|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גלאט-ברקוביץ' וקם הופעלו על-ידי חובבנים
|
הפעלה שיטתית וממושכת של מקור מידע ראוי וייחודי, לא קיימת על סדר-יומה של העיתונות. כאשר אלו הם פני העיתונות, בנישה המיוחדת של כתבות תחקיר שבאו לעולם מתוך הרחם של מקורות מידע, כדוגמת ליאורה גלאט-ברקוביץ' וענת קם, אני לא מופתע מהתוצאה המעליבה והמבזה שבה הן סיימו את תפקידן
|
|
ענת קם. התפכחה מאוחר מדי [בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
|
|
| מפעיל מקורות הוא מקצוע הדורש יכולת אישית מוכחת, בגרות ובשלות אישית, לצורך עמידה אל מול מסכת לחצים תובענית במיוחד. המקצוע הזה לא נרכש בהתכתבות עם שלוחה של אוניברסיטה מחו"ל בתמורה לשכר לימוד | |
|
|
|
|
"מקור" זה לא רק מקור של חסידה. זה גם כינוי מקובל וידוע למקור מידע אנושי המופעל באופן קבוע ו/או חד-פעמי על-ידי קצין מודיעין ברשות ממלכתית ואפילו על-ידי עיתונאי חוקר. חשיפתן המתוקשרת של ליאורה גלאט-ברקוביץ' ו ענת קם כמקור מידע עיתונאי של כתבים מ עיתון הארץ, מטרידה מאוד את מנוחתי המקצועית. כמי שהפעיל מקורות מידע ברשויות חקירה ממלכתיות וגם ככתב חוקר לתקופה קצרה ב עיתון הארץ לפני כ-12 שנה, לא ברור לי כיצד מקורות רגישים מסוג זה "נשרפים" בראש חוצות ובכותרות ראשיות ודרמטיות בכל אמצעי התקשורת. יש כמה עקרונות וערכי יסוד שמאוד ברורים לי ולאורם צריך לפעול ברגישות ובמקצועיות כאשר מפעילים מקורות, ולא משנה מהי זירת הפעילות אליה נשאבים המקור ומפעילו. וליתר פירוט: למקור מידע מניעים רבים ומגוונים לשתף פעולה עם מפעיליו. המניע יכול שיהיה אידיאולוגי, כספי, נקמני ואפילו הרפתקני. המניע של המקור חייב להילקח בחשבון על-ידי מפעילו, אך אין לבסס רק על המניע את ההחלטה אם לפסול את המקור על הסף או להמשיך הפעלתו. ההחלטה על המשך הפעלה ראוי לה שתישען על איכות המידע ותרומתו לתחום הכיסוי, עליו מופקד המפעיל. משעה שהתקבלה החלטה שהמקור מצדיק המשך הפעלתו, הוא יקבל כינוי מיוחד, כדי לחסות על זהותו האמיתית וכדי למדר את עובדת הפעלתו מפני אחרים, שלא אמורים להיות שותפי סוד. מקובל ואפילו מומלץ לבדוק את הרקורד של מקור מזדמן. הבדיקה כרוכה בשיתוף פעולה עם מפעילים מאותו תחום כיסוי בתוך הבית ומחוצה לו ברשויות מקבילות. במהלכה, נבדק הרקע האישי והמקצועי של המקור, על-ידי מי הופעל בעבר ואיכות תוצריו. גיוס מקורות, טיפוחם והפעלתם השוטפת אינו עסק לחובבנים. מפעיל מקורות הוא מקצוע הדורש יכולת אישית מוכחת, בגרות ובשלות אישית, לצורך עמידה אל מול מסכת לחצים תובענית במיוחד. המקצוע הזה לא נרכש בהתכתבות עם שלוחה של אוניברסיטה מחו"ל בתמורה לשכר לימוד. המדרשות של קהילת המודיעין ובתי-הספר מטעם רשויות חקירה ממלכתיות אמונות על הכשרת המפעילים בתחומי הפעילות עליהן מופקדת כל רשות. ייתכן שיש בתוכנו עיתונאים פעילים שעברו הכשרה ממלכתית בהפעלת מקורות. את ניסיונם המצטבר יכול שיבקשו ליישם בתפקידם כתחקירנים. עם כל הכבוד ליומרה ולכוונות הטובות, מסופקני אם מערכות העיתונים ערוכות לספק תשתית ראויה להפעלת מקורות לפי תורות הפעלה מקובלות וידועות לעוסקים במלאכה זו. עולם העיתונות רווי תחרות אגרסיבית הדוחפת את העורכים והמוציאים לאור למקד מאמצים במכירה והפצה. הפעלת מקור איכותי, כרוכה בהוצאות ניכרות, שתמורתן העתידית לא ניתנת לחיזוי מבחינת כמותית וערכית. לעורכים שלי בעיתון הארץ, ואני מניח שגם בעיתונים אחרים, אין ולא היה את אורך הנשימה והכיסים העמוקים לשלם לכתב-חוקר את משכורתו החודשית ולקבל כתבת תחקיר אחת לרבעון. ידיעות אחרונות הוא אולי העיתון היחיד החריג לטובה שאינו מעיד על הכלל. העורכים מבינים את סד הלחצים והדילמות בהם שבוי הכתב-החוקר. עם זאת, הם נאלצים להיכנע לתכתיבי השוק ולשורה התחתונה של כל מאזן כספי. |
|
כיצד אני הייתי נוהג אם הייתי נקלע לאותה סיטואציה של העיתונאים ברוך קרא ו אורי בלאו? בדיוק כמו שנהגתי בתקופה הקצרה כעיתונאי ובתקופה יותר ממושכת כמפעיל מקורות בשירות הציבורי. מרגע שנוצר מגע עם מקור ביוזמת עיתונאי או ביוזמת המקור, כל "פרוטוקול התקשורת" חייב להשתנות לטובת ערוצים חלופיים. את הנייד הקבוע של העיתונאי, יחליף מכשיר מסוג טוקמן. אין שליחת מסמכים בפקס או בדואר אלקטרוני. בוחרים נקודת-מפגש נייטרלית שאינה הסביבה הקבועה והמוכרת של המקור והעיתונאי. לפני הגעה לנקודת-מפגש, סורקים את הנוכחים לאיתור פרצופים מוכרים. אין סיבה לחשוף את זהות המקור בפני העורך. אסור בתכלית האיסור לשתף במסגרת "פול" עיתונאים אחרים במידע ובמסמכים שמסר המקור. על העיתונאי להפעיל מערכת של בלמים ואיזונים בבואו להתמודד עם הדילמה הקלאסית של יצר הפרסום לעומת הגנה על המקור. אסור להקריב את המקור על מזבח הפרסום. אם מתברר שהפרסום עלול לחשוף את המקור ולגרום לו נזק כפי שנגרם לגלאט-ברקוביץ' וקם, אז מוותרים. התמורה הטובה יותר תגיע בעתיד. את זה אני אומר על סמך ניסיון מוכח. ויתרתי על פרסום כדי למנוע חשיפת מקור, ובהמשך קיבלתי ממנו בתמורה חומרים הרבה יותר מרגשים ומיוחדים שזכו להד ציבורי. ושוב אני חוזר על עמדתי העקרונית: הפעלת מקורות היא עסק למקצוענים, בוגרים, בשלים ומנוסים, עם אגו צנוע וחוש אחריות אישי וציבורי. יש עיתונאים מעטים שניחנו בתכונות אלו, אך כמה חבל שהם מעטים.
|
|
|
ליאורה גלאט-ברקוביץ' [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
| לא ברור לי מה הניע את אורי בלאו "להדביק" לכתבה מסמך שמסרה לו ענת קם. מדוע לא הסתפק בכתבה שאינה מעוטרת במסמכים. מה הוא רצה להוכיח? שלו יש את מה שעמיתיו היו כמהים להשיג?! לטעמי, אגו מנופח הנזרק לתוך זירה תחרותית גועשת משבש את שיקול הדעת הנדרש וגובה את המחיר הבלתי הפיך מהמקור והפעם גם מהעיתונאי | |
|
|
|
העיתונים נסמכים בעיקר על מקורות מזדמנים שלהם אינטרס מובהק להוציא לאור את המידע המוכמן האצור ברשותם. הפעלה שיטתית וממושכת של מקור מידע ראוי וייחודי, לא קיימת על סדר יומה של העיתונות. כאשר אלו הם הפנים של העיתונות, בנישה המיוחדת של כתבות תחקיר שבאו לעולם מתוך הרחם של מקורות מידע, כדוגמת ליאורה גלאט-ברקוביץ' ו ענת קם, אני לא מופתע מהתוצאה המעליבה והמבזה שבה הן סיימו את תפקידן, במישור הציבורי והאישי. אם נכונות הטענות העולות מכתב התביעה שהגישה גלאט-ברקוביץ' נגד העיתונאי ברוך קרא, לעניין התנהלותו, שתרמה, לגישתה, לחשיפת זהותה כמקור, אז העיתונות החוקרת בצרות. איזה מקור פוטנציאלי יעלה בדעתו לשתף עיתונאי במידע רגיש במיוחד אם חרב החשיפה של זהותו, על כל ההשלכות האישיות והמקצועיות הכרוכות בכך, מתהפכת מעל לראשו ומאיימת לנתק אותו מצווארו. שלא לדבר על מה שקרה לענת קם. איך ייתכן שמקור מידע מגיע למצב שהוא עומד למשפט בגין ריגול חמור לאחר שיצר קשר עם עיתונאי? לאן הגענו? את התשובה לשאלה המציקה מספקת ענת קם בראיון ל ידיעות אחרונות (25.3.11): "אני בוודאות נמצאת כאן בגלל הפקרות של מערכת ' הארץ'. אני כועסת בעיקר על העורכים ועורכי הדין של ה עיתון...". ובנוגע לכתב אורי בלאו שבהתנהלותו החובבנית חשף אותה, מוסיפה ענת: "הבן אדם גרם לי נזק רב, כמעט הרס לי את החיים". אפשר להבין אותה ואת מצוקתה מבלי להקל ראש במעשיה החמורים. אני ער לעובדה שיש מקורות מידע מתוחכמים ומנוסים, שיודעים לבחור את העיתונאי והעיתון המתאימים לפרסום החומרים שברשותם. אותם מקורות מקצועיים עוקבים אחר דרך עבודתו של העיתונאי, לומדים את הלכותיו ובוחרים את המתאים ביותר לצרכים שלהם. המקור המקצועי הופך למפעילו של העיתונאי הרעב למגע עם חומר רגיש ומרגש. גלאט-ברקוביץ' וקם לא שייכות לזן של מקורות מקצועיים. את העיתונאים קרא ובלאו הן בחרו, לפי תחום הכיסוי. בתמימותן נטו להאמין, שמדובר בעיתונאים שיידעו לשמור עליהן מכל חשיפה. במבחן התוצאה, התמימות הייתה בעוכריהן וחרצה את גורלן. לא ברור לי מה הניע את אורי בלאו "להדביק" לכתבה מסמך שמסרה לו ענת קם. מדוע לא הסתפק בכתבה שאינה מעוטרת במסמכים. מה הוא רצה להוכיח? שלו יש את מה שעמיתיו היו כמהים להשיג?! לטעמי, אגו מנופח הנזרק לתוך זירה תחרותית גועשת משבש את שיקול הדעת הנדרש וגובה את המחיר הבלתי הפיך מהמקור והפעם גם מהעיתונאי. להערכתי, מרגע שמסמך אחד שמסרה ענת קם לבלאו התפרסם, היא החלה לחשב את קצה לאחור. הקץ הגיע והושיב אותה על ספסל הנאשמים. גם ענת מרגישה אותו דבר והיא נתנה דרור לתחושתה בראיון לידיעות אחרונות: "הם עשו טעות והסגירו אותי כשפרסמו את המסמך כמו שהוא". חרף גילה הצעיר יש לה תובנה בוגרת ואחראית כעולה מהמשך הראיון: "הם עיתונאים לא מהיום, אמורים לדעת כמה קל לעלות על מקור אם עושים שימוש לא נכון במסמך, וחוסר המקצועיות הפתיע אותי". התפכחות מאוחרת של ענת. וחבל.
|
|
| תאריך:
|
28/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2011
|
|
אוריאל שטרית
|
|
גלאט-ברקוביץ' וקם הופעלו על-ידי חובבנים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אחד העם
|
28/03/11 16:14
|
|
|
|
2
|
|
רפי דרום
|
28/03/11 18:46
|
|
|
|
3
|
|
המומחה
|
28/03/11 23:30
|
|
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
29/03/11 05:50
|
|
|
|
|
|
תפנימי...
|
30/03/11 09:08
|
|
|
|
|
|
קורןנאוה טבריה
|
30/03/11 14:20
|
|
|
|
5
|
|
קורןנאוה טבריה
|
29/03/11 05:58
|
|
|
|
6
|
|
קורןנאוה טבריה
|
29/03/11 10:08
|
|
|
|
|
|
תפנימי...
|
30/03/11 09:41
|
|
|
|
7
|
|
שרגא עילם
|
29/03/11 11:16
|
|
|
|
8
|
|
דודי29
|
30/03/11 21:35
|
|
|
|
פורום: פרשת קם-בלאו
|
כתוב הודעה
|
|
השבוע שחלף היה קשה עבור ישראל, כאשר שוב אותם המראות מהעבר חוזרים אלינו כשאוטובוסים מתפוצצים בירושלים, ובמקביל התרבות הפוליטית הקלוקלת של מנהיגינו נחשפת ברבים. ישראל צריכה להתמודד בשתי חזיתות כאשר במקביל למתקפה הפלשתינית בדרום הארץ והפיגועים בירושלים, שוב המנהיגים שלנו נחשפים כנהנתנים שדואגים רק לביתם, ומוכנים למכור את האינטרס הציבורי עבור טיול משפחתי שמשולם על-ידי בעלי ממון. בזמן כזה, שבו הציבור נמצא בנקודה הכי רגישה שלו, פגוע וחבול כתוצאה מאוזלת היד של הממשלה בטיפול בנושא הפלשתיני, נחשפת פרשת ההתנהלות של משפחת נתניהו, שמחלישה עוד יותר את עם ישראל ופוגעת באחידות ובלכידות שמחזיקה את החברה הישראלית.
|
|
|
|
|
הידרדרות המצב הביטחוני והפיגועים האחרונים מלווים, כרגיל, בהטחת אשמות מצד ה"לאומיים" באלה קרויים "שמאלנים". שלושים שנות "הימין" לא הביאו לשינוי הנרטיב הנלוז הזה של האשמות הדדיות.
|
|
|
|
|
עוד בטרם יבש הדיו על הסכם להצלת מעריב, הספיק נוחי דנקנר לקצור כבר כמה בונוסים על חשבון העתיד. אפשר לומר שקיבל מקדמה על חשבון התהילה והפרסום שהוא ייחשף אליהם מרגע שהפך להיות מו"ל של עיתון. ייאמר מיד: דנקנר הצליח להציל לא רק את זכי רביב ואת משפחת נמרודי מהתרסקות, אלא גם את מדינת ישראל כולה. כפסע היינו בין קריסה כלכלית של אחד ממוסדות התקשורת היותר מפוארים וותיקים בישראל, שמהווים מרכיב חשוב בדמוקרטיה הישראלית.
|
|
|
|
|
הקטעים שיובאו להלן אינם לקוחים מספרות עוינת למדינת ישראל, הם לקוחים מספר שכולו אהבה למדינת ישראל - "תש"ח" של יורם קניוק, שזכה באלו הימים בפרס ספרותי. יורם קניוק, האוהב בכל נימי נשמתו את המדינה בה גדל, בגר וגם הגיע לשיבה, מרבה בספרו "תש"ח" גם לשאול שאלות, כדוגמת השאלה הנוקבת שנשאלה במהלך הקרב על כפר קיסריה ב-1948 - "שאלתי את אורי למי הם מפריעים כאן והוא אמר, הם מפריעים בתחת שלי, פשוט צריך שלא יהיו פה ערבים, ולכן מגרשים אותם מכאן" (תש"ח, עמ' 97).
|
|
|
|
|
נתחיל בתיאור עולמם של החמורים שמאז ומתמיד היו לעזר רב במשק הבית של הפלאח במזרח התיכון. החמור חרש את האדמה, נשא משאות על גבו, הוביל ילדים, נשים וגברים אל מחוז חפצם, תרם תרומה מכרעת להתפתחות החברה עד לפיתוח אמצעי תחבורה מודרניים ומכשירים חקלאיים ממונעים שהחליפו את החמור. בשנת 1997 הגיע מספר החמורים בירדן ל-14,117.
|
|
|
|
|
