בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לעם היהודי אין זכויות בארץ, מפני שאין עם כזה, יש רק דת יהודית ● הטיעונים הפלשתינים מתוחכמים, עם זאת, ראייתם שטחית ושיפוטם לקוי, משום ששכחו שהיהודים לא איבדו את יצר הקיום
|
[צילום: מבט לתקשורת הפלשתינית]
|
|
|
|
|
ב"דיאלוגים" שבין ישראלים-יהודים לפלשתינים מצטייר תמיד הצד הערבי כמדבר בכנות ובתובענות, בעוד שהטיעון מן הצד היהודי הוא מתגונן ומתחמק. שלטונות רמאללה דוחים בשתי ידיים את תביעת נתניהו להכיר בישראל כמדינה יהודית, מפני שהכרה כזאת סותרת את ה"נרטיב" שלהם. מהו הנרטיב הזה? לעם היהודי אין זכויות בארץ, מפני שאין עם כזה, יש רק דת יהודית. צאצאי העם היהודי, ושל כל העמים האחרים שהיו כאן, הם הערבים הפלשתינים. ישו הנוצרי היה לוחם חירות פלשתיני. האידיאולוגיה הציונית היא שקרית, גזענית ואימפריאליסטית, ולכן אין הבדל בין תל אביב לאריאל - שתיהן כבושות, שתיהן התנחלויות. כיבושי 67' יבוטלו על-ידי גירוש חצי מיליון המתנחלים היהודים מירושלים ו"הגדה המערבית" (1/3 מן התושבים!) וכיבושי 48' - על-ידי הזרמת מיליוני הצאצאים של פליטי תש"ח ל"מדינת כל אזרחיה", שזמן מה עוד תיקרא "ישראל". זה הנרטיב, בעזה וברמאללה כאחד. מנהיג ישראלי שיישב לשולחן כל עוד הנרטיב הזה בראשיהם, כורה קבר לעצמו ולעמו. לצד היהודי יש עכבות לחשוף את הנרטיב הזה בכל תפריו הגסים, ועוד יותר קשה לו לחשוף ללא כחל ושרק את העמדה הציונית, שאינה "נרטיב", כי אם היסטוריה, ובהיסטוריה לא היה עם פלשתיני. הערבים שבכאן ראו את עצמם "סורים דרומיים" ועל פלשתין לא שמעו. מה גם, שבני ישמעאל הם שמים והפלשתים היו ארים. הבריטים, שקיבלו את הארץ מידי חבר הלאומים (1922-1920), קראו לה בתרגום מן הרומית - "פלשתין" וכך נודע לערבים המקומיים שהם "פלשתינים". הבריטים קיבלו את הארץ עם הוראות בכתב המנדט, להקים בה "בית לאומי לעם היהודי", "לסייע להגירה יהודית ולעודד, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, התנחלות צפופה של יהודים על הקרקע...", וכל זאת "מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתין ולעיקרון הבסיסי של הקמת ביתו הלאומי מחדש בארץ זו"... זה המשפט הבינלאומי, והוא תקף עד היום. ומי הם ה"קונטרה" הפלשתינים, הרודפים אותנו כצל? מצרים שהובאו לכאן על-ידי מוחמד עלי (1831), חורנים שהועסקו בבניית צינור הנפט ונמל חיפה, מהגרים מן המגרב, מסוריה, מתימן. יש גם משפחות ערביות ממוצא יהודי, שאבותיהן גורשו לכאן על-ידי מוחמד: מעניין, למה דווקא לכאן? ולמה היטלר גירש לכאן גם אותי, בסיסמה "יהודים לפלסטינה"? האם בעל בריתו, המופתי "הגדול" של ירושלים, האב המייסד, לא הסביר לו שליהודים אין קשר לפלשתין? גם את חוצפת הדרישות הדמוגרפיות הפלשתיניות אנחנו מהססים לגלות בכל ערוותה. הם תובעים "פינוי ההתנחלויות" ו"זכות שיבה", כלומר - מדינה פלשתינית "נקייה" מיהודים ומפליטים ערבים ומדינת ישראל עם 1.2 מיליון ערבים פלשתינים אזרחים, פלוס מיליוני צאצאי פליטי תש"ח שיציפו אותה עד שתיחנק. זה ההסדר "המקיף וההוגן" שהם מציעים לנו. מעל לכל הם אוהבים להאשים אותנו בהפרת המשפט הבינלאומי. למה לא יספרו זאת לגרמנים, שכמוהם פתחו במלחמה תוקפנית והפסידו, ויעוצו להם לדרוש בחזרה את החבלים שנלקחו מהם - הסודטים, פרוסיה המזרחית, פומרניה, שלזיה - כדי לגרש מתוכם את המתנחלים הצ'כים, הפולנים והרוסים ולהחזיר במקומם 15-12 מיליוני גרמנים שגורשו? שיסבירו, מדוע כאן "המשפט הבינלאומי" שהמציאו לעצמם אינו חל? וגם לא, למשל, על עשרות מיליוני פליטים הודים ופקיסטנים שגורשו/ברחו באותה שנת 48'? הטיעונים הפלשתינים מתוחכמים. קל לשכנע בהם בורים ותמימים. עם זאת, ראייתם שטחית ושיפוטם לקוי, מפני שהם מניחים שהיהודים, להוציא השוליים השמאלנים הבאים איתם במגע, הם גם פתאים וכסילים וגם איבדו את יצר הקיום.
|
תאריך:
|
11/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/11/2010
|
|
אליקים העצני
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הניה
|
11/11/10 18:52
|
|
2
|
|
והטירוף של רבין
|
11/11/10 20:44
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
12/11/10 03:12
|
|
4
|
|
ע.ג4
|
12/11/10 06:53
|
|
|
|
אז הרי לך הסבר
|
12/11/10 11:26
|
|
|
|
ע.ג4
|
12/11/10 17:34
|
|
"אני רק מכונה שממלאת הוראות" - אלו הן המילים ששמעתי מקצין צה"ל ביום שישי, בשעה שהוא וחבריו הוציאו פלסטינים שמסקו זיתים ב"אזור צהוב", על אדמות השייכות לכפר ג'ית שצמודות להתנחלות קדום (לפי החלטת בג"צ מ-2006, על הצבא לתאם כניסת פלסטינים רק לאזורים "אדומים"). שבוע אחרי שנאמתי באזכרה לטבח של כפר קאסם, צרמו לי במיוחד המילים, למרות שאי-אפשר להשוות את התקרית הזו לטבח. נראה לי שגם רבים מהשוטרים שגירשו משפחות מבתיהן בשייח ג'ראח, ולפעמים גם נהגו בברוטאליות במפגינים ישראלים - "רק מילאו הוראות". מחר, יום שישי, נציין שנה למחאות השבועיות בשייח' ג'ראח.
|
|
|
יש משקל רב למועד גילוין של הדרישות אותן מעלה הקבלן בתביעה שכנגד, כדי לברר האם תביעה זו היא מושתתת על חוב אמיתי או על חוב מדומה, האם התביעה שכנגד היא מוצדקת או שמא היא נוצרה רק בעקבות הגשת התביעה העיקרית על-ידי הדיירים, ולו הדיירים לא היו מגישים את תביעתם – גם התביעה הנגדית לא הייתה באה אל העולם.
|
|
|
שמונה שנים ארוכות באו לקיצן בשעה שהחליט בית המשפט השלום בירושלים להטיל קלון על יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי (קדימה). הפרשה בגינה הועמד הנגבי לדין קשורה למינויים הפוליטיים. ביולי האחרון, לאחר ארבע שנות משפט, זיכה בית משפט השלום בירושלים את הנגבי מהעבירות המרכזיות בגינן הועמד לדין - מרמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. עם זאת, הנגבי הורשע בעבירה אחת בלבד - עדות שקר, לאחר שהכחיש פרסום שהוציא בעניין היותו "אלוף המינויים". אלא שהחלטת בית המשפט, אשר נקבעה ברוב של שני שופטים על פני אחד, מסוכנת לא רק בכך שמאפשרת לחברי כנסת אחרים להמשיך ולעסוק בכך, אלא גם בכך שלדבר יש השלכות על טיבה של הדמוקרטיה הישראלית בכלל והחברה הישראלית בפרט.
|
|
|
בישראל קיבלו בסיפוק רב את תוצאות הבחירות לקונגרס האמריקני. פרשנים מהירי תובנות הסבירו לנו שהנשיא אובמה קיבל מכה אנושה ממנה קשה יהיה לו להתאושש. אליבא דאותם מומחים, אובמה יתרכז בנושאי פנים ויזניח את נושאי החוץ, אם הוא חפץ בבחירתו בשנית לכהונה הרמה. הצניעות מחייבת התאפקות מירבית. לראיה, אובמה תקף בחריפות רבה את חידוש הבנייה בירושלים ולא נבהל מאומץ לבו של ראש הממשלה נתניהו אשר ענה לו שירושלים אינה התנחלות. העבר הלא רחוק מוכיח שאובמה מסוגל להתבטאויות קשות יותר. בישראל יש התולים את תקוותם בהשפעה הרבה שיש ליהודים בארה"ב על הממשלים השונים. זו בדיוק סוגייה שראוי לתת עליה את הדעת, דווקא בקונסטלציה הפוליטית והמדינית בה פועלת ישראל כיום.
|
|
|
יש נושאים חשובים יותר, דחופים, בוערים, שאינם סובלים דיחוי. ודאי. אובמה. נתניהו. אולמרט. אריאל. שרון. הנגבי. תשובה. לסלאו. ספקטור. יש סדר יום מדיני, פוליטי, ביטחוני, צבאי. אבל יש גם משהו נוסף, קטן, שוודאי סובל דיחוי, אבל כך או כך – זה העיתוי. אני בוחר להעלות את הנושא כאן ועכשיו ולפתוח אותו לדיון קצר, גם אם צדדי – מה קורה לגחליליות?
|
|
|
|