אין ספק, המהומות בעולם הערבי בתקופה האחרונה גורמות להמן בן המדתא דור שלוש, המכונה מחמוד
אחמדינג'אד, להזיע. משמרות המהפכה וה"בסיג'" מדכאים באכזריות כל ניסיון להתקוממות והשתחררות מעול הדיכוי הרצחני, אך לא לעולם חוסן. מוטב לו לאחמדינג'אד האגגי לקרוא במגילת אסתר ולהבין מה יהיה בסופו.
אלפיים חמש-מאות ק"מ בקו אווירי, ושתי מדינות ערביות חוצצות בינינו לבין אירן. אין לנו כל קשר פיסי לאירנים, מעולם לא תקפנו אותם, ובכל זאת - מנהיגי אירן משכימים ומעריבים ובמוחם מחשבה אחת: איך להרוג את כל היהודים.
דומה כי לא הרבה השתנה באלפיים חמש-מאות השנים האחרונות. השנאה כלפי העם יהודי פושטת ולובשת צורה, ובכל אצטלה ואצטלה היא נעשית אכזרית יותר, מתוחכמת יותר ומסוכנת יותר. מה לאותו שר חשוב בממלכת פרס ומדי, יועץ בכיר למלך שמן שעסוק כל היום באכילה וברבייה, שיכול היה להנהיג את הממלכה כראות עיניו, לאגור ולחמוס שפע של אוצרות מאוצרות המלך מבלי שאחשוורוש הטיפש יבחין, לנווט את הממלכה כראות עיניו; מה לו וליהודי זקן וכחוש, שעומד בשער המלך; מה לו ולעם היהודי, שעימם כמעט שלא היה לו מגע יומיומי? התשובה זהה לכל שונאי היהודים באשר הם: שנאה תהומית לאנשים שהם כלל לא מכירים, שנאה הניזונה מטיפשות, כסלות, בערות ורשעות.
הרי אם לא היה מפנה המן האגגי את כל משאביו, כוחו ומחשבותיו במלחמה נגד מרדכי היהודי ועמו, יכול היה בקלות להתקדם בממלכה, ואולי אף להחליף את העריץ השמן והטיפש, אחשוורוש. במקום זאת, בסופו של יום, הוא כרה בור לעצמו ונתלה על עץ.
גם אחמדינג'אד מפנה את כל כוחה של אירן להתחמשות והתכוננות למלחמה בעם היהודי. גם הוא, ללא כל סיבה מובנת לעין לבד משנאת יהודים טהורה, בעזרת השם ימצא את עצמו יום אחד תלוי על עץ, סמוך מאוד לעץ עליו נתלה המן.
יהי רצון שנזכה לחיות ולראות, במהרה בימינו, את כל שונאי ישראל נתלים בראש חוצות, ונזכה לחיות חיי שלווה ושלום.
