גבירותיי ורבותיי, ה"סמול" חוזר להסית

בשבוע שעבר צפיתי בתוכנית "מבט שני" בערוץ הראשון; התוכנית עסקה ברצח הילדה תאיר ראדה, ובהפללתו לכאורה של רומן זדורוב; נשאלו שאלות ענייניות והובאו ממצאים המעלים ספק רב לגבי זהות הרוצח. נשאלת השאלה: מדוע בכל הנוגע להפללתו של זדורוב שודרה התוכנית, ומאידך-גיסא כאשר נוגע הדבר לפרשת רצח רבין, שגם היא, כפרשת זדורוב, נגועה בהרבה סתירות, תהיות וסימני שאלה - בוחרת התקשורת ה"סמולנית" להתעלם? האם הפללתו של זדורוב וסימני השאלה בנוגע לזהות הרוצח אינם מזכירים את הפללתו של יגאל עמיר ואת סימני השאלה בנוגע לרצח רבין ("סרק, סרק", 20 דקות נסיעה לבית החולים אשר מרוחק 2 דקות נסיעה מכיכר מלכי ישראל, כדור מקדימה בחזה! זיוף דוחות פתולוגיים, מסכת של שתיקה והשתקה?). על העיתונאי לשמר את האינסטינקט של חקר האמת, וזאת ללא קשר לחיפוי על אג'נדה זו או אחרת! שהרי האמת חשובה יותר לטובת כולנו!

כאשר צפיתי בתוכנית נזכרתי כי עד עתה לא הייתה שום תוכנית רצינית (כמה מפתיע?) שבה נדונו ברצינות כל התהיות וסימני השאלה (עד עתה כל התוכניות וסרטי התעודה היו מגמתיים ומטעם). ראוי היה כי יזמנו אישים כנתן גפן, אריה זריצקי, נחום שחף ומומחים לבליסטיקה על-מנת לחקור את האמת בנוגע לרצח רבין. מדוע ה"סמול" מאמין בצורה כה עיוורת לשב"כ? היכן הספקנות הידועה של ה"סמול", המתבטאת בתדירות כה רבה כאשר נוגע הדבר לפעילות צה"ל והמשטרה? היכן אותו חוש עיתונאי וביקורתי? ומדוע אותו חוש נעלם לו לפתע כאשר המדובר בחיפוי על "האג'נדה הקדושה" וה"אמת הקדושה"? פתאום ה"סמול" ועיתונאיו החוקרים שותקים?

ראש השב"כ הכושל כרמי גילון קיבל קידום על "הצלחתו" ומונה לשגריר בדנמרק. ראש החטיבה היהודית בשב"כ, חזי כאלו, קודם עקב "הצלחותיו" ומונה למנכ"ל בנק ישראל. המאבטח יורם רובין קודם בשב"כ עקב "הצלחתו הרבה" - והתקשורת ה"סמולנית" המקימה רעש וצלצולים על קידום של קצינים כושלים בצבא ובמשטרה שותקת! מי קידם את חזי כאלו וכרמי גילון? ניחשתם! שמעון פרס ש"ירש" למספר חודשים את "קרבן השלום" יצחק רבין. איננו תמימים, מספיק היה לנו את קו 300, מוחמד א-דורה, זדורוב ופרשת מע"צ! אולי יתעוררו העיתונאים? אולי מספיק לחפות על השקר? 15 שנים של חיפוי והתעלמות מהעובדות הן די והותר. האם התקשורת ה"סמולנית" תיטול את הכפפה ותעסוק בכך, או שמא תדאג כי זה יפגע באג'נדה ה"קדושה" של השמאל, הטוענת כי "הימין רצח את רבין"? (וכן את ארלוזורוב, והיהודים כידוע צלבו את ישו...). האם תאושש את הטענה כי היא תקשורת חוקרת, או שכצפוי תאכזב ותחזק את הטענה כי המדובר בתקשורת מוטה ומגויסת? כנראה שיעבור עוד זמן רב עד שתעז התקשורת לעסוק בחקירת האמת סביב הפרשה.

אהוד ברק הקים את סיעת "עצמאות" ובכך התפלג ועזב את מפלגת "העבודה". שמעתם את העיתונאים? ראיתם את כותרות העיתונים? "גנב מנדטים", "תרגיל מסריח", "שיקר את הבוחרים", "עשה זאת למען כיסאו ושרידותו הפוליטית"... רגע, האם זה לא מה שעשה אריאל שרון ב-2005 כאשר הקים את קדימה? היכן הייתה אז התקשורת ה"סמולנית"? האם תקפו אז את שרון על "גניבת מנדטים", "פירוק הליכוד", "צפצוף על משאל מתפקדי הליכוד", "שינוי אידיאולוגיה ושקר כלפי הבוחרים"? האם טענו בתקשורת ה"סמול" כי עשה זאת עקב חקירותיו הרבות ורצונו לשרוד פוליטית מול ה"סמול" האליטיסטי בבתי המשפט שאמורים לדון בתיקי החקירות נגדו? כלום! נאדה! מה הם אמרו אז? מבחר ציטוטים: "אריק שרון התפכח מרעיון ארץ ישראל השלמה", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "שרון הוכיח כי הוא מנהיג חזק ונחוש"... שום מילה נגד "התרגיל המסריח" של שרון, אשר הוליד את "מפלגת הניקיון והפוליטיקה האחרת" - קדימה, שנולדה בחטא ושהפכה ברבות הימים למפלגת הפליטים והמושחתים הגדולה במדינה.

מה לא נאמר עליו לפני הגירוש, "לא עוצר באדום", "מסוכן", "פשיסט", "קיצוני" וכולי. מה לא נאמר עליו לאחר הגירוש, "סב חביב", "מתון", "פרגמאטי", "מביט מפוכח על המציאות". וכאשר נרדם שרון, דיברו "סמולנינו" בערגה על "מורשת שרון". אותו הדין בנוגע לבנימין נתניהו ונאום בר-אילן השערורייתי, בו הכריז על נכונותו לאמץ את רעיון שתי המדינות. "נתניהו חצה את הרוביקון", "התפכח", "דברים שרואים מכאן"... אין גבול לדברי השבח, ההבל והסרק בהם עיטרו פרשני ה"סמול" את נתניהו, כאשר חשבו כי אכן אימץ את הזיות השלום שלהם. אך כאשר ראו כי "אין מעשים ו...נסיגות" לאחר דבריו, החלו לנגח אותו ואת משפחתו, המשיכו להסית נגד "אשתו הבעייתית ובנו החייל המקבל אבטחה על-חשבון משלם המיסים".

כעת, כאשר ברק לא הולך על-פי הדרך של ה"סמול", מעז להישאר בממשלת נתניהו - הם נזכרים פתאום בכך שהוא "גנב מנדטים ושיקר לבוחרים"? עיתונאים צבועים. היכן דיברתם על כך בכל הנוגע לגניבת המנדטים מצד שרון וקדימה? עכשיו פתאום התעוררתם? היכן הייתם עד עכשיו? אותו ברק שבשנת 99' קיבל "איתרוג" מהתקשורת שלא דיברה ולא הזכירה את עמותות ברק, הפך למשענת קנה רצוץ כאשר נכנס לממשלת נתניהו. פתאום החלו מתעסקים עם נסיעותיו היקרות לפריס, פתאום מדברים על העוזרת הפיליפינית. ברק חדל להיות מאותרג! כך ייעשה למי שמעז לשבת בממשלת ימין! כך ייעשה למי שבוגד באג'נדה ה"סמולנית" של התקשורת. שום הקפאה או הריסת מבנים של מתנחלים כבר לא תחזיר את איתרוג התקשורת ה"סמולנית". ממש לרחם על ה"סמולנים", מה כבר נשאר להם? מרצ עם שלושה מנדטים? המפלגה האבודה המפולגת לשלוש סיעות? או שמא "מפלגת הניקיון והפוליטיקה האחרת", אשר הפכה לבית-שימוש גדול ולמחנה פליטים של מושחתים? אכן דילמה קשה...

בארה"ב הליברלית מקובל כי אדם המקבל כסף מחו"ל מכונה "סוכן זר"; בשאר המדינות הדמוקרטיות והליברליות לא תיתכן התופעה בה "גורמים פנימיים" המקבלים כספים ממדינות זרות יתנהלו בחופשיות. אדרבה, הם ייעצרו ויישפטו, ובכל הנוגע לבחישת מדינות זרות, הדבר עלול אף להגיע למשבר דיפלומטי של ממש. הייתכן מצב בו מדינת ישראל וממשלתה יעבירו כספים לגופים ולעמותות באסקיות הנלחמות בממשלת ספרד הנבחרת? יסייעו למחתרת האירית בבריטניה או למורדים הכורדים בטורקיה? ודאי שלא! מדוע, אם כן, מה שמקובל בעולם הגלובלי וביחסים שבין מדינות, אינו מקובל בכל הנוגע למעורבות זרה הכוללת בחישה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל? הרי זה מה שניסו לקדם במפלגת "ישראל ביתנו" - הצעת חוק שתחקור מהיכן מגיעים מקורות המימון של אותן תנועות שמאל קיצוניות, אותן תנועות הקוראות השכם והערב להחרים את מדינת ישראל ולשפוט את קציני צה"ל.

מה פסול בכך? האם לדמוקרטיה אין זכות להתגונן מפני אותן תנועות שמאל המעוניינות להחריבה מבפנים? האין לדמוקרטיה סייגים? האם לאזרחי ישראל אסור לדעת מי מממן את אותן "תנועות לזכויות אדם" (קרן פורד, סי.איי.איי)? שהרי אם אכן הכל כשר ונקי, מה יש לארגוני השמאל לזעוק ולמחות? מסתבר, כי לשמועות על כסף אירופי וערבי המועבר לאותם ארגוני שמאל יש כנראה על מה להתבסס. אחרת, קשה מאוד להבין את "זעקות הקוזאק הנגזל" של ה"סמול". איזה פסטיבל מתוזמן יצרו בתקשורת - "פשיזם, מקארתיזם, סכנה לדמוקרטיה"... ועוד שלל של מונחים וביטויים בומבסטיים שמאחוריהם לא עומד דבר. התקשורת התעסקה בכך יום שלם. במקום לשאול מי עומד מאחורי התרומות לארגוני השמאל, שאלו בתקשורת: "האם ההצעה לא מהווה סכנה ותמרור אדום לדמוקרטיה?" במקום לקיים דיון על הבעיות שהתגלו, במקום לדבר על שקיפות בדיווחים של מקורות מימון, דיברו בתקשורת על "רדיפה נגד המיעוט".

מעניין שכאשר רכש איל ההון שלדון אדלסון את העיתון "ישראל היום", קמו אותם הגורמים בתקשורת וזעקו: "השתלטות עוינת של גורם זר על העיתונות הישראלית". וזה למרות ש-51% ממניות עיתון הארץ שייכות לאיל הון גרמני בעל שורשים נאציים. אך כאשר המדובר בתרומות של ממשלות זרות (בעלות ה"עמדות הנכונות" וה"אינטרסים הנכונים") ולא של אדם פרטי - כל התרומות הופכות לכשרות! כאשר בית המשפט הוציא את מפלגת "כך" מחוץ לחוק, וזאת רק בשל עמדותיה הפוליטיות, קמו כל אותם "ליברלים נאורים" ושיבחו את ההחלטה. איש לא זעק אז "פשיזם, מקארתיזם, רדיפה פוליטית"! מאידך-גיסא, כאשר קוראים רק לחקור את מקורות המימון של אותם ארגוני "סמול", קמים אותם הליברלים ומזדעקים על "רדיפה, מקארתיזם, פשיזם" ועוד ערב-רב של דברי הבל ורעות-רוח.

התערבות גסה של ממשלות זרות אינה מפריעה ל"סמול" ולתקשורת. הדבר שמפריע להם זה הדמוקרטיה הישראלית שקמה ו"ברוב חוצפתה" בחרה להתגונן מפני מנגנוני ההרס וההשמדה העצמית, במקום שתהפוך, כרצון ה"סמול", לדמוקרטיה מתאבדת. "יש לדרוש מרשויות החוק לחקור", הם טוענים. בטח, רבותיי הסמולנים, המערכת המשפטית החד-צדדית בראשות דורית ביניש ושי ניצן יחקרו את ארגוני ה"סמול". משטרת ישראל עם הפוליטיזציה ה"סמולנית" השורה בקרב בכיריה, תחקור את ארגוני ה"סמול". וכמובן שלקריאה זו של "מיטב סמולנינו" הצטרפו ה"פנשמייקרים" של הימין, אותם "אידיוטים שימושיים" של האליטה ה"סמולנית" - דן מרידור, ראובן (רובי) ריבלין, מיכאל (מיקי) איתן ובני בגין. אכן הימין שולט...

הוא הדין בכל הנוגע למכתב הרבנים והרבניות; וכי מה ציפו אותם "יפי-נפש" בתקשורת? האם היה על הרבנים לומר "תשמעו חברים, יש בעיות של יהודים, שעקב מצבם הכלכלי משכירים ומוכרים דירות, אדמות ונכסים שברשותם לערבים ולגורמים עוינים. ישנן בעיות של הצתות וגניבות מצד הערבים, ישנן בעיות של הצקות מצד ערביי ישראל לצעירות יהודיות בצפת, בלוד, בחיפה, ביפו וברמלה, אך אסור לנו לדבר על כך". האם ציפו בתקשורת כי הרבנים יתקרנפו, וכמו התקשורת גם הם יתעלמו מהבעיות החמורות הללו, כיוון שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לומר זאת? ושוב, כפי שלא דנו במקורות המימון של תנועות ה"סמול" הקיצוני, כך גם לא דנים בבעיות עליהן הצביעו הרבנים והרבניות. במה מתעסקים, אם כן? באיך ניתן יהיה להכפיש כמה שיותר את הרבנים ואת "הימין המקארתיסטי". יש לזכור כי מקארתי רדף אחר קומוניסטים אשר שיתפו פעולה עם המשטר הנפשע של סטאלין, לא מדובר היה בצדיקים ובחסידי אומות עולם.

אותו פסטיבל "סמולני" נמשך בתקשורת גם לאור "סרטון ההסתה" של אורי ברעם. לא ברור עדיין מיהו אותו ברעם; יש הטוענים כי לפני כמה שנים השתייך ל"שלום עכשיו", וכעת הוא איש "הימין הקיצוני". לא ברור עדיין מה הרקע למעשה, והאם לא מדובר בפרובוקציה לשמה ובאבישי רביב מספר 2. הוא עצמו טען כי טעה, והסרטון הופץ כדי לעורר דיון ציבורי על "איפה ואיפה" בתקשורת. זה כמובן לא הפריע לתקשורת בפסטיבל ההסתה היומי נגד הימין. וכי מה קרה? לקחו סרטון הסתה נגד המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, וניפחו את העניין לדבר מפלצתי ממש. בבחינת הסתה לשם הסתה. כיצד עובדת השיטה? במקום להתמודד עם הבעיות שמציג הימין, להציג טיעוני-נגד ענייניים, באים בתקשורת ה"סמולנית" וכמיטב המסורת הבולשביקית חוזרים על מנטרות ועל משפטים מפוצצים - "פשיזם, מקארתיזם, רדיפה פוליטית, גזענות, אפרטהייד" וכולי וכולי, בתקווה כי שקר שיחזרו עליו שוב ושוב יהפוך לאמת!

כך בוחר ה"סמול" להסית נגד הימין ואחר-כך לזעוק "זאב זאב" - הסתה הסתה. עד שאיש כבר לא מתייחס. כל ביקורת עניינית הופכת להסתה, לפשיזם ולמקארתיזם. מנסים לחזור לימי הדה-לגיטימציה נגד הימין, כפי שהיה לפני ואחרי רצח רבין. כל ביקורת מצד הימין על מדיניות ממשלת רבין ועל "תהליך אוסלו" הוצגה אז בתקשורת ה"ליברלית" וה"נאורה" כהסתה וכפשיזם; זכויות המיעוט וזכות ההפגנה של המיעוט לא הוזכרו אז על-ידי "אבירי הדמוקרטיה וזכויות האדם". וכי מה נשאר ל"סמול" ההולך ומצטמק מלבד להיאחז ברצח רבין? מה נותר לו מלבד לזעוק "זאב זאב" - הסתה הסתה, וזאת לשם ההסתה נגד הימין? מה נותר לו כאשר אינו יכול להתמודד עניינית עם הביקורת נגדו ונגד עמדותיו, וכל שנותר לו זה לזעוק הסתה, גזענות ופשיזם?

עיתונאינו ה"סמולנים" גייסו לשם כך אף את אותו איש מעורער בארה"ב, אשר ירה על חברת הקונגרס היהודייה. עיתונאינו ה"סמולנים" ניסו לייחס זאת (איך לא?) למסיבות התה, לתנועה הרפובליקנית ולשרה פיילין, ול"הסתה הרפובליקנית". ספק אם אותו אדם מעורער השתייך לתנועה זו או אחרת; בסופו של דבר, התברר כי לא השתייך לשום מחנה ולשום מפלגה. זה כמובן לא הפריע לתקשורת ה"סמול" לנסות ולקשר בין הדברים. לעומת זאת, כאשר אותו פסיכיאטר בצבא ארה"ב ירה והרג את החיילים איתם שירת תוך זעקות "אללה אכבר", התקשורת ה"סמולנית" נזהרה מלהציגו כמחבל, או חלילה מלהזכיר את מוצאו המוסלמי של אותו אדם אשר תואר כ"תמהוני". הוא הדין לגבי היחס הסלחני של התקשורת הישראלית לנשיא ארה"ב ברק אובמה, אותו נשיא התומך בהקמת מסגד בגראונד זירו על חורבות מגדלי התאומים. ומה לגבי מקום הולדתו של אותו נשיא? ידוע כי זהו נושא קריטי הנתון במחלוקת בארה"ב, אך זה כמובן לא מפריע לתקשורת ה"סמולנית" בישראל "לאתרג את חוסיין", כל עוד ימשיך בלחצים על "ממשלת נתניהו הסוררת".

התקשורת הישראלית מסיתה נגד הימין, ומאידך-גיסא לא מבצעת את תפקידה ולא מדווחת על תופעות שראוי ואף חובה לדווח עליהן; בכך היא מועלת בתפקידה, ומתברר כי אינה רצינית ואינה מקצועית. בזמנו הופץ סרטון הסתה הקורא לרצוח את ח"כ יעקב כץ (כצ'לה) - האם שמענו דיווח על כך בתקשורת? הח"כ שלח את הסרטון למשטרה ולתקשורת - האם שמענו על כך ולו איזכור קלוש? האם שמענו מונחים בומבסטיים כ"הסתה" ו"סכנה לדמוקרטיה"? האם הוצמד לח"כ כץ מאבטח? לא. כלום. נאדה! בבחינת "לא היה ולא נברא"! בהפגנת ה"סמול" האחרונה, מעבר להנפות של דגלי אש"ף (דבר שהפך לשכיח בהפגנות ה"סמול"), הונף השלט בו נכתב "בתוניס הצליחו - גם אנחנו נצליח". האם שמענו גינויים מצד הפרופסורים ה"נאורים"? האם שמענו דיבורים על "הסתה וקריאה למהפכה אלימה"? נאדה!

כאשר ערכו תערוכה זדונית ושערורייתית נגד ליברמן, בה הוצג כחזיר עם עיניים רושפות - האם מישהו דיבר על הסתה לרצח, על גזענות? נאדה! כאשר נבדק והתברר כי היו הצתות רבות על-רקע לאומני בזמן השריפה בכרמל - האם שמענו ולו רמז לכך בתקשורת ה"סמולנית"? נאדה! (טוב, הם הרי "צעירים ערבים" ולא "מתנחלים פורעי חוק"). האם שמענו בתקשורת ה"סמולנית" על מעשי ההצקה מצד ערבים כלפי יהודים וכלפי צעירות יהודיות בצפת, בכרמיאל, בחיפה, בלוד, ועל יד אוניברסיטת הר הצופים בירושלים? - נאדה! (טוב, הם הרי "אזרחים נאמנים", ובכלל, למה להכתימם? הם הרי לא "מתנחלים פורעי חוק"). האם התקשורת ה"סמולנית" הזכירה לנו את תרומתם הרבה של אותם "ארגוני זכויות אדם" לעיצובו של דוח גולדסטון, לוועידת דרבן האנטישמית, לקריאות לחרמות נגד מדינת ישראל ולקריאות לשפוט את חייל וקציני צה"ל? האם הזכירה התקשורת ה"סמולנית" את תרומת אותם "ארגוני זכויות אדם" למסע התבערה והדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל? כלום! נאדה! (טוב, הם הרי "ליברלים נאורים" ולא "מתנחלים פורעי חוק"). האם התקשורת ה"סמולנית" הזכירה לנו את החרם שהכריזו אותם נגנים פציפיסטיים בתזמורת הפילהרמונית הפלשתינית כשהכריזו שלא ידברו ולא ינגנו בפני כתבי גלי צה"ל וזאת משום שהם לובשי מדים - האם שמענו על כך ולו דיווח קטן או רמז בתקשורת? כלום! (טוב, הרי המדובר ב"ידידינו הפלשתינים" ובאירוע של "דו-קיום", למה להרוס? עדיף שהכתבים יתבזו ויסירו את "מדי הכיבוש" - כפי שאכן קרה! - הם הרי ידידים ולא "מתנחלים פורעי חוק"). האם התקשורת הסמולנית הזכירה את הגניבות והפריצות מצד ערביי ישראל בצפון ובדרום? האם הזכירה את הפשע הגואה בקרב האוכלוסיה הערבית? האם הזכירה את האימפוטנטיות של המשטרה מנגד, עד שאזרחים נאלצים להקים גופים עצמאיים על-מנת לשמור על ביתם ורכושם, האם הזכירה כל זאת? כלום! (אלו ערבים ואסור "להסית" נגדם, הם הרי לא "מתנחלים פורעי חוק"). האם התקשורת ה"סמולנית" הזכירה את הרעיון של עו"ד דב ויסגלס (אבי תוכנית גירוש היהודים מגוש קטיף) למכור את השכונה הירושלמית "נוף ציון" למיליארדר סעודי אשר ישב בזמנו בכלא הישראלי? כלום! (ובכלל, למה להזכיר? זה הרי גזעני לסרב למכור שכונות יהודיות לערבים). האם התקשורת ה"סמולנית" הזכירה את ביקורם של חברי פרלמנט אירופיים ממפלגות הימין, אשר ביקרו ביהודה ובשומרון, והביעו את הזדהותם עם בעיותיה של מדינת ישראל, וזאת עקב בעיית האיסלאמיזציה הקיימת באירופה שהם נאלצים להתמודד עימה כיום, וזאת נוכח "עודף הליברליות" שהפגינו ה"סמולנים האירופיים" ביחס למוסלמים? כלום! נאדה! (טוב, הם הרי קיצוניים, תומכים במדינת ישראל ולא מתנגדים ל"כיבוש").

כן, רבותיי, זוהי אותה תקשורת שיודעת לעשות "פסטיבלי הסתה" מכלום, ומאידך-גיסא להסתיר ולהסוות את העובדות והתופעות שאינן נוחות לה. אותה תקשורת המפברקת ומזייפת את הקלטת של ביבי ובית"ר, כאשר מלבישה על קריאות "מוות לערבים" את קריאותיו של נתניהו "יאללה בית"ר" (ומי עשו זאת? נציב הקבילות של רשות השידור, אלישע שפיגלמן והכתב בוושינגטון נתן גוטמן). אותה תקשורת שלמרות שידעה על טקסי ההשבעה המפוברקים של סוכן השב"כ אבישי רביב, שידרה אותם בכל-זאת על-מנת "לדפוק את הימין" (איתן אורן, ערוץ 1). אותה תקשורת שבנבזות העניקה לחנן פורת את ה"הזדהות עם הטבח של ברוך גולדשטיין", וזאת לאחר שמספר ימים לאחר הטבח הגיע לחברון והעז, רחמנא לצלן, לאחל לתושבים "פורים שמח"; כעת, כאשר חנן פורת חולה ובמצב פיזי קשה, נזכרה אותה כתבת משמיצה - רינה מצליח, להודות כי אכן עשתה טעות. היכן היית עד עתה "כתבת מגונדרת"? פתאום עכשיו, כאשר פורת חולה, נזכרת להודות בטעותך?

כן, רבותיי, זו אותה תקשורת שמסיתה כעת על מקארתיזם ורדיפה פוליטית. אותה תקשורת התוקפת את הרבנים. אותה תקשורת שבאה ומסיתה על "פשיזם", "גזענות" ו"חוקי נירנברג". רגע, האם היהודים בגרמניה היו אזרחים נאמנים או שמא חתרו תחת גרמניה והסיתו נגד הנהגתה? האם היהודים רצו מדינה עצמאית בגרמניה? האם הסיתו ועודדו לאינתיפאדות ולפיגועים נגד אזרחים שלווים על אדמת גרמניה? האם הציתו יערות בשוורצלנד? האם פרצו לבתים של גרמנים וגנבו רכוש? האם בחנויותיהם, במסעדותיהם ובעסקיהם השונים דרשו להנהיג חרם נגד גרמנים? או שמא היו אזרחים נאמנים (אף יותר מהגרמנים) של גרמניה? דבר שקשה משום מה לומר על ערביי ישראל. יחי ההבדל הקטן! ההבדל המייתר את כל הדמגוגיה התקשורתית. מה שאומר כי גם לדמוקרטיות הכי נאורות יש קווים אדומים אותם אסור לחצות. גם לדמוקרטיות מותר לומר "עד כאן! אנו דמוקרטיה מתגוננת ולא מתאבדת!". שמירה על הצביון היהודי של שכונות יהודיות, שמירה על חוק השבות, ושמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל הפכו בפי ה"סמול" הסהרורי לחוקי נירנברג. אין גבול לאבסורד!

זו אותה התקשורת של ה"סמול" הסהרורי אשר מאמצת את עמדות האו"ם במקרה הטוב, ומזדהה באופן מוחלט עם הנרטיב הפלשתיני במקרה הרע. דיווח של פלשתינים הטוענים כי "הותקפו על-ידי מתנחלים" ישדרו בכל מבזק, וזאת ללא שום בדיקה (הם הרי ידידינו הפלשתינים, צריך להאמין לדיווחיהם). מאידך-גיסא, ידיעות שנבדקו ואומתו על תקיפות של פלשתינים נגד מתנחלים לא יזכירו ולא ישדרו! (הם הרי "מתנחלים פורעי חוק").

ועוד נקודה: המרוויח העיקרי מאותו סרטון הוא המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן. אותו ניצן, הדוחה על הסף תביעות מצד יהודים וארגוני ימין ובוחר לפעול נגדם, ומצד שני מקבל את תביעות הערבים, האנרכיסטים בבילעין ובנעלין וארגוני ה"סמול", ומחליט שלא לפעול כנגדם - הוא יוצג כ"קרבן הימין הקיצוני". ואין זה משנה כלל וכלל שהמדובר באדם בודד, אין זה משנה שהפרשה וספיחיה לא נחקרו עד תום. העדר התקשורתי פסק וקבע: "הימין אשם בהסתה", קבע ונתן הכשר לניצן להמשיך בפעילות הסלקטיבית שלו! כך יהיה ניצן "קרבן הימין" מינוי נוח לתפקיד פרקליט המדינה הבא. מישהו בתקשורת ה"סמולנית" העז להביע ספק לגבי עבודתו החד-צדדית ופסיקותיו הסלקטיביות נגד מתנחלים ואנשי ימין? כלום! (למה להרוס מינוי טוב של "אדם משלנו"?). צחוק הגורל הוא, שכמה ימים לאחר "הסרטון התמוה", קם ובא לו היועמ"ש יהודה וינשטיין ודורש (!) (לא פחות מכך...) מראש עיריית ירושלים ניר ברקת "לאטום במיידי וללא דיחוי את בית יונתן"; ומוסיף וינשטיין ואומר כי "הדבר אינו נתון לשיקול דעת" ואם יסרב ברקת, יראה בכך וינשטיין עבירה פלילית. לעו"ד הפלילי וינשטיין מסתבר, אצה כנראה הדרך לבית המשפט העליון. או שמא אולי היה אינטרס לשופטים מהעליון לנצל את "אפקט הסרטון" כדי לייצר את "אפקט בית יונתן". וכי מי יעז לערער על דברי וינשטיין "לאור ההסתה החמורה נגד שי ניצן"? כמה סמלי הדבר כי בית יונתן (הנקרא ע"ש יונתן פולארד) נדרש להיאטם, בו בזמן שאנשי "סמול" כאיתן הבר, אלון ליאל ושמעון פרס, שהיו בתפקידים מרכזיים בזמן שפולארד נעצר, בוחרים "לאטום את שחרורו של פולארד מהכלא האמריקני". וכי ממה יש להבר, לפרס ולליאל לחשוש? הייתכן כי פולארד יודע דבר או שניים על "קופות השרצים" של הנ"ל?