שוב פעם בסוף השבוע החליט הבג"צ שאיכות חיי הפלשתינים וזכויות הקניין שלהם עדיפה על זכות היהודים לחיים, בתי תושבי רפיח עדיפים על חיי חיילינו; ההחלטה של הבג"צ לבסוף לאפשר הרס בתים במגבלות מינימאליות הן מעט מדי, מאוחר מדי וקשורות לחשש של הבג"צ מביקורת ציבורית קשה, אין לפוליטיקאים שלנו חושים יותר טובים מאלו של הבג"צ.
עדיין, כמו במקרה ג'נין, הבג"צ עוצר פעולות נגד האויב תוך כדי לחימה; תארו לכם שלפני כל התקפה בעירק הצבא העירקים יפנו לבג"צ האמריקני, רק בישראל לאויב ישנה אפשרות לעצור את פעולות צה"ל תוך כדי לחימה.
החלטה זו היא המשך של גישתו האנטי מוסרית של בג"צ המקרבת את רגע ההתנגשות בינו לבין העם היושב בציון.
האירוע המסמל את פרוץ המהפכה הצרפתית יותר מכל היה אותה פריצה של המון מהפכני אל הבסטיליה, המצודה במזרחה של פריס; בשנים שלפני המהפכה שימשה המצודה בית כלא לפושעים ולמתמרדים והפכה לסמל עריצות המלוכה, כיבוש הסמל בידי העם היה לאירוע מכונן של המהפכה הזו.
מתוך הסמל הזה אינני רוצה להדגיש את מעשה העם דווקא, אלא את עצם הפיכתו של מוסד לסמל חיובי או שלילי בעיני העם.
מן הסתם כאשר המוסד השלטוני מבטא את רוח העם, ערכיו, תרבותו וכו' הופך הוא לסמל חיובי שיש להגן עליו, ואילו כאשר המוסד פועל בניגוד לכל אלו הרי שניטלת ממנו הלגיטימציה מטעם הציבור.
בית המשפט העליון במדינת ישראל הופך עצמו יותר ויותר לסמל שלילי בעיני העם, קיים ניגוד יסודי בין מערכת הערכים שממנה קובע בית המשפט העליון את החלטותיו לבין רצון העם המובע שוב ושוב דרך המערכת הפוליטית בישראל.
רציחתה של טלי חטואל ובנותיה היה המקרה הקשה שהביא את הרב יואל בן-נון לכתוב ב-ynet כך:
"גם לשופטים בישראל יש אחריות עקיפה למחדל שאפשר את הרצח הנורא של טלי חטואל ועוברה, ושל הילה והדר ורוני ומירב הי"ד. מערכת הביטחון הזהירה את בית המשפט ששלושת הבתים הסמוכים לציר מסכנים את חיי הנוסעים בו, וכבר נרצח שם הרב יצחק עראמה, הרב של נצר חזני הי"ד. אולם שופטי העליון העדיפו בהכרה מלאה את זכות הקניין של הפלשתינים על הזכות לחיים של הישראלים הנוסעים בכביש. בכך הם נטלו על עצמם אחריות עקיפה לטבח הזה".
גם בנושא גדר הביטחון מעדיף הבג"צ את איכות החיים של הפלשתינים על עצם החיים של יהודים ולכן עוצר את בניית הגדר דווקא בקטעים המסוכנים ביותר שלה.
בעיר חברון למשל, עצר בית המשפט העליון הרס בתים בשם זכויות קניין של פלשתינים ואת הבנייה בתל רומיידה בשל "ערכים ארכיאולוגיים", תוך שהוא מסכן באופן ממשי את יהודי חברון ואת החיילים.
בהקשר של החלטות פנימיות של בג"צ כתב המזרחן גיא בכור, שלצערי איננו איש ימין, ב-ynet כך:
"משמעות המאבק [של ערביי ישראל] ברורה: לקעקע את האופי היהודי של ישראל, אפילו להפוך אותה למדינה דו-לאומית, יהודית ערבית. אין צורך לפשפש הרבה בדברי בכירי ארגון "עדאלה", למשל, כדי להבין זאת. עדיין זכור כיצד היה הארגון מעורב במערכה לגינוי ישראל בוועידת דרבן כמדינה גזענית (וממילא, חסרת לגיטימציה).
הדוגמאות למאבק המשפטי האמור רבות, ועשירות במשמעות סימבולית: הדרישה שהוכרה בבג"צ לכיתוב בערבית בשלטי הרחובות בכל הערים המעורבות בארץ (אפילו כאלה שרק 2% מתושביהן ערבים) ובמוסדות השלטון; זכותם של הערבים להתגורר ביישובים כפריים יהודיים; מאבק על חינוך אוטונומי לצעירים הערבים בישראל; החייאה, אפילו מלאכותית, של מוסדות דת מוסלמיים בכל רחבי הארץ (למשל, מסגד סיידנא עלי בהרצליה פיתוח, ולאחרונה המסגד הגדול בבאר שבע). חלק מן העתירות רק זרעו מדנים בין יהודים וערבים, והזיקו למרקם החיים המשותף במקום לאחותו".
רשימת החלטות הבג"צ המושכות קו הפוגע באינטרסים של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולעיתים מסכן חיי יהודים בשם ערכים מופשטים, ארוכה וידועה, מה שיש לשים לב אליו הוא היות בג"צ מוסד לעומתי, מוסד המפר באופן בוטא את רצון העם ונבחריו.
אין בית המשפט עושה זאת מרוע לב, זוהי פשוט תוצאה של השקפת עולם אוניברסליסטית שאיננה רואה את המדינה היהודית ערך ראוי, וכמו-כן של השקפת עולם מופשטת המעדיפה זכויות מופשטות על פני קיום חיים קונקרטיים, בעיקר של יהודים; והרי המרכיב של השינאה העצמית הזו, שנמצאת ביסוד החלטותיו של הבג"צ, היא כבר עניין לפתולוגיה הנפשית של השמאל.
לא לחינם הבאתי מובאות מהשבועות האחרונים שנאמרו בידי שני אישים שאינם עוינים את בית המשפט העליון, חשיבותם בכך שהם מתריעים באופן חד ובוטא כנגד העיוות הערכי המוחלט שבו פועל מוסד כה מרכזי ומשפיע בהוויה הישראלית.
אם לא תשמע קריאתם ואם המצב ימשך עלול להפוך מוסד זה לבסטיליה שלנו; מי שבאמת חשובה לו מערכת המשפט צריך לדאוג להכפיפה לרצון העם, מי שלא יעשה זאת יהיה שותף לדעיכתה של מערכת המשפט בישראל.
