השקר במלבושיה הקרועים של האמת

מתוך למעלה ממאתיים וחמישים אלף מסמכים שהודלפו לויקיליקס, 11,000 בלבד מסווגים כסודיים, 13,000 כשמורים ומרבית המסמכים האחרים הם או בדרגות סיווג נמוכות ושוליות, או חסרי כל סיווג מגביל. יחד עם זאת, אילולא השתלטו מגה-מדליפנים על תעבורת החלפת המברקים המוצפנים והבלתי מוצפנים בין הממשל בוושינגטון לבין כ-270 שגרירויות, קונסוליות, נציגויות גלויות ומוסוות, לא היה כל החומר העצום שהוצף לעולם באמצעות כמה עיתונים מרכזיים שנבחרו בקפידה, נחשף לעיונם של היסטוריונים אלא בעוד שלושים או חמישים שנה בלבד. רק האנשים שהיו חיים אז היו רשאים לגלות מה שאנשים שחיים היום מנועים מלדעת על מעללי אישים וממשלות הקובעים במידה לא מבוטלת את גורל חייהם.

ההדלפה הקולוסאלית אינה מחדשת חידושים מפליגים. מסמכים בסיווג ביטחוני עליון, נשארו חסויים. העיתונים הגדולים האחראים הטילו מעצמם צנזורה פנימית על הדלפות שיכולות היו לסכן סוכנים או כוחות סדירים ונמנעו מלפרסם אותם. הניו-יורק טיימס העביר כבר לפני חודשים את המסמכים לשלטונות כדי לקבל תגובתם ונמנע על-פי בקשת גורמי הממשל לפרסם חלק מן המסמכים שהוא נדרש לגנוז, אם כי לא נענה לכל הבקשות האלה כולן.

יותר ממה שהגילויים הסנסציוניים חשפו מה שהיה בגדר של נעלם, הם חשפו את העובדה כי אנחנו חיים בעידן בו כל מה שנועד להיות מוסתר הוא בחזקת גלוי וחשוף מלכתחילה. כל המוצפן מפוענח. כל סוד אינו שמור יותר מאשר החושך בלילה ואור השמש ביום. פרסומי ויקיליקס מבשרים את קץ עידן החשאיות שבצילה פעלו כל המשטרים, כל המדינות, כל המלוכות מראשיתה של ההיסטוריה הידועה. מעתה, ההיסטוריה מתחילה היום. היא אינה מתפרשת יותר על-פי מסמכים ועדויות ואסכולות. חומר הגלם מסופק במיידי, כמו שאומרים, למערכות של היום, ועיתונאים של היום מספרים לקוראים של היום מה שמנהיגי העולם שהפרופילים הבהחלט רכילותיים שלהם זוממים היום ועושים היום, והפרספקטיבה החדשה היא שהבוץ דבק באישון העין המבקשת להתבונן בביצה כולה. זאת בשורה מטלטלת.

שלושים שנה אחרי חשיפת המסמכים החסויים, אין האזרח המעורב יכול לעשות דבר כדי לשנות את העבר. האחריות רובצת כולה על זן האישים המסתורי הקרוי "מקבלי ההחלטות", ולטוב ולמוטב אי-אפשר לו לאדם אלא לחוש אשמה שאינה יותר ממוסרית על חטאי שלוחיו הנמצאים כבר כולם בעולם האמת, או תחושה של רווחה כי לא הוא אלא דור אבותיו נושא בעוון של מלחמות מיותרות או של התמוטטויות כלכליות שהיו יכולות להימנע אילולא רדף הבצע את מעריציו ואוהביו. עכשיו, כשהכל גלוי וידוע בזמן אמת, וגדולי מנהיגיו נחשפים כקיסרים עירומים או כשליטים רמאים או כשרלטנים, נעשה האזרח בתוך כל ארץ מארצות העולם אחראי למה שמתרחש לנגד עיניו, והוא חייב לכאורה לקום ולהתערב ולמנוע ולסכל את הרעה או להתייצב ולסייע לקדם את הטובה. זאת אחריות כבדה מנשוא. מי יכול לשאתה.

זאת האירוניה. ויקיליקס יצא להצביע על חוסר האחריות המשווע של נשיאים ושרים וגנרלים של צבאות ומרשלים של סוכני חרש, והוא נמצא חושף את חוסר האונים של האזרח לשנות כהוא זה לא מה שהיה, זה קשה, אלא מה שמתרחש עכשיו בתוך ביתו פנימה. זה לא משבר של הדיפלומטיה העולמית שאינה יכולה לסמוך יותר לא על מברקים סודיים ולא על קווי טלפונים מוצפנים ולא על רשומות בכספות נעולות בשבעה מנעולים. הדיפלומטים יתגברו. אין ספק כי הם כבר לומדים להמציא מה שלא הומצא עדיין כדי להמשיך ולהתקיים כצללים גם בעולם בו גויסה החמה לבער כל צל. זה משבר לדמוקרטיה עצמה. היא מתוודעת לשיתוק המובנה בתוכה. היא מגלה שהיא עתירת סמכויות אך כפותת יכולות ועומדת בפני סכנה איומה להפוך לרטוריקה.

ויקיליקס מביכה מדינות וראשיהן, משטרים ואדוניהם, ושמה ללעג את המערכות המתוחכמות כביכול המבטיחות בתמורה להשקעות ענק את המידע השמור בתוכן. אולם גם על המבוכה הזאת יתגברו גיבורי העלילות אחרי שתגובות ההלם ההיסטריות הראשונות תשככנה ואחרי שינסו בכל העוצמה השמורה בידיהם לשכנע את צרכני הסקנדלים הנחשפים, כי גיבור הצונאמי הזה אינו אלא נבל וקרימינל במנוסה. אולם מה שמביך לא פחות ואולי יותר הוא, כי ויקיליקס שיצאה לפוצץ את הבורות במגטונים של מידע תצא וידה על התחתונה, ותיאלץ להודות כי המידע שוב אינו נחשב לפצצה ושחרור ניצרת הביטחון שלו אינו גורם אלא לפיצוץ תקשורתי, חולף, לא יותר. הרסיסים, יתברר, לא פוגעים, ואם הם פוגעים הצטיידו בינתיים אלופי החרש באפודות מגן והם חסינים להמשיך לחרוש חרש במסתרים המדומים לעיניו של העולם, שלמד כי החיים כולם, בארצו ובתבל ומלואה, אינם אלא תוכנית ריאליטי ולא עוד אלא שהרייטינג שלה ילך ויפחת.

יש אומרים זה לא נורא. ממילא הבל הבלים, הכל הבל. תמיד היה, תמיד יהיה. אך לא הכל "חכמים" כל-כך. גדול מקהל החכמים האלה קהל האנשים שלמדו כי אין לך מה שממליך את השקר על העולם מהר יותר מאמת שמשלחים אותה עירומה לכיכר. אמת מתנוולת כשמפשיטים אותה מבגדיה, והשקר שקרע אותם מעל לגווה בטענה כי כל כיסוי הוא שתי וערב שטווה השטן, לובש את קרעיה ומסתובב ביריד כאילו הוא האמת בכבודה ובעצמה.