ב-29.10.1956, במבואות כפר קאסם, נרצחו 47 אזרחי מדינת ישראל, שחזרו מיום עבודה בחקלאות. רק אחרי ארבעה-עשר חודשים, ב-5.1.1957, החל משפטם של קצינים וחיילים שביצעו את הרצח. משפטם נמשך למעלה משנתיים. ב-26.2.1959 נמצא שמפקד החטיבה אשם...רק בחריגה מסמכות בהטילו עוצר, עליו לא קיבל אישור מהסמכות בממשל הצבאי, שרק היא מחליטה על הטלת עוצר. לכן עונשו "הֶחָמוּר" של המח"ט, אלוף משנה יששכר שדמי, היה קנס של גרוש אחד.
בתחילת חודש אוקטובר 1959, שבעה חודשים אחרי חריצת דינם של כל המעורבים, שוחררו מבית הסוהר רב סרן שמואל מלינקי שנגזרו עליו 17 שנות מאסר, סגן גבריאל דהאן - 15 שנות מאסר, וכן יתר הנאשמים, עליהם הוטלו רק שבע שנות מאסר. ב-1.10.1959 הוכיחו השלטונות בישראל, שניתן לעבור לסדר היום על רצח מזוויע של 47 אזרחים.
הכחשה גורפת מיד שר המשפטים ממליץ על חנינה. נשיא המדינה חונן רוצחי 47 אזרחים שחזרו לביתם אחר יום עבודה. מדובר בפועלים ובפועלות, שחזרו מהעבודה בשדות ולא הייתה להם כל אפשרות לדעת כי הוטל עוצר על כפרם. הם הורדו על-ידי אנשי מג"ב מהמשאיות ונטבחו בפאתי הכפר.
החמור בכל הפרשה, שראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, במשך למעלה מחודש הכחיש שהיה רצח בכפר קאסם. דבריו של ח"כ תופיק טובי, מק"י, שאמר מעל דוכן הכנסת כי אירע טבח של פועלים ופועלות בכפר קאסם, הופרעו בקריאות ביניים מתלהמות של חברי הכנסת מכל סיעות הבית. דבריו נמחקו מפרוטוקול הכנסת. זה המקרה הראשון שדבריו של חבר-כנסת נמחקו מהפרוטוקול, כאילו לא היה נאום, והדבר לא תוקן עד היום. כששלח ח"כ תופיק ממק"י, ב-23.11.56, מכתב אישי לכמה מאות אנשים ובו חשף פרטים על טבח של 47 תושבי הכפר ועוד עשרות פצועים המאושפזים בבית החולים בילינסון, דבריו הוכחשו על-ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון.
העיתונות קשרה קשר של שתיקה סביב מכתבו של תופיק טובי והתיישרה עם הכחשות משרד הביטחון. הוטלה צנזורה חמורה על כל ידיעה הקשורה ברצח בכפר קאסם. רק שני עיתונים בשפה העברית העזו לפרוץ את מחסומי ההכחשה - היומון "קול-העם", השבועון "העולם הזה" וגם עיתון אחד בשפה הערבית "אל איתאחד", עיתונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
תעודת עניות עם הפצועים - שהמשטרה אסרה גישה אליהם - הצליח ליצור קשר לטיף דורי, מי שהיה חבר המשמרת הצעירה של מפ"ם, שחי איתנו עד היום. הוא הערים על חגורת הביטחון של שוטרים שמנעה כניסה לחדרים בהם היו מאושפזים פצועים קשה מיריות החיילים. לטיף דורי רכש את אמונם של הפצועים, וראיין כמה מהם, שסיפרו לו את האמת המזוויעה של הטבח.
בן-גוריון - שהשתלח במילים בוטות בתופיק טובי ובכל חברי סיעת מק"י בכנסת - נאלץ בסופו של דבר, ב-12.12.1956, אחרי כשישה שבועות של הכחשה, לדווח בכנסת שהיה אירוע בכפר קאסם.
מה שמטריד אותי עד היום זה לא רק הטבח עצמו, אלא מערכת שלטונית שהתגייסה להכחשה, ביודעה שהיה רצח של 47 אזרחים ומספר רב של פצועים קשה. כשהמערכת השלטונית לא יכולה הייתה לעמוד יותר מול המערכה הציבורית - בה היו פעילים בעיקר חברי מק"י והעיתון ה"עולם הזה" בעריכת
אורי אבנרי - הודתה אותה מערכת, בתחילה בצורה מאוד מגומגמת, עד שנאלצה לגלות שפועלים ופועלות הורדו מהמשאיות ונרצחו בדם קר, כי הפרו צו של עוצר על הכפר. כשכבר נאלצה המערכת השלטונית לערוך משפט, זה הסתיים בתעודת עניות לכל המערכת. זה התבטא מהקנס של גרוש אחד למח"ט ועד ישיבה של חודשים ספורים בבית הסוהר לכל מי שנמצא אשם ברצח 47 אזרחים.
מסתבר, שבמג"ב לא כולם נהגו כפי שנהג המח"ט, הקצינים והחיילים שנמצאו אשמים. היו גם אחרים. היו גם כאלו שהחליטו לא לבצע את פקודת הטבח. איתם ניפגש ברשימה הבאה, כי הם ראויים לכל הערכה על אי-ביצוע הפקודה להרוג כל אדם שחוזר מעמל יומו לביתו.
