אין זה סוד שרמת השחיתות ברשויות המקומיות אינה נופלת ולעתים אף עולה על זו ברשויות השלטון המרכזי (משרדי ממשלה וכדומה). סוגי השחיתות במוסדות הללו דומים, אם כי שונים, בשכיחותם ובהיקפם.
במאמר זה אתמקד בסוג שחיתות נפוץ ברשויות המקומיות שכמעט לא עולה לדיון, הציבור לא מודע לו והעיתונות המקומית כמעט לא כותבת עליו ומיד תבינו למה.
כוונתי למודעות ולפרסומים שעיריות ומועצות מקומיות מזרימות, מדי שבוע, לעיתונות המקומית, בעלות אלפי שקלים, על חשבון כספי ציבור. בחלק מן המודעות והפרסומים יש מידע חשוב וחיוני לתושבים כגון: הודעה על מקום ומועד חיסון כלבים או על סגירת רחוב וכדומה. אבל חלקם הגדול אינו נחוץ לידע התושבים, בזבזניים, ובגודל ענק ללא פרופורציה לחשיבותם ותוכנם, וניתן לרכזם במודעה אחת קטנה חסכונית.
מטרתם היא אחת - להאדיר שמם ופועלם של ראשי הרשות. והרי לכם כמה דוגמאות: בעיתון מקומי באחת הערים, פורסמה לא מכבר מודעה גדולה, כמעט על עמוד שלם, שבראשה נכתב ב"אותיות קידוש לבנה": "ראש העיר מברך את עובדי העירייה שחוגגים החודש יום-הולדת ומאחל להם ולכולנו המשך עשייה ברוכה והמשך שגשוגה של העיר". במודעה שולבו תמונות של ראש העיר גוזר סרט פה, חונך מבנה שם, ורשימת שמות של כעשרים עובדי העירייה החוגגים החודש יום-הולדת. נו באמת! מה זה מעניין את התושב הממוצע מי מהעובדים חוגג יום-הולדת.
דוגמה נוספת: רשות מקומית בצפון פרסמה בעלות כמה אלפי שקלים, בעיתון מקומי על עמוד שלם, ראיון אישי, כביכול אובייקטיבי, עם ראש העיר "הפעיל והנמרץ", כולו שבחים על הישגיו ויוזמותיו לפיתוח ושגשוג העיר. בכל עיתון מקומי אתה יכול לראות מודעות מסוג זה ודומות להן.
מיליונים על חשבון חינוך, רווחה ועוד ההערכה היא כי כלל הרשויות המקומיות מוציאות מדי שנה מיליוני שקלים על מודעות וכתבות פרסומיות בעיתונות. חלקן, כידוע, שרויות בגרעון, והכסף המועבר לפרסום מודעות בא, מן הסתם, על חשבון דברים חיוניים כמו חינוך, רווחה וכיו"ב.
קיימת מערכת יחסי תלות הדדיים בין ראשי הרשויות המקומית לבין העיתונות המקומית. אלה לא מהססים להזרים לעיתונות המקומית כספים רבים עבור מודעות, על-מנת להבטיח שזו "תתנהג יפה", ולא תבקר הרשות שבראשה הם עומדים וכמו-כן "תשתדל" להציגם ב"אור חיובי".
באחרונה פורסם כי מבקר עיריית נצרת-עילית פתח בבדיקה, על-מנת לברר אם יש בעיריית נצרת-עילית יד מכוונת המעדיפה פרסום בעיתון מסוים, על-רקע חשש שיש קשר בין הזרמת הפרסומים לעיתון מסוים, לבין הסיקור החיובי לו זוכה העירייה באותו עיתון.
יש עיתונים החוששים לבקר את הרשות המקומית, גם אם יש חומר רב מבוסס ועובדתי, מחשש שזו תפסיק לפרסם בעיתון ותפגע קשה בהכנסותיו.
בדיקת מבקר המדינה וח"כים התוצאה: ברשויות מקומיות רבות העיתונות המקומית היא "עיתונות חצר" ה"משתדלת" לכתוב דברים טובים על הרשות, ואין צורך לציין חשיבות עיתונות לוחמת וביקורתית כ"כלב שמירה" לשם צמצום ומניעת שחיתות, וזו כידוע "חוגגת" ברשויות מקומיות לא מעטות.
יצוין כי הדברים לא מתייחסים לכל הרשויות המקומיות ולא לכל העיתונים המקומיים, אבל התופעה נפוצה ונרחבת ומקיפה רשויות מקומיות רבות.
מן הראוי שמבקר המדינה וחברי-כנסת, בשיתוף התנועה למען איכות השלטון, יבדקו את הנושא בצורה יסודית ומקיפה, ויפעלו לחקיקת חוק ותקנות מחייבות שיגבילו בצורה משמעותית היקף פרסומי הרשויות המקומיות בעיתונות, ויקבעו קריטריונים ברורים והנחיות מפורטות בנושא כגון: איזה פרסומים רשאים לפרסם ואיזה לא, גודל המודעות וכן הלאה.
הדבר יחסוך כסף ציבורי רב, יקטין תלות העיתונים המקומיים ברשות המקומית ויקל עליהם לבקר התנהלות הרשות וראשיה. בכל מקרה, המצב כיום בלתי נסבל ואף גובל בעבירה פלילית של הפרת אמונים ושוחד, וחייבים לשנותו.
