'חוק הנאמנות' אמור היה לעלות השבוע לאישור הממשלה כהצעת חוק לכנסת ישראל. מדובר בחוק שדחפה סיעת 'ישראל ביתנו' הלאומית, ומטרתה לחייב את אזרחי המדינה להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, בדיוק כפי שאנחנו דורשים מאומות העולם.
מסמוס נוסח החוק דומה שמלכתחילה החוק אמור להיות יותר דקלרטיבי (=הצהרתי) מאופרטיבי (=ביצועי), ונועד למטרות מדיניות, היסטוריות וחינוכיות, בדומה ל'מגילת העצמאות', למשל. הנוסח המקורי היה:
- "אני מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי או בשירות חלופי, כפי שייקבע בחוק".
הצעת חוק זו, שעוגנה בהסכם הקואליציוני, מדברת על הצהרת כל אזרחי המדינה, על נאמנות למדינה 'יהודית, ציונית ודמוקרטית', ואפילו מגדירה ביטוי מעשי לנאמנות זו: שירות צבאי או חליפי. מאידך-גיסא, כמדומני שגם החוק המקורי לא 'חשף שיניים' ולא הגדיר מה גורלו של ממאן או ממאנת. נאמר בו כי שר הפנים יוכל לשלול אזרחות (עוד ועדה?). אתם כבר מנחשים מה יהיה ההיקף המעשי של סנקציה כזו.
החוק המוצע כיום עבר כיסוח רציני. למיטב ידיעתי, ברגע כתיבת השורות, המילה 'ציונית' התנדפה, וכמוה הדרישה לשירות צבאי או חליפי. ובעיקר - תידרש נאמנות רק ממבקשי אזרחות חדשים, שאינם זכאי עלייה מכוח חוק השבות. בשכלי הדל אני מבין כי גם הנולדים לאזרחי המדינה לא יידרשו להצהיר אמונים. מסקנה: החוק הסופר-מינימלי מכוון לאוכלוסיה סופר-מינימלית, ממש לבודדים בשנה; למתאחדי משפחות מוסלמים, למתפלחים סומאלים או ל
עובדים זרים בני מזל, וכן... למתגיירים שאינם זכאי חוק השבות! האם שכחתי מישהו? אגב, לכל אלו אין בעיה להצהיר אמונים ללא נדנוד עפעף. כפי שאתם מנחשים, אני כמובן תומך בחוק רחב וכוללני, ומצפה שיכלול גם ביטויים מעשיים לנאמנות זו, בצד סנקציות ממשיות ושלילת אזרחות. מאידך-גיסא, אני מודע היטב לקשיים ההגדרתיים והאכיפתיים.
אזרח סוג גימל בראשי עולה אפשרות חדשנית בקנה מידה עולמי (?); הגדרת אזרחות סוג ב' לממאני הצהרת הנאמנות. ואפילו הצעה תורנית בפי, היישר מן המקורות: 'חוק גר-תושב'. גם במדינת המלך המשיח יהיו נוכרים רבים, בעלי אזרחות גימל-תו (=גר תושב). הללו זכאים ליחס הומאני וסוציאלי מקיף, השאוב מן הפסוק המכליל "גר ותושב וחי עמך" [ויקרא כ"ה, ל"ה], ומן הפסוק המפורט, המשופע בזכויות-אזרח: "עמך ישב / בקרבך / במקום אשר יבחר / באחד שעריך / בטוב לו / לא תוננו" [דברים כ"ג, י"ז]. וראו בספרי דרשה מפורטת על כל מילה בפסוק. עוד ראו במאמרי "נכרים במדינה יהודית" בתחומין [כרך ד']. ואף-על-פי-כן 'גר-תושב' הוא אזרח בדרגה פחותה, הן בתחושת השייכות ("גר") והן בביטויים מעשיים ("תושב", לא אזרח מלא).
במושגי ימינו הייתי מסתפק בשלילת זכות ההצבעה מגר-תושב, ובהטבות כספיות מסוימות שיוגדרו כמכוונות לאזרחים בלבד. גם בצד השני של המשוואה, בצד החובות, יהיה הבדל מסוים. גרי-תושב ישוחררו מחובות מסוימים ובראשם שירות צבאי או לאומי.
ושלא יהיה לכם ספק; חוק גר-תושב, כמו חוק האזרחות, איננו מכוון רק כלפי נוכרים. גם יהודים (שנולדו כאן, שעלו או מבקשי אזרחות) יובחנו בין רמה א' (=אזרח) גימל-תו. לא לחינם השמאל הישראלי מזדעק מרה כנגד 'חוק גזעני' זה. הם יודעים היטב כי הוא לא כזה, שהרי הוא מכוון גם כלפי הקיצוניים שבהם (סרבני שירות צבאי; מוסרים, מלשינים ורודפים). לשם האיזון והאמת אוסיף כי בהחלט ייתכן שגם בקרב הימין הקיצוני יתגלו איים של סרבני נאמנות, ולפי התיזה החדשנית שלי במדעי המדינה - אזרחותם תישלל למדרגת גימל-תו. לא נורא!
אני מודה שגם הצעה זו מחוסרת תוחלת ושיניים של ממש; כל החפץ ליטול את השם - יבוא ויצהיר אמונים. חזרנו אפוא למחוזות החינוכיים, הערכיים וההצהרתיים. אני מייחס להם חשיבות גדולה דווקא בדור שבו 'זכויות האזרח' הן הערך המקודש מכל. כנגד יש להציב את 'חובות וזכויות האזרחות'! כדרכנו במדור זה אנו קוראים השכם והערב לחזק את היסוד הלאומי אל מול הפרטנות והאוניברסליות. הצעתי משתלבת היטב במגמה זו.
