חינוך? מראה מראה שעל הקיר...

אלפי שנים של חינוך ועדיין הוא חידה. שאלת החינוך מעסיקה כל מי שעוסק בהוראה, בחינוך, כל הורה והורה שבדרך. מהי הדרך הטובה בה ילך ההורה? המחנך? רושמים השגות ומסקנות, קוראים, לומדים ומנסים לפענח את החידה. אבל השאלה הראשונה היא: מה אנחנו מראים להם? איך הם רואים אותנו? מובן שיש את טבעו הבסיסי של הילד, יש גורמים חברתיים, יש תוצאות חווייתיות ועוד. אבל כהורים וכמחנכים עלינו לעשות את מה שהכי קל בחינוך: להוות דוגמה טובה.

לפני שנבדוק מה לתקן בהם, כדאי שנתקן דברים בעצמנו. לפני שנטיף להם, נביט היטב במראה ונבדוק – האם הכל בסדר אצלנו? האם מה שאנו מצפים מהם, זה מה שאנחנו מראים להם? האם אנו מהווים דוגמה טובה למה שאנו מצפים מהם? האם התנהגותנו, שפתנו, גישתנו לאנשים ולחיים, אלו הדברים שנרצה לראות בהם?

ילדים מתחנכים מחיקוי, יותר מאשר מאמירות. אין הם במה להניח עליה את דעותינו וציפיותינו. בחינוך - ילדים הם כמראה. הם קולטים ומפנימים, יותר מאשר שומעים ולומדים. אפשר לדון איתם שעות, להתפלמס ולהתפלסף. המסקנה שלהם תהיה: מה שאני רואה – זה מה שהוריי. וכל המילים שבעולם לא ילמדו אותו כלום, אם זה מנוגד למראה עיניו.

בטרם נבקר ונתהה: "מה יהיה עם הילדים?" ו"מאיפה הוא למד את זה?" - כדאי שנבדוק אם אנו מהווים דוגמה ראויה. הורה המרבה לבקר את הסביבה, החברים, המשפחה, אל יתפלא אם גם ילדו ינהג כך. הורה המדבר בגסות לסביבה, מאשים ודורש – הרי הוא נותן דוגמה לילדו. הורה המרבה ברכילות ובהפצת לשון הרע, הרי זה המודל שממנו לומד הילד. הורה המפרגן, המאזין, הקשוב, המשקיע - הוא המודל ממנו ילמד הילד ויעשה.

ילדים אינם מגשימי החלומות של ההורים. אין הם דף חלק הקולט ומיישם. ילדים הם יותר כמין מראה. הורה המרבה לחייך לילדו – יגדל ילדו חייכן ושמח. ואין קשר בין בילויים והעתרת מתנות וכדומה. הורה המביט בעיניים זועמות, הבעת פניו של הילד תדמה לו גם כן. אם "מעבירים" זמן פנוי ביציאה לקניות – זאת תהיה גם חוויית הבילוי של הילד. הורים המבלים את רוב זמנם בקניות, יגדלו ילדים שיעתיקו אורח-חיים דומה.

הגדיר זאת יפה מייקל קריצ'טון בספרו "האדם האלקטרוני": "תינוק בן יומו הוא כמין מחשב אלקטרוני קטן, המצפה שיתכנתו אותו. והוא מסוגל ללמוד כל אשר ילמדוהו, מדיבור בשפה משובשת ועד לאמונה בדיעות מרושעות. התינוק הוא חסר אבחנה בדיוק כמו המחשב. אין לו כל אפשרות להבחין בין טוב ורע".

ובאמת – מנין מכיר הילד התנהגויות ומוסכמות חברתיות? למשל – לחיצת ידיים בפגישה, אכילה במזלג, לעיסה בפה סגור? יחס לסביבה? למבוגרים? להכות כשמשהו מעצבן? להתעצבן? ועל כך אומר הפתגם: "עשו מה שאני אומר לכם, אל תעשו מה שאני עושה...".

יש שלב בחיי הילדים שהשפעת החברה גדלה מאוד וחז"ל דיברו על כך רבות. לגור במקום ראוי לחינוך אותו אנו שואפים לילדינו. לדאוג לחברים הולמים. אבל כל אלו הם נושאים להרבה מאמרים אחרים.