|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הוא ומלוויו בלעו את ארוחתם; בינתיים חישבתי בדמיוני את סיכויי להימצא בקו האש, במידה שתיפתח כזו; בינתיים אדם חבוש קסדה התקרב למסעדה בצעדים מהירים והבנתי שהנה, הגיע הרגע...
|
אתמול בצהריים אני יושב עם אח שלי במסעדה. אוכלים דג שאנחנו כל-כך אוהבים - עם תוספות ורוטב צלפים שעושה לדג רק טוב. מדסקסים על מיליון עניינים ונהנים מכל רגע.
והנה פתאום, קבוצה של אנשים מתקרבת במהירות לעבר המסעדה. כולם בריונים בגודל של מקרר 'אמנה' ובתוכם רק איש אחד בגודל טבעי.
אי-אפשר לטעות: המדובר באחד מראשי משפחות הפשע, אדם שכבר עבר כמה ניסיונות חיסול - לרבות ניסיון אחד שכמעט צלח ושלח את האיש מפונצ'ר כהוגן לתיקון ממושך בבית החולים.
בכניסה למסעדה החבורה מתפצלת. כמה מקררים נשארים בחוץ ותופסים עמדות מפתח, והשאר, בהם איש משפחת הפשע, נכנסים למסעדה ותופסים שולחן של שישה ממש לידינו.
ואז אתה נזכר באותם בעלי-חיים נטרפים, שנוהגים לזלול את ארוחתם בחיפזון ובלי ללעוס - העיקר לסיים ולברוח.
ואתה גם נזכר בשיעורי הטריגונומטריה בבית הספר, ומשרטט בדמיונך משולשים ואלכסונים כדי לחשב את סיכוייך להימצא בקו האש.
אני מנסה להרגיע את אח שלי ולוחש לו שברגע שתיפתח אש - יהיה בלגן גדול ובחסות המהומה נברח מהמסעדה בלי לשלם. רווח נקי.
פתאום, אלוהים אדירים, אדם חבוש קסדה מתקרב למסעדה. הבריונים בחוץ נדרכים. אתה מבין שהרגע מגיע. החיים עוברים מולך כמו בסרט - עד שמתברר שהמדובר בסתם שליח-פיצות תמים.
אנחנו גומרים איכשהו לאכול, משלמים ומסתלקים מהמקום בצעדים אטיים אך מהירים.
ואז, אוי ואבוי, אני מגלה ששכחתי את המשקפיים על השולחן במסעדה (בגילי כבר צריך לאכול דג עם משקפיים...). מה לעזאזל עושים? אני מחליט ששווה לחרף את הנפש בשביל זוג משקפיים וחוזר למסעדה בצעדים מהירים אך אטיים. הולך כאילו כלום ומשתדל שלא לעשות תנועות מיותרות. בכניסה למסעדה אני משחרר לעבר הבריונים חיוך של טמבל, חוטף בזריזות את המשקפיים וחוזר לאח שלי שממתין לי מאחורי עץ.
המסקנה ברורה: במקום לבזבז מיליונים על מסכות אב"כ - חשוב יותר שהממשלה תחלק לתושבים אפודים קרמיים.
|
| תאריך:
|
04/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
04/03/2011
|
|
עו"ד יוסי דר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הנביא
|
9/07/11 11:43
|
|
יושב-ראש לשכת עורכי הדין צודק. בכתבה יחצ"נית למדי שהתפרסמה (למיטב הערכתי הפרטית) ערב הכרזתו על מועמדותו לתקופת כהונה נוספת בתפקיד ("הוא עדיין לא מוכן לגלות אם הוא יתמודד בבחירות הבאות לתפקיד ראש הלשכה, ובכלל") קובע היו"ר מה שכבר ידוע לכל, מלבד לאלו המציפים את המכללות ללימודי משפטים:
|
|
|
|
|
לַמִפְקָד יש משמעות גדולה מאוד עבור המתפקדים, שכן באמצעותו מתגלה ערכו העצמי של כל אחד ואחד מהנפקדים. שהרי במפקד - האחרון בעם ישראל נמנה כאחד, לא פחות ולא יותר מאחד, וגם משה רבינו נמנה כאחד, לא פחות ולא יותר. אפשר היה לחשוב בטעות, שבעם ישראל העיקר הוא הכלל. אומנם רצוי שיהיו בכלל הזה כמה שיותר פרטים, אבל מה כבר החשיבות של פרט זה או אחר בתוך הכלל? באה התורה ומלמדת אותנו שלכל אחד מהפרטים, מהאנשים שמהם מורכב עם ישראל, יש חשיבות עצמית עליונה. עד כדי כך חשובים הפרטים, שבהיעדר אחד מהם, אפילו רק אחד, לא תיתכן כלל עבודת ה' של הכלל. לכן, כהן שאינו אוהב, באמת, מישהו מהיהודים שהוא מייצג בעבודתו בבית המקדש, יש בעיה עם העבודה שלו. ולא בכדי הכהנים שמברכים את העם בבית הכנסת מברכים קודם לכן "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".
|
|
|
|
|
שני מועמדים לתפקיד היועץ לביטחון לאומי היו לראש הממשלה עד שלשום. האלוף (במיל.) עמוס גלעד והאלוף (במיל.) יעקב עמידרור. הראשון חילוני נאור והשני, אוי לעיניים, חובש כיפה ושומר מצוות. אני רק יכול לתאר לעצמי איך התעורר יעקב עמידרור שלשום בבוקר, אולי אפילו העירו אותו בבהילות לרוץ אל עיתון 'הארץ' בשביל למצוא שם כותרת ראשית בעמוד הראשון שיכולה להחריב עליו את עולמו: "האלוף עמידרור: צריך להכניס כדור בראש לחייל שאינו מסתער".
|
|
|
|
|
על המדינה החובה לספק לאזרחיה חמישה צרכים בסיסיים הנקראים חמשת המ"מים והם: מזון, מלבוש, מעון (דיור), מרפא, מורה. את זה קבע לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי - האב הרוחני של תנועת הליכוד והמורה הרוחני של מנחם בגין. אנשי ליכוד, אגב, די מופתעים לגלות שעל יסודות כאלו הונחה התשתית של המפלגה שלהם. הרי אבי המפלגה הנוכחי מדבר על "קלקלה" חופשית ומדיניות של "קימוצים". אין חמלה ואין מגזר ציבורי. יש פרטי ויש ייעול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
