"ויצא יעקב מבאר שבע"

הַיְצִיאָה

הַיְּצִיאָה לְחָרָן הִנָּה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה
הִוְתָּה פִּתְרוֹן שֶׁל מְנוּסָה לְעֵת בְּהָלָה
אַף כִּי הַמַּטָּרָה לִמְצוֹא לְעַצְמוֹ אִשָּׁה
בְּפֹעַל נַס מֵעֵשַׂו עַל כֹּל אֲשֶׁר לוֹ עָשָׂה

מְעַז יָצָא מָתוֹק, וְהוּא עָלָה עַל כֻּלָם
וְהֵבִין כִּי רַק הַמַּלְאָכִים עַם מֻשְׁלָם
וְכִי דַּרְכּוֹ לַיַּעַד תֵּהֵא אָרֻכָּה וּמְפֻתֶּלֶת
רַק בְּסוֹפָה יַגְשִים תִּקְוָה וְתּוֹחֶלֶת

יַעֲקֹב לָמַד עוֹד שׁהַחַיִּים כְּמוֹ מַרְאָה
כֹּל אֲשֶר תַּרְאֶה לָהּ, זֶה שֶׁלְּךָ מַרְאָה
הֶעֱרִים עַל עֵשַׂו בַּבְּכוֹרָה וּבַבְּרָכָה
כַּךְ לָבָן עָשָׂה בְּצָרֵפוֹ יַעֲקֹב לַמִשְׁפָּחָה

יציאת יעקב מארץ אבותיו

ראינו כי אברהם יצא מן הארץ ויצחק בקש לצאת בגלל הרעב ששרר בארץ, אלא שהוא הלך לגרר ועתה בא יעקב ויוצא מן הארץ הפעם לא בגלל רעב, אלא כדי להימלט מאימת עשו וגם כדי לקחת לו אישה מבנות משפחתו , בנות דודו לבן-אחי אמו. לכן החל מפרשת ויצא מתחיל מסעו של ישראל להיות עם ולעבור כל התלאות שעתיד הוא להתנסות בהן. רש"י מעניק ליעקב הכינוי צדיק, כי לפי הכתוב הוא היה תם יושב אוהלים, אוהלה של תורה ולומד. לכן כל העוסק בתורה לשמה ולא עוֹשָׂהּ קַרְדֹּם לחפור בה, הוא צדיק. זה שנאמר ויצא יעקב וילך חרנה. היה מספיק מובן אם יאמר וילך במקום ויצא וילך. אומר רש"י: אלא שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם כי בזמן שהצדיק בעיר הוא הוֹדָהּ והוא זִיוָהּ והוא הֲדָרָהּ, יצא משם פנה (סר) הודה, פנה זיוה ופנה הדרה . לפיכך הפסוק השני בפרשה מבשר לנו כי מדובר באדם חשוב ומקובל על הקב"ה . לכן משהגיע למקום בדרכו לחרן-להר המוריה (לא נזכר שם המקום) שם נתגלה לו שיש סולם מצב ארצה אך ראשו מגיע לשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אז נגלה ליעקב אלהים מעל ראש הסלם מדבר אליו: ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך.(כח/יג) . לכן אם מדובר במלאכים, הרי מקומם בשמים ולכן היה הכתוב צריך לאמר : יורדים ועולים ולא כפי שנאמר עולים ויורדים, אלא שכאן נרמז כי היו מלאכים על הארץ שלוו את יעקב בצאתו מארצו ומבית אביו שם נאמר: והנה אני עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.(כח/טו) לכן אלהים שלח מלאכיו לשמור על יעקב לקיים את אשר הבטיח לו,מכאן שהמלאכים כבר היו על הארץ והלכו אתו מבלי שראה אותם. לכן ראה אותם בחלום עולים ויורדים כדי למלא משימתם בדרכו אל פדן ארם וכך גם בדרכו מפדן ארם אל ארץ אבותיו. עד כאן יעקב עֲדָיִן איש רגיל וטרם היה לאביו מולידו של העם.

יד ישראל על העליונה

לאמירה יד ישראל על העליונה יש עדות משמים. בפרשת וישלח הבאה אחרי ויצא מופיע בפני יעקב מלאך אלהים: ויאמר אליו מה-שְּׁמֶךָ? ויאמר: יעקב. וַיֹאמֶר לא יעקב יֵאָמֵר עוד שִמְךָ כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל.(וישלח לג/כח,כט). מה יותר מפורש מזה. אם מלאך האלהים לא הכניע את יעקב=ישראל, הרי לא יכניעוהו עמים בשר ודם עלי אדמות. יחד עם זה ברור כי הצלחותיו ועמידתו של עם ישראל, אינן מתנה מן השמים המוגשות לו על מגש של כסף כדברי המשורר נתן אלתרמן, אלא שהעם חייב להיאבק עליהם וכשצריך, יש להלחם להשגתם. דבר זה מלוה את עמנו מאז לידתו כעם ועד ימינו אלה. יחד עם זה הקב"ה מקיים הבטחתו לנו כעם לכן תמיד יד ישראל על העליונה. אבל הדבר מקורו בברית שכרת השם עם ישראל שנאמר: ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדֹרֹתָם: (לך לך יז/ט) והברית (החוזה) מותנית בכך שהצד השני ישראל מקיים את אשר התחייב לקיים, כדי שתהיה ידו תמיד על העליונה. והנה אמר אלהים ליצחק להזכיר לו: ... אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם אביך.(תולדות כו/כד) כמובן השם שומר ישראל בזכות אברהם אבינו וכך הוא נוהג לשמור על ישראל בזכות האבות אברהם יצחק ויעקב. ברם אם אנחנו נתכחש לאמור בתורה וננהג מנהג גויים או מנהג אפיקורסים, אין זה ודאי כי ידנו תהיה על העליונה. זה לא מובן מאליו. אם נזרוק את ערכי האבות ונאמר אנחנו ככל העמים, יהיה חלילה גורלנו כגורל עמים רבים ועצומים מאתנו שנכחדו ואינם כי לא אמצו את האלהים שבשמים, או שהתכחשו לקיומו. לכן הקב"ה שם את הברית ביעקב בגופו כשם ששם את הברית באברהם ויצחק בגופם, הפעם: ויזרח השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו.(וישלח לב/לב) ויעקב תם יושב אוהלים, תם זה שלם ברוחו ובנפשו את איננו שלם בגופו כי אלהים פגע בגופו: ויגע בכף ירכו וַתֵּקַע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. (וישלח לב/כו) . כתזכורת לקיום מצות האלהים .

גורל ישראל להיאבק

תולדות יעקב שלמעשה מתחילים בפרשת תולדות יצחק , ונמשכת מכאן ואילך שש פרשות, שהן תולדות עם ישראל על כל המשתמע מכך. למרות הברית וההבטחה שנתן אלהים לאברהם ליצחק וכאן גם ליעקב, אנו מחויבים במסגרת הברית עם אלהים, להלחם כל הזמן על קיום החוק, המשפט והמצוות אשר ציווה אותנו אלהים לקיים לפי התורה, ובכך להלחם על קיום ערכי עמנו המוסריים שישמשו אותנו וגם את העמים האחרים כדרך חיים. לכן גורלנו נחרץ להיאבק תמיד על הדרך שהתוה אותה אלהי ישראל לנו שתהא נחלת כל העמים, ושיהא ישראל אור לגויים, כשעמים אחרים יכבדו את עקרונותינו המוסריים אשר למעשה הורשנו אותם לעולם בעשרת הדברות וכן במצוות בני נח ועוד. כל מאבק , שמתפתח למלחמה חייב להיות מבוסס על צדק צדוק מוסרי שאנחנו נלחמים על קיומו, אם ננהג בעריצות וכמנהג העמים שנכחדו מן העולם בלי בסיס מוסרי יהיה סופנו חלילה כסופם. אין בצו המוסרי כדי לשלול את האמצעים בדרך אליה כל עוד והם מבוססים על חוק ומשפט. והלא נאמר: כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. ראינו כי יעקב במאבקו בלבן נקט בתחבולות , כי כוחו הפיזי ומספר אנשיו היו קטנים משל אויביו או יריביו.

הכל גלוי וכתוב בתורה

התורה שלנו היא תורת חיים, איננה מוסיפה ואיננה גורעת מהארועים , יהיו אלה נאים ויהיו אלה לא נאים. אין התורה מביאה רק מעשה גבורה וגדולה ותפארת, היא גם מביאה את המציאות כפי שהיא שיש בה גם מעשים ואירועים שאינם מחמיאים לישראל ולתולדותיו. אלא שהעמים האחרים שאימצו להם את התורה, סלפו אותה וראו בכעסו של הקב"ה על ישראל ועל מנהיגיו ועל הענשתם כשלילת זכותו של עמנו על ארצו. ה"נביאיהם" ומנהיגיהם יודעים "צדק יושר ומוסר" מה הוא?. מצאני שביעקב אבינו התורה לא העלימה את הפגיעה שפגע אברהם בישמעאל ובאמו הגר במצות שרה, ולאחר מכן בהגיענו ליצחק ויעקב לא הסתירה התורה איך קנה הבכורה מעשו בנזיד עדשים בנצלו את רעבו ועייפותו ואיך נטל ממנו בּעָרְמָה את הברכה המיועדת לעשו והנה כאן שורה ארוכה של תחבולות וערמה שנאלץ יעקב לעשות כדי לשאת את רחל שאהב מאד, ואת הדרך המחוכמת להגדלת רכושו וצאנו ואיך יצא בערמה מפדן בְּחָפְזָה. אבל משבא לבן אליו בטרוניה על הדרך בה נמלט בְּלָקְחוֹ עמו את נשותיו וילדיו וצאננו והונו, ענה לו יעקב בטרוניה גדולה יותר כדי להצדיק מעשהו בפרטו את המעשים הרעים שעשה לבן ליעקב : זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי אליך אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה (אחסרנה) מידי תבקשנה גֻּנַּבְתִּי יום וְגֻנַּבְתִּי לילה.(לא/לח,לט) והרי תאור מעלליו של לבן ליעקב כתובים לפיהם אלץ את יעקב בערמה לעבוד אצלו 20 שנה: 14 שנים ברחל, בגלל אהבתו לה, מתוכן שבע שנים בלאה ועוד שש שנים עבד בעבור לבן עצמו.

אֵין גָּלוּי וְאֵין נִסְתַּר בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא סֻפַּר
לְלַמֶּדְךָ כִּי הַבָּסִיס בַּתּוֹרָה הוּא מוּסָר
וְהָאָדָם צָדִּיק אוֹ סְתָם עַמְךָ הוּא חַיַּב
לִדְבּוֹק בָחֹק וְלִנְהוֹג בַּמִצְווֹת כְּבַר לְבַב

מַאֲבָק יַעֲקֹב מַאֲבָּקֶנוּ הוּא עָתִיק יּוֹמִין
הִתְחִיל בְּעֵשַׂו וְנִמְשַׁךְ בְּלָבָן וְעַד עוֹלָמִין
מַדּוּעַ לֹא הִגַּעְנוּ לַמְנוּחָה וְלַנָחָלָה עֲדַיִן
נִבְדּוֹק מַעֲשֵׂינוּ וְנַעֲתוֹר לָאֵל בּמְּרוֹמִים.