רעיית ראש הממשלה,
שרה נתניהו, טענה אמש (31.3.11), בראיון בטלוויזיה, כי "כולם כולם כולם נוסעים על חשבון גופים שונים", וכי היא הזמינה לחדרה במלון "שוקו, חלב או גדר למיטה של הילדים". כדאי לספר לה שבסקטור הפרטי נוהגים ומגיבים אחרת לגמרי. לראיה, סיפור מהעבר, על בכיר בבנק לאומי.
בספטמבר 1983 טס מרדכי אינהורן המנוח, אז מנכ"ל משותף בבנק לאומי, לכינוס של קרן המטבע הבינלאומית. אשתו טסה איתו. לא הכרטיס שלה הוא הבעיה, אלא מה שקרה בדרך. אינהורן ורעייתו התעכבו, בדרכם לכינוס, לשני לילות בניו-יורק. כשחזרו לארץ, הגישו להנהלת החשבונות של הבנק את החשבון. מבדיקת פרטיו התברר, כי ביומים אלו הזמינו לחדרם משקאות יוקרתיים וכיבוד, ואף קיבלו שירותים שונים מהמלון. הסכום הכולל - כמה מאות דולרים, אולי קצת יותר.
בנק לאומי היה באותה עת בשליטת "אוצר התיישבות היהודים", חברה בבעלות ההסתדרות הציונית. הוא לא היה בבעלות מלאה או חלקית של המדינה. הנסיעה, השהות בניו-יורק וכל ההוצאות אושרו כדין על-ידי האנשים המוסמכים בבנק. מצד שני, יש לזכור, היו אלו ימי משבר המניות הבנקאיות המפורסם, ודעת הקהל הייתה רגישה להתנהגות האישית של ראשי הבנקים.
היה מי שדאג להעביר לי את העתק החשבון של אינהורן בניו-יורק. פרסמתי את הידיעה. תגובתו של אינהורן, איש ישר ובעל מצפון, הייתה מיידית: הוא התפטר.
טובות ההנאה של אינהורן ואשתו הן כאין וכאפס לעומת אלו של נתניהו ואשתו. שרה נתניהו היא עובדת ציבור, פסיכולוגית בעיריית ירושלים. היא לא צריכה להתפטר, ולוא גם משום שלא ידוע עתה על קשר בין עבודתה ובין הנסיעות. אבל איך יגיב בעלה,
בנימין נתניהו? האם לא יקח מוסר מתגובתו של מרדכי אינהורן?
