כיכר תחריר והכיבוש

כשמיליונים בתוניס, בקהיר, בצנעה, בטריפולי ובמנאמה משמיעים את קולם, הייתכן שהם משקרים? מי שחי מפי התקשורת, העולמית והמקומית, היה מצפה שהשאגה העולה מכיכר תחריר תהיה נגד "הכיבוש", ו"יום הזעם" בתוניס יופנה נגד ההתנחלויות. מתי שמענו מהמון הפרשנים ובעלי הטורים, שכולם מתפרנסים מן "הסכסוך", שהמזרח התיכון תוסס ומבעבע בגלל עריצות, שחיתות, אבטלה ושלילת חירויות האדם ומה שעשוי להוציא שם המונים לרחובות אינו "זכויות הפלשתינים", כי אם הכמיהה לחיים טובים יותר?

לפחות בדיעבד היה מותר לצפות שבכך יושם קץ לאגדה, כאילו ישראל ו"הכיבוש" הם המאיימים לפוצץ את המזרח התיכון ולסכן את שלום העולם. לשווא. קחו למשל את הגנרל ג'יימס ג'ונס, לשעבר מפקד חיל המרינס, המפקד העליון של כוחות נא'טו באירופה וראש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. האיש הכין "תוכנית ביטחון אסטרטגית" לצורך "פיתרון הקבע" והמליץ להציב כאן כוחות נאט'ו במקום צה"ל. לאחרונה הוא הכריז - לא פחות ולא יותר: "הזמן אינו בצד שלנו. ואם לא נפעל (להקים מדינה פלשתינית) זה יכול לגרור הפגנות דמויות-מצרים במדינות אחרות באזור". כאלו היה בהגשמת "חזון" פלשתין כדי למנוע את המרד בלוב או ההתקוממות בבחריין.

אנשים כג'ונס, "פלשתין" אפופה אצלם במעין קדושה מיסטית. עד כדי כך, שאמר: "אני מאמין שלו התגלה אלוהים לאובמה ב-2009 ושאל אותו, מה הדבר האחד על פני כוכב הלכת שלנו,ודבר אחד בלבד, שעשוי לעשות את העולם למקום יותר טוב ולתת לאנשים יותר תקווה ויותר סיכויים לעתיד - אני מעז לומר, שהדבר הזה היה קשור עם... פיתרון... שתי המדינות".

איפה הוא עכשיו הגנרל, להסביר זאת בצפון אפריקה הבוערת ובקדמת אסיה המתקוממת, וגם ליהודים מסוימים כאן, שהשלום הפלשתיני משמש להם תחליף לדת? מי שלכאורה התפכח, הוא ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, שאמר לסטודנטים בקטר, כי כמה מן השליטים במזרח התיכון מנצלים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני להסחת דעתם ממשטרי הדיכוי שלהם בעצמם, "וביותר מדי מדינות במזרח התיכון הם אומרים לעמיהם על מה לזעום, כדי שלא יזעמו על היותם חיים בחברה אטומה".

גם אם יתברר, ש"מהפכות הנוער" היו רק שלבי-מעבר אל דיקטטורות חדשות, צבאיות ו/או איסלאמיסטיות, לא יותר מהפסקה קצרה בין אופל לחשיכה, היום אנחנו יודעים שמה שבקע מפי המוני בני הנוער בכיכרות המזרח התיכון, זו האמת הפנימית שלהם.

העלילה שארץ ישראל יהודית היא "שורש כל רע" באזורנו אינה השקר היחיד שהופרך לנגד עינינו. אדם בעל ראש פתוח היה מוצא חומר למחשבה גם בהתנגדותם של מרבית ערביי מזרח ירושלים להסתפח למדינה פלשתינית. עוד הרהור שני היה מתעורר נוכח הסירוב הקטגורי, אפילו מצד הקיצונים שבערביי ישראל, לעזוב, הם ומקומותיהם, את הריבונות הישראלית לטובת ריבונות פלשתינית, אם תקום חלילה. גם הידיעה הבאה, טרייה לגמרי, צריכה לטרוד את מנוחתם של חסידי 'שתי המדינות': "אלקודס-אל-ערבי" הלונדוני מדווח, ש"ראש ממשלת" הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, וכל משפחתו וכן "ראש הממשלה" הקודם אחמד קוראי (אבו עלא), והדובר נביל אבו רודיינה ומנהיג הפת"ח מוחמד דחלאן - כולם ביקשו וקיבלו... אזרחות ירדנית! השלטונות הירדנים אומנם הרימו גבה, אך לא רצו להביכם.

היש דרך להחזיר למציאות את מי שעשרות שנים התרגלו לחשוב שאמונות השווא שלהם הן תכלית "הריאליזם" ו"השפיות", בעוד אשר יריביהם הם ה"משיחיים" וההוזים? כנראה שלא.

ייצור בלתי מזוהה נחת על עץ. א' אמר שזה חתול, ב' טען שראה בבירור ציפור. מה עשו? השליכו אבן והציפור עפה. האם א' שוכנע? חלילה! "לא ידעתי שחתולים עפים" - זה כל מה שהיה לו לומר...