטפלו בהן - יבואו וישיאו עצות כאן.

עוד הוסבר להם על-ידי שר החוץ, כי מוטב שינתבו את מאמציהם לשם טיפול בבעיית הגרעין האירני, שהיא הרבה יותר אקוטית מבחינתו של כל מי שדואג לשלום העולם. עוד הזכיר שר החוץ, כי במאה שחלפה הקהילייה האירופית החליטה לפייס את אדולף היטלר במקום לתמוך בבעלות הברית - דבר המעיד משהו על שיקול הדעת של האירופים. בקיצור, שר החוץ הבהיר לשרים הנכבדים מאירופה כי הם לא רצויים כאן כיועצי-על, ונפנף אותם מעליו.

אכן, בניתוח מעמיק ובמחשבה תחילה, מגיעים למסקנה כי כך היה צריך שיהיה, מכמה בחינות:

• מהבחינה המהותית, אירופה אינה מהווה מודל מוצלח לטיפול מושכל בבעיית המהגרים המוסלמים אל תוכה, וקליטתם במדינות אירופה של המוסלמים מלאת חיכוכים, בלשון המעטה. כבר כיום, עם הגעה למצב של 50% ילודה בלונדון של בני מיעוטים-מהגרים, לא נראה באופק פתרון לקליטתם, ומדינות שונות מחוקקות חוקי אפרטהייד כדי למדר את הנוכחות הערבית באירופה בדרך של הרעת תנאים.

• מהבחינה המוסרית, באירופה מתרחשים אירועים אנטישמיים הזוכים ליד רכה מצד השלטונות, ולכן לא ברור בדיוק טובת מי לנגד עיניהם של השרים הנכבדים מאירופה.

• מבחינת המעמד, מדינת ישראל עם נגיד הבנק הטוב בעולם, ועוד כמה הישגים בכלכלה, בביטחון, במדע, בתעשיה (ולא רק תעשיה צבאית) - אינה נחותה משום מדינה באירופה. נכון שלא עושים תחרות, אך גם לא צריך לנהוג כאילו יש לשרי אירופה איזושהי עליונות ואדנות על המתרחש כאן.

• מבחינה מודיעינית, במצב בו חטופים ישראלים נמצאים בתנאי בידוד בשטחי מדינות ערב - אין לצפות כי מדינת ישראל תיפתח לכל מי שמתעניין בשלומם ובביטחונם, בעתידם ובמצבם הכלכלי של אלה שחרתו על דגלם טרור נגד מדינת ישראל, ואם לא זאת אשר ביקשו שרי החוץ הנכבדים - מה חיפשו כאן? הרי לא יעלה על הדעת כי הם באו, לשם שינוי, לתמוך במדיניות ממשלת ישראל בנושאי הפלישה של אוניות הטרור לעזה, או בנושא קיומה של מדינה יהודית אחת ויחידה לעם נרדף בשנים, מול עשרות מדינות ערב שבהן אין יהודים ואלה שחיים שם - נרדפים ומוחזקים כבני ערובה.

מדינת ישראל לא אמורה להימנע מלומר את דברה בגלוי וברהיטות בהתאם למטרותיה וליעדיה, וחבל שרק שר אחד לא רק מבין זאת, אלא גם מיישם זאת בשטח. ההימנעות מלציין את הדברים במפורש מזמינה לחצים ויוצרת אשליות אצל אויבי ישראל ותומכיהם האירופיים. על-רקע זה צריך להבין את החשיבות של דברי שר החוץ, שצריך למגר לא רק את מדיניות הטרור הגלוי והמוצהר, אלא גם את המדיניות הערמומית של המתחזים, המתקבלים אחרת אצל קיצוני השמאל והתקשורת הישראלית.