רודנים ערביים ואיסלאם רדיקלי

במשך עשרות שנים היו נוהגים נשיא מצרים חוסני מובארק, כמו גם רודנים ערביים אחרים, להזהיר את האמריקנים ואת האירופאים, כי אם לא יזכו לתמיכתם, התוצאה תהיה עלייתם של מוסלמים קיצוניים לשלטון.

זוהי הסיבה שרודנים אלה מעולם לא נקטו צעדים דרסטיים נגד קבוצות איסלאמיות רדיקליות במדינותיהם. אומנם מזמן לזמן הפעילו מצרים וחלק ממדינות ערב יד חזקה נגד קבוצות אלו, אך הם תמיד דאגו לכך שהאיסלאמיסטים יישארו בסביבה.

במצרים למשל, ארגון "האחים המוסלמים" זה שנים רבות נמצא מחוץ לחוק. אך זה לא מנע מן הארגון ומתומכיו לפעול בשמות אחרים. בדומה לכך, בירדן שיחקו הרשויות במשחק של חתול ועכבר עם קבוצות איסלאמיסטיות ועם חסידיהן. יום אחד האחים המוסלמים בממלכה היו הטובים, ובאחר - הרעים. דפוס התנהלות זה נתן לאחים המוסלמים הזדמנות להתרחב ולרכוש עוד תומכים, ככל שגבר תיעובם של התושבים מן העריצים ששלטו בהם ומממשלות המערב שתמכו באותם שליטים.

במקום למקד את תשומת ליבם באיסלאמיסטים, בחרו הרודנים הערביים לרדוף רפורמיסטים חילוניים, ליברלים, דמוקרטים, עורכי עיתונים ופעילים למען זכויות אדם. בדכאם את עלייתם של אנשים אלה, סללו הרודנים הערביים את הדרך לעליית האיסלאמיסטים הרדיקליים. זוהי הסיבה לכך שהקבוצות האיסלאמיסטיות במדינות ערב הרבה יותר מאורגנות מאשר נוער הפייסבוק שוחר הדמוקרטיה, שפתח בהתקוממויות העממיות בתוניסיה ובמצרים.

אלא שלא כמו הקבוצות האיסלאמיסטיות, המפגינים מתנגדי המשטר במצרים ובירדן הם עדיין נעדרי מנהיגות. מוחמד אלבראדעי, שאיפשר לאירן לבנות את תוכנית הגרעין שלה בהציגה אותה למערב באורח מטעה, לא הצליח להציג את עצמו כמנהיג כריזמטי של האופוזיציה במצרים. גם בתוניסיה, הצעירים שהפילו את משטרו של הנשיא זיין אלעבידין בן עלי, לא הצליחו להעמיד להם מנהיג.

בהיעדר מנהיג חילוני, יש אפוא סבירות גבוהה כי יותר מוקדם מאשר מאוחר, יגיעו הקבוצות האיסלאמיסטיות המאורגנות היטב לעמדת השלטון.

בעליית האיסלאם הרדיקלי, על הרודנים הערביים להאשים רק את עצמם. במשך שנים רבות אותם רודנים הסיתו את נתיניהם נגד ישראל ונגד המערב, על-מנת להסיט את תשומת הלב מבעיותיהם מבית.

האירוניה היא, כי על-מנת להמשיך ולטעון בפני המערב כי האיסלאם הרדיקלי הוא האיום האמיתי, הם רומסים כל אופוזיציה דמוקרטית אמיתית. רטוריקת ההסתה שלהם בתקשורת ובמסגדים דחפה למעשה ערבים רבים לזרועות חמאס, חיזבאללה, אל-קאעידה והאחים המוסלמים - כחלופה היחידה לשלטונם.

בפעם הבאה שרודן ערבי אומר לאמריקנים ולאירופאים כי איסלאם רדיקלי הוא החלופה היחידה לממשלו החילוני המושחת, עליהם לבדוק איזה אמצעים יש לנקוט כדי לרסן את אותם קיצונים.

יתר על כן, על האמריקנים והאירופאים לשאול מדוע הדיקטטורות הערביות עדיין ממשיכות לרדוף את האנשים השואפים לייסד דמוקרטיה במדינותיהם ולא את האיסלאמיסטים הרדיקלים.