...בסוף ירד האביר מסוס החירות, לאחר תהליך ארוך של נתינה ומאבק עיקש. ג'וליאנו האמין באנושיות, תמך בצדק, התנגד לכל עוול, ובחר בנשק האחד שאין לנצחו - נשק האמירה הנועזת בפני הדממה...
על כך שילם בחייו.
ג'וליאנו היה אישיות מיוחדת במינה, שנויה במחלוקת. ההיה ערבי או יהודי? פלסטיני או ישראלי? את התשובה לשאלה זו נתן הוא עצמו, עת נרצח בידי פושעים חסרי צלם-אנוש. ג'וליאנו הוכיח בדרכו שלו שהוא אדם השייך לכל בני האדם באשר הם. הוא האמין במסר הצדק, ונשא את קולו בעוצמה כנגד הכיבוש וכנגד כל עוול באשר הוא. הוא היה סמל לחופש ולשלום וגשר בין פלסטינים וישראלים.
לבי כואב על אובדן עוד אחד מאבירי החופש, במיוחד לאחר פגישתנו האחרונה והקצרה. לפני כחודש ביקרנו, חברי רמי אלחנן ואני, בתיאטרון החופש במחנה הפליטים ג'נין, בדרכנו לפגישה עם קבוצה של לוחמי גדודי אל-אקצה. ג‘וליאנו קיבל את פנינו בחום וב
כבוד, יחד עם חברו ושותפו, מפקד גדודי אל-אקצה בגדה, זכרייא זביידי. למרות קוצר הזמן התרשמתי מאוד מאישיותו הפשוטה ומלאת הביטחון. הוא הזמין אותנו להישאר ולצפות בהצגת התיאטרון שהתחילה באותה עת.
יום מותו של ג'וליאנו הוא יום עצוב לעם הפלסטיני ולכל שוחרי השלום בעולם. אנו, חברי תנועת "לוחמים לשלום", אבלים ומתאבלים עם עמינו על הירצחו של אחד משוחרי השלום והחירות בעולם. הוא יישאר תמיד נר לרגלינו, ואורו ימשיך ללוות אותנו בדרכנו למימוש אנושיותנו.
לג'וליאנו לא הגיע סוף שכזה, רצח נוראי הנובע משנאה.
לא נשכח אותך ג'וליאנו, לא ישכחו אותך גם כל שוחרי החירות והחופש בעולם. תיאטרון החופש שאמך ייסדה היווה תמיד מטרה לכוחות העוול והחושך. זאת הסיבה לכך שהותקף ונהרס פעמים כה רבות. אבל נחישותך, ג'וליאנו, להמשיך להשמיע את קול החופש - בנתה אותו שוב ושוב! קולם של החופש - ושל תיאטרון החופש - ימשיכו את דרכו של ג'וליאנו בהעברת המסר האנושי.
הרוצחים אכן הצליחו לחסל את גופו של ג'וליאנו, אך לעולם לא יצליחו לחסל את המסר התרבותי, האנושי והאמנותי - אותו מסר הנלחם בכוחות הרשע והפשע נטולי צלם האנוש.
אני מנסה שוב לנחם את עצמי, את חברי, ואת כל אוהביו של במאי הסרט "הילדים של ארנה“. אני יודע שמכיוון שאין לנו שום ברירה אחרת, אנו ממשיכים ומתעקשים בדרכנו עד להשגת חיים של כבוד.
העם הפלסטיני והעם הישראלי ימשיכו לחיות לעד. הכיבוש ופשעיו - יילכו למזבלת ההיסטוריה!
