בימים אלו מלאו 22 שנה לסיום הנסיגה הישראלית מסיני, החרבת חבלי ההתיישבות שהיו בחבל ימית ומפרץ שלמה, וגירוש תושביהם.
בסיני ויתרה ישראל על 4 שדות תעופה צבאיים, על עומק אסטרטגי אדיר, על שדות נפט באבו רודס ובא-טור שיכולים היו להפוך אותה מזמן ליצואנית נפט, על אתרי תיירות בים סוף ובהרי דרום סיני, מהיפים והיחודיים בעולם, על השקעה של 52 מיליארד דולר שהושקעו בכבישים, בבסיסים, ביישובים ובפיתוח שדות נפט, על מרבצי אורניום, ובפעם הראשונה - על הערך האקסיומטי של קדושת ההתיישבות על-ידי הריסת ישובי חבל ימית ומפרץ שלמה וגירוש תושביהם.
בימי ממשלת רבין, נתן למצרים שר האנרגיה דאז, משה שחל, מפות המראות היכן נמצאים מרבצי אורניום שישראל מצאה בסיני, והמצרים לא ידעו כלל על קיומם.
אנואר סאדאת, נשיא מצרים דאז, אמר כי לאחר הנסיגה תהפוך ישראל לגורם צבאי מדרג ב' או ג'.
היחסים עם מצרים מעולם לא פרחו. הישראלים כרכרו סביב המצרים ונתקלו בקרירות ושנאה. עיתוני מצרים מלאים בשיטנה ובאנטישמיות ארסית. המצרים הקימו את הצבא הערבי המצוייד והמסוכן ביותר. אין למצרים, בעלת הכלכלה חסרת הסיכוי, שום הצדקה לקיים צבא גדול ויקר כגון זה, פרט לקיומה של כוונה תוקפנית כלפי ישראל.
רוב הנשק של הפלשתינים לא היה מגיע למנהרות רפיח ללא אישור מצרי לכך. בימי ממשלת רבין, שיא תקופת פריחת אשליית השלום, היתה זו מצרים שעמדה בראש מסע עולמי נגד ישראל, תחת הכותרת של פריקתה מנשק גרעיני. חוסני מובראק אינו מוכן לבקר בישראל, שגריר מצרים הוחזר לקהיר.
המצרים מחזיקים בסיני יותר כוחות צבא מאשר ההסכם מתיר, בנוסף הם בנו מנהרות מתחת לתעלת סואץ המעניקות להם את היכולת להזרים לסיני כוחות צבא רבים במהירות עצומה, שהתשתית לכוחות אלו כבר הוקמה בסיני.
שגריר ישראל מוקצה ומוחרם, שלומו הפיסי תלוי על בלימה, פיגועים רצחניים שארעו נגד עובדי שגרירות ותיירים ישראליים, כמעט וחיסלו את התיירות החד סיטרית שהיתה בעבר. אישים רמי דרג במצרים חוזרים שוב ושוב על כך שמצרים תצטרף לצד הערבים במקרה של מלחמה בין ישראל למדינות ערב.
כל רוח ההסכם, שמשמעותו יחסי שלום כנים - לא התקיימה מעולם.
הסיבה היחידה שהמצרים עוד מקיימים את מצג השווא של ה"שלום", היא הסיוע הצבאי והכלכלי האמריקני.
וישראל? כרגיל שותקת, מבליגה, וחוזרת עם מצרים על אותה טעות שעשתה עם הפלשתינים - השלמה עם הפרות של הסכמים חתומים.
ראש המודיעין המצרי, עומר סולימן, מתקבל בהתרפסות בירושלים. איש אינו שואל אותו דבר על ההיתר שהוא נותן לפלשתינים לקיים את המנהרות מהצד המצרי ועל הנתיב החופשי שיש להם להוביל את הנשק המוברח 200 ק"מ בשטח מצרים עד למנהרות.
חצי האי סיני לא היה מעולם שייך למצרים. כשהבריטים שלטו במצרים והאימפריה הטורקית הנחלשת והמתפוררת שלטה בארץ ישראל, השתלטו האנגלים על סיני עד לגבול רפיח-עקבה, והכתיבו בשנת 1906 קו גבול אימפריאליסטי מלאכותי, המעניק יתרונות למדינה השולטת בצד המצרי.
ישראל, בראשות בגין, כשנתנה את השטח למצרים, גרמה לכך שבפעם הראשונה בהיסטוריה התקבלה סיני בעיני העולם - כמצרית. ישראל, המחזיקה בידה קלף משמעותי של השפעה על בתי הנבחרים ודעת הקהל האמריקנית, ומסוגלת על-ידי כך לפגוע בסיוע הצבאי והכלכלי למצרים, אינה עושה בו כל שימוש.
צריך היה מזמן להחזיר את השגריר הישראלי הביתה כתגובה על החזרת השגריר המצרי.כמו כן, צריכה להיות דרישה ישראלית על סיני, דרישה להחזרת השטח בגלל אי קיומו של הסכם השלום כרוחו ולשונו, תוך הדגשת העובדה שסיני מעולם לא היתה חלק ממצרים. מהלכים כאלו, מעבר לשמירה על פרט קטן כמו הכבוד הלאומי, יושיבו את מצרים על ספסל נאשמים בינלאומי ויציבו אותה בעמדת התגוננות.
על רקע כזה, אם ביום מן הימים יהפכו המצרים את השלום הקר למלחמה חמה, יתקבל בטבעיות כיבוש וסיפוח של סיני על-ידי ישראל. מצד שני, מדיניות תקיפה כזו לכשעצמה יש בה כדי להרחיק מלחמה על-ידי כך שתגרום למצרים להרהר שנית אם כדאי לה להמשיך ולקיים מדיניות עויינת כלפי ישראל, וכך להרחיק מלחמה.
