העיתונאי רוני סופר (52) מונה על-ידי ראש הממשלה
בנימין נתניהו ליועצו לענייני דוברות. סופר ישמש, בין היתר, כסגנו של גידי שמרלינג, ראש מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה.
סופר החל את דרכו העיתונאית, למיטב זכרוני, בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, כמוני, פחות או יותר, ככתב זוטר במקומון "קול הנגב" מרשת
ידיעות אחרונות. משם הוא התקדם לתפקיד הכתב בדרום של
מעריב, ולאחר מכן שימש ככתב הצבאי של מעריב עד שנעלם מבלי שמישהו יסביר מדוע.
בשלהי שנות השמונים, בעודו כתב מעריב בדרום, התבקש סופר לשמש גם כממלא-מקום עורך המקומון "כל-בי", שהיה אחד משני המקומונים הראשונים בארץ (נוסד בשנת 1977). באותם ימים "ערקתי" מהמקומון "שבע" ל"כל-בי". את פני, בהוראת העורך האחראי, קיבל סופר. "מה יש לך להציע?", הוא שאל. "מאמר קצר על תכונותיהם של הפוליטיקאים שלנו", השבתי "ועוד מקאמה עוקצנית", הוספתי. "תשאיר לי את החומר כאן, אני מאוד לחוץ היום. בוא אלי ביום ראשון, ניפגש על כוס קפה", אמר סופר. ביום חמישי בערב של אותו שבוע ניגשתי נרגש לדוכן העיתונים של בנצ'י, הלא הוא בן ציון בלומנפלד, האוהד האגדי של הפועל באר-שבע בכדורגל. בדחילו ורחימו הושטתי את ידי לכל-בי והתחלתי לעלעל. כבר בעמוד הראשון, "עמוד המערכת" קראנו לזה אז, בצבצה תמונתי מעל מאמר שהאשים את הפוליטיקאים "שלנו", קרי של בירת הנגב, שלא די שהם מחרבנים עלינו (סליחה על גסות הרוח) הם גם תובעים מאיתנו לנגב להם...
שבת של נחת עברה עלי באותו שבוע. ביום ראשון נפגשתי עם סופר לכוס קפה. "כזה חומר אני רוצה ממך כל שבוע", הוא אמר לי. "אבל אתה מפנה את כיסא העורך כבר בשבוע הבא", הזכרתי לו. "נכון", הוא השיב. "אבל העורך הקבוע יאהב את מה שאתה כותב, ולכן אין סיבה שלא יפרסם". ואכן כן, העורך הקבוע אהב את מה שאני כותב והפך את החומר הגולמי למדור שנקרא בזמנו "צניחה חופשית". המדור פורסם עשור שנים בדיוק, ועיקר עיסוקו היה בניגוח פוליטיקאים, בעיקר אלה מהימין. בימים ההם, למי ששכח, שלטו כאן שמיר וממשלתו, אחרי "התרגיל המסריח" שפורר את ממשלת הליכוד הלאומי.
וכך שבוע אחר שבוע עקצתי והחטפתי לפוליטיקאים מהימין, מה שהביא הרבה חברים מהברנז'ה לטעון כי "לא עמוס שריג כותב, אלא רוני סופר כותב, אבל עמוס שריג חותם את שמו". כמובן שהדברים היו קשקוש אחד גדול, אבל אפילו לא ניסינו להכחיש. ולמה? כי באותה ברנז'ה היו כאלה שידעו כי אכן אני הוא הכותב, אבל נהנו להתערב ביניהם מי יותר "שמאלני נגוע" - עמוס שריג או רוני סופר?
מינויים תמוהים סביב ביבי רוני סופר, על דעותיו הפוליטיות והשקפתו המדינית כפי שאני זוכר אותו, לא יכול להיות דוברו של ביבי. נקודה. אבל הוא כן, עובדה. את הדברים האלה אמרתי בעבר גם על אורית גלילי, הרבה לפני שהפכה לגברת צוקר ונישאה "לימני של מרצ"
דדי צוקר. אבל היא כן, עובדה. נכון שעד כה נזקה לביבי גדול מתועלתה, אבל זה לא גורע מהעובדה שהדוקטורית שצמחה בערוגה של
עיתון הארץ, ואין צורך להסביר, היא היום חלק מהכוורת התקשורתית המלווה את ראש ממשלת הימין נתניהו.
האם יש מסר כלשהו ממינויים של השניים, אחרי שראינו כיצד ביבי ממנה בזה אחר זה, לתפקידים שונים ומגוונים, בעיקר חובשי-כיפות המתגוררים בהתנחלויות? אינני יודע. אבל אני תקווה, שלא ביבי גרם להם להצטרף לימין אובד בדרך, אלא הם אלה שגרמו לו לבחור בהם, כדי שיכשירו לו את הדרך לקראת איזה שלום בלתי מזיק עם שכנינו הקרובים והרחוקים.
אישית, אני לא מאמין שסופר הפך מאיש שמאל טוטאלי לאיש ימין מכל סוג שהוא. לגבי דוקטור גלילי-צוקר אינני יודע. אבל כמי שמכיר את סופר, אני מאמין כי ברגע שיבין כי ישנה סתירה מהותית ועקרונית בין אמונתו הפוליטית לדרכו של מעסיקו ביבי, הוא לא יהסס להניח את המפתחות ולהגיד שלום ולא להתראות.
