|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מרככים ומלבינים במכבסת המילים (א')
|
מעולם לא נורו עליי פגזים, פצמ"רים או טילים, אבל לא קשה לי להזדהות עם מי שמאוימים תדיר על-ידי כלי הנשק האלה ואף לחוש את תחושותיהם, אף כי ודאי ב"עצימות" - עוד מושג מכובס נמוכה
|
פגיעת הנפש
במכבסת המלים שלנו נערך כמעט מדי יום ניקוי יבש לאחד המושגים הרווחים במקומותינו. "לא היו פגיעות בנפש" מסתיים דיווח לאקוני, על פצצה שנורתה מעזה לעבר יישוב בעוטף עזה ונפלה ב" "שטח פתח". המונח פגיעות בנפש התייחד במקומותינו להרוגים. במקום שאין בו הרוגים אין, על-פי לשון התקשורת, פגיעה בנפש. זו טעות.
מעולם לא נורו עליי פגזים, פצמ"רים או טילים, אבל לא קשה לי להזדהות עם מי שמאוימים תדיר על-ידי כלי הנשק האלה ואף לחוש את תחושותיהם, אף כי ודאי ב"עצימות" - עוד מושג מכובס - חומר ניקוי, מלבין או מרכך - שמקציף את חיינו במכבסת המלים - נמוכה.
אין לי כל ספק: יש ביישובים אלה, כמו גם ביישובים רבים בצפון לא מעט (זו לשון המעטה) אנשים, אשר אימת הטילים והפצצות פוגעת בנפשם והופכת אותם, בהגדרה, לפגועי נפש. אי-הוודאות המייסרת, מתי הן עלולות לנחות וכמה קרוב הן עלולות ליפול הופכת את החיים בצל-אימתן לבלתי נסבלים. הנפש לא יכולה שלא להיחרד. המערכת החיסונית לא יכולה שלא להיחלש.
פעם אחר פעם נופלים כאן פצמ"רים בשטיחים פתוחים, עד שנוח לרגע לחשוב, כי היורים מכוונים את הפגיעה אל מקומות ריקים מאדם, רמזים חוזרים ונשנים, הולכים ומתעבים, כי יום יבוא והפגיעות ייהפכו מדויקות יותר, פוגעות יותר, קטלניות יותר: פגיעות, אשר הדיווח עליהן לא יהיה כי היו פגיעות בנפש אלא, חס וחלילה, הרוגים.
אש כוחותינו
במדינה החיה על חוד החרב – מילים מכובסות הן חוד החנית של השפה הרווחת בה. אש כוחותינו הוא ביטוי שההקשר שלו עצוב, שלילי (ואף אלה מלים מכובסות), כלומר – טראגי. האמת היא, שאש כוחותינו היא אש חולשותינו: חולשות אנוש. טעויות אנושיות. טעויות שלכאורה הן נמענות אבל ב"להט הקרב" כנראה מן הנמנע למנוע אותן. איך נגדיר את האש ששרפה ארבעים ושלושה בני אדם בכרמל, הותירה עיי חורבות מבתיהם של אנשים אחרים וכילתה עשרות אלפי דונמים של עצים? אש גורלנו?
מודל לחיקוי
הם רוצים להיות אחד משני ההראלים - מויאל או סקעת. הן רוצות להיות נינט או מרינה. הם רוצים להית אלירז שדה או בשבקין. אחים גדולים, מאסטר שפים, שורדים. הם רוצים להיות מי שהיו לפניהם, וזכו. לא חשוב במה, לא חשוב איך. העיקר – לנצח. לגרוף ג'יפ ארבע על ארבע או מיליון או שניהם, בניכוי מעצבן של מסים.
הם רוצים להיות ראש וראשונים. לא חשוב במה. לא חשוב איך. לזמום. לתכך. להתחנחן. העיקר – לא להיות מודחים ו"ללכת עד הסוף". הם יודעים – פרסום זה מעמד. פרסום זה כסף. צריך להיות פראייר לא לעלות על מסוק קל שמטיס אתכם אל גג העולם ולהתחיל לטפס לשם במדרגות שאינן נעות, אחת אחת, להתנשם, להתנשף, ולא להיות בטוחים שתגיעו אל מקום כל שהוא מחוץ לגרם המדרגות. מה זה קשור למילים מכובסות? זה קשור למציאות, סליחה לריאליטי שמשמת להן מצע, כר גידול, מדרגה. אנחנו הולכים ונהיים לקהילה של משוכפלים, סליחה – משובטים. עוד מאותו דבר. מויאל, סקעת, נינט, מרינה, שדה, בשבקין.
|
| תאריך:
|
13/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/12/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
מרככים ומלבינים במכבסת המילים (א')
|
|
בניוזלטר שקיבלתי השבוע מהמכון לדמוקרטיה, סופר כי "עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה" פרסמו גינוי לגילוי הדעת של רבני הערים, לפיו חל איסור הלכתי חמור על מכירת או השכרת דירות בישראל למי שאינו יהודי.
|
|
|
|
|
צר לי ואני מתנצל על כי אני מרשה לעצמי לעשות שימוש בשירו האלמותי של מרדכי גבירטיג "העיירה בוערת". השיר המצמרר הזה נכתב כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, וככל הנראה נועד לשמש כאזעקה לשואה המתקרבת. אולם קוצר הראייה ניצח וההיסטוריה האכזרית רשמה את הפרק האפל בתולדותיה. האזעקה נָדַמָּה ואש השואה ניצתה וכילתה כשליש מהעם היהודי. עוד במהלך שנות המלחמה הלך ונעשה השיר לקדיש נורא.
|
|
|
|
|
אובדן החיים והרכוש, והפגיעה הקשה באחד ממשאבי הטבע המועטים של ישראל בשריפת הענק בכרמל מצדיקים ללא ספק את הדיון הציבורי בנושא בטיחות האש בישראל ובתפקוד נציבות כבאות והצלה. עם זאת, ראוי לדחות לפי שעה את תגובות הבטן המהירות של הדיוטות ופוליטיקאים, שדורשים חיזוק מיידי של הנציבות על-ידי תוספת תקציב, כבאים, מכוניות כיבוי ומטוסי כיבוי, וכמובן עריפת ראשם של ה"אשמים" בשריפה ותוצאותיה הטראגיות. בדיון כזה יש להפנים גם את השינויים המהותיים שחלו בעולם בתפישת ההגנה מפני שריפות, ולהכיר את המסקנות של מחקרים שנעשו בשטח זה בעולם ובארץ.
|
|
|
|
|
עיתון הארץ מוביל מבין עיתוני ישראל בביטול כל דבר המזוהה עם הלאום היהודי. איני קורא את העיתון אלא לעתים נדירות, ואיני מתיימר להתמצא במה שנכתב בו, אלא לרוב מכלי שני - אני כן קורא על אודות הנכתב בעיתון הארץ.
|
|
|
|
|
מכתבם של 300 הרבנים נגד מגורי ערבים בעריהם אינו מכתב הלכתי. כל כולו לאומנות שדופה. "300 הצדיקים" המשמשים את השלטון הכופר בכל ימות השנה (בכשרויות מפוקפקות, בגיורי חלומות ועוד...), יודעים היטב את המושג "הלכה שאין מורים אותה". מעניין גם כמה מקפידים החותמים על מחלקות העירוב, הכשרות והנישואין בעריהם, שלא נותר להם שום דבר הלכתי אחר מלהתעסק בו אלא בהלכה שאין מורין אותה, וכל כולה מביאה לפיקוח נפש מאומות העולם. ופיקוח נפש, כידוע, שקול כנגד הכל. אותם רבנים באים ברובם מהזרם הדתי-לאומני, שחרת על דגלו את "הברית ההיסטורית" עם הציונות, והם זועקים חמס נגד רוב החרדים. לא נראה לי מוזר שתתקיים בהם ההלכה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר". כמו שלשרון הייתה זכות, מכוח הלכה זו, להוריד את המתנחלים (לאחר שהוא העלה אותם), כך יכולה המדינה לפטר את אותם רבנים מטעם מכוח הלכה זו, שתמול-שלשום הם כופפו ראשיהם המבולבלים לה.
|
|
|
|
|
