"יורים ובוכים" על המשבר בשוק הדיור

המשבר החריף בשוק הדיור בישראל אינו תופעת טבע, אלא תוצר מדיניות כושלת של הגופים המופקדים על מדיניות התכנון והשיכון במדינת ישראל ובראשם האוצר, השיכון ומינהל מקרקעי ישראל.

93% מקרקעות מדינת ישראל מנוהלים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), תופעה שאין לה אח ורע בעולם, ושלכאורה הייתה אמורה למנוע את המצב הבלתי נסבל שמשפחות צעירות לא מסוגלות לרכוש לעצמן קורת גג. הקמת מינהל מקרקעי ישראל בתחילת שנות השישים באה כדי לתת מענה לצרכים לאומיים, ובהם צרכי הדיור של אזרחי המדינה. הכשל בתחום חשוב זה מעורר תהיות רבות לגבי תפקידו ותפקודו של גוף זה בשנים האחרונות.

ישראל חייבת לפתח בדחיפות פתרונות לחסרי דיור ולמשפחות במצוקה, שכן זהו תפקידה של המדינה בדאגה לאזרחיה. בית אינו מוצר יוקרה, הוא תנאי בסיסי לקיום, בדיוק כמו מזון וביגוד. האוצר וממ"י חוככים את ידיהם למול המכרזים בין חברות הבנייה שמכניסים כסף לקופת המדינה. כך לדוגמה: תקציב ממ"י בשנת 2010 עמד על 3.6 מיליארד שקל, כולל העברה למדינה ולקק"ל, ואילו הביצוע בפועל עמד על 6.8 מיליארד שקל, שכלל כמעט 4.8 מיליארד שקל עודפי גבייה.

ממ"י כרגולטור יוצר במכרזיו את הפער ההולך וגדל בין בעלי ממון שרוכשים דירות ומשכירים אותן, לבין משפחות שחסרות יכולת לרכוש דירות בעצמן. המעגל השוטה הזה אינו תופעת טבע, הוא תוצר של שיתוף פעולה בין מדיניות האוצר והפרקליטות שמקדמת מכרזים באמצעות ממ"י לכל המרבה במחיר, לבין בעלי ההון השולטים בשוק ביד רמה.

הפתרונות מונחים לרגליהם של קובעי המדיניות, אך אלה מפזרים הבטחות זה חודשים רבים, אך פתרון אמיתי לא נראה באופק. בין הפתרונות האפשריים: קיום מכרזים על בניית בתים ולא על הקרקע, כאשר את הקרקע תסבסד המדינה. קבלן שיבנה בתי מגורים במחיר שאינו עולה על מחיר מסוים, יזכה במכרז. שיטה זו לא תביא כסף לאוצר, אך תביא ומהר לפתרונות דיור, וחשוב מכך - תביא לירידת מחירי שוק הנדל"ן.

יש להשיב בדחיפות את מענקי המקום למגורים בפריפריה, דבר שיחזק את עיירות הפיתוח וההתיישבות באוכלוסיה חדשה למול "מדינת תל אביב". בהתיישבות קיים פוטנציאל לבניית כ-40 אלף יחידות דיור, יחידות שרובן בפריפריה ואשר לא ניתן לשווקן בשל מגבלות מיותרות שמטיל מינהל מקרקעי ישראל על שיווקן.

כמי שמעורב שנים רבות בתכנון ופיתוח במרחב הכפרי, אין לי אלא להצטער על המדיניות הקלוקלת, שלא רק שאינה מביאה לתוצאות, אלא גורמת נזקים לכלכלה ולפיתוח הפריפריה, זאת במיוחד בהשוואה לעבר, אז הגיעו לפריפריה בכלל ולמרחב הכפרי בפרט אלפי משפחות.

במקום להתעמת בבית המשפט בעשרות משפטים, יש להגיע במהירות להסדרים הוגנים עם בעלי זכויות בקרקע, המתבקשים להפנות קרקעות לצרכי הדיור, שכן לזמן יש ערך כלכלי מחד-גיסא וגדיעת פרנסתו של החקלאי מחייבת פתרון הוגן מאידך-גיסא. פתרון הוגן מחייב הגעה להסכמה ולא כפייתה על-ידי צד לעניין. טוב יעשה ראש הממשלה אם במקום הבטחות לקיצור הליכים בוועדות של "שנה וחצי" - הליך מיותר שעלול לגרום נזק לסביבה ואשר ימנע דיון פתוח ושקול במוסדות התכנון - יביא לפתרונות שלטווח קצר לא יזרימו כסף לאוצר, אך יביאו להורדת המדד, ובעיקר לתחושה שמישהו מנהל את המדינה ולשם שינוי והמדינה לא מתנהלת על-ידי הפקידות.

בישראל טרם החלו מהומות הדומות למה שהתרחש בכיכר תחריר, אך אם מישהו חושב שהמצב הבלתי נסבל לא יעורר אזרחים מיואשים למעשה - טועה. מדובר על מצב חירום וכך יש להתייחס אליו וכל פתרון קסם כמו ועדה מקצרת, רפורמה בתכנון או במינהל מקרקעי ישראל לא יפתור אותה. ראש הממשלה, הפתרון נמצא מתחת לפנס ומשמעותו שהמדינה בטווח הקצר תרוויח פחות מאזרחיה, אך לטווח ארוך יביא לירידת מחירי הדיור וגם יחזק את הביטחון האישי.