למען ילדינו

ליום ההולדת ה-21 שלי קבלתי במתנה את ספר שיריו של יהודה עמיחי, "הזמן". בשיר מס, 20 שם, כתוב:

"קטר הפצצה היה שלושים סנטימטרים
וקטר תחום פגיעתה כשבעה מטרים
ובו ארבעה הרוגים ואחד עשר פצועים.
ומסביב לאלה, במעגל גדול יותר
של כאב וזמן, פזורים שני בתי חולים
ובית קברות אחד. אבל האשה
הצעירה שנקברה במקום שממנו
באה, במרחק למעלה ממאה קילומטרים,
מגדילה את המעגל מאוד מאוד,
והאיש הבודד הבוכה על מותה
בירכתי אחת ממדינות הים הרחוקות,
מכליל במעגל את כל העולם.
ולא אדבר כלל על זעקת יתומים
המגיעה עד לכסא האלוהים
ומשם הלאה ועושה
את המעגל לאין סוף ואין אלוהים".


אין אלוהים. יש את האנרגיה הקשה, זו שמאשרת לעצמה את קיומה על-ידי יצירת מצבי חרום יש מאין, ולמרות שאין - משתמשת שימוש ציני בקורבנות להצדקת החרום, שהביא למותם.

קוטר הפצצה שלושים סנטימטר, והיא שלוחתם של אלו שתפיסת האני שלהם קוטרה שלושים סנטימטר, של דם. אני היום אישה בת 42 ואין חדש תחת השמש ששזפה את פניו של יהודה עמיחי כשכתב את המילים הללו. ב-21 השנים שחלפו מתו רבים על קדושתה הפאלית של הפצצה שקוטרה 30 ס"מ, פשוט כי אם יוותרו עליה, לא יישאר להם אני. אני היום אמא, והמחיר שהם מוכנים לשלם על תחושת האני החלולה שלהם, הוא דם בני.

אני קוראת להם לוותר על הפצצה ולצאת לרחובות ולומר "עד כאן!". אני חוזרת על דבריו של דני וולף ז"ל לראש הממשלה, מר אריאל שרון: הקו הירוק גבול הכח של מדינת ישראל.
חוזרת על דבריו ומוסיפה: גבול הכח הוא גם גבול העוצמה הפנימית, גבול החיים, גבול האושר, גבול העתיד. עתיד בלי דם.

במעגל הגדול הזה שאין לו סוף ואין לו אלוהים - למרות שרבים מאלו המצדדים בדם נושאים לשווא את שמו של אותו אלוהים - נדע נחמה רק אם נצטנע במידות האדמה לגבולות בהם הדם אינו מטבע עובר לסוחר בין גורמים פונדמנטליסטיים - יהודים ומוסלמים - שרואים באדמה את קוטרו של האגו הלאומי והאישי שלהם.

צאו לרחובות. אימרו די. למען ילדינו.
_________________

-הכותבת היא עורכת משנה של www.haderech.co.il