ההמונים בסקרים הריעו למנהיג הזחוח. הוא ערמומי, הוא חכם, הוא אלוף המניפולציות המדיניות, הוא גיבור, הוא משלנו. הנה הוא מתבדח עם נשיא העולם ואף משיב דווקא בעברית אל השאלות, איך אומר הנוער, ממש אחלה.
רק שמישהו שכח להזכיר כמה עובדות פשוטות. נדמה לי שהמשאל והסקר הגדולים ביותר היו לפני שנה ורבע. שם הועמדה שיטתו של השמאל בראשות עמרם מצנע, וקראו לה הפרדה, נסיגה חד-צדדית, בקיצור הכל רק לא הינתקות. כמה להג ולעג היו מנת חלקו של מצנע. כל כך אהבו לשנוא אותו, כל כך בחלו מעמדותיו.
בראש הלוהגים היה ראש הממשלה של היום, יחד עם אולמרט ושות'. מול עמדת מצנע עמדה עמדת הימין אשר שרון היה אמור לייצגה. והוא בחר לדבר על מושגים פופוליסטיים כמו שלום וביטחון, הוא דחק בדן מרידור לא להרגיז את הבוחרים על-ידי מצע הכולל אזכור מדינה פלשתינית. והציבור בחר באלפיו בדרך בה הוא קובע, לא עוד מקסמי שווא, לא עוד שפך דם יהודים ברחובות המדינה.
והיום, תוך גניבת דעת הבוחר הוא מיישם את הדרך שאותה הוא תקף בחמת זעם אבהית (איך כולם התלהבו מ'הסבא הטוב'). הוא מהתל בבוחרים, הוא בז לחברי הכנסת מתנועתו ומתעתע בשריו השתקנים. הוא נתלה באמירת אגב של חצי משפט מול מורים בלטרון. ויש לו גיבוי מזהיר. אף אחד לו ישאל אותו על קשקושי הדמוקרטיה אשר בפיו. אף אחד לא יזכיר לו את העובדה שהוא מייצג ציבור בוחרים ומגבלות קואליציה ולא את מצעה של תנועת מרצ שכה אהב לתקוף.
האם מישהו מבין חסידי המדינה היהודית דמוקרטית ידרוש ממנו לבקש את סליחת השמאל? והאם המומחים למדעי המדינה כבר לא מודאגים מה'שסעים' החברתיים? האם יבקש קולם כל כך מהר? אני מניח שלמומחים הללו יהיה זמן רב לחקור את ההתעלמות המוחלטת מרצון הבוחר. אלפי מאמרים עם כותרות מפוצצות ייכתבו, המלגות יינתנו, ושני זקני האומה אשר הורסים איש איש את מפלגתו, ימשיכו לנהל את חיינו כאילו איננו קיימים.
אבל הטוב הזה זמני בהחלט. כל משטר המתעלם מן הבוחר סופו לקרוס. כל מנהיג במשטר כזה אחת דינו ליפול, והשאלה הנצחית היא מהו המחיר שנשלם בדרך. משום שאין מדינה שפויה אשר הנחת היסוד של השדרים והכתבים היא שפינוי התנחלויות מובן מאליו ומה שנשאר לשאול הוא: "מתי אדוני ראש הממשלה יתבצע הפינוי?" לא חלילה וחס "מדוע טרנספר של יהודים הוא המתכון הבטוח לשלום", או "מדוע פינוי מחנות צבא היא התשובה לטרור, הרי לא כך נהגת בעזה לפני 35 שנים?" ואולי בסמוך ליום השואה מותר לשאול: "האם בעבור זה הוקרבו שישה מיליונים כי לא היה להם צבא ועכשיו גם היהודים מפונים וגם הצבא?".
כהרגלם, הכתבים והשדרים מיישרים קו שמאלה עם כל תוכנית מדינית שבליבה עקירת יהודים. אין מי שיטריד בנבואות קנטרניות "אל תתנו להם רובים", "קטיושות יפלו על אשקלון", "פרעות קישינב יתגמדו מול מרחץ הדמים שיהיה". הם מראיינים בחדווה רבה איש את רעהו ואיש את אחמד רבו או את עבד טיבי. הם משתלטים על כל מה שזז או מדבר, מתיאטרון ועד קולנוע, מגל"צ ועד רדיו אזורי, הם לא מניחים גל אתר אחד על גבו על-מנת לאמת מילה במילה את חזונו של ג'ורג' אורוול בדבר 'משטרת המחשבות' המודרנית. ברם, את החשבון על ההתגייסות המבחילה שלהם הם לא ייתנו.
אף-על-פי-כן, מי שישמיע את הפרשן האחד, השיר האחד והתחזית האחת, את הקריינית האחת והמפיקה האחת, ובעיקר את 'שלטון החוק' האחד, סופו יהיה כשלטון האחד של מיודענו ג'ורג' אורוול.
______________________
ד"ר גבי אביטל הוא חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
