אוהב אני את השפה העברית ואם כי אינני מומחה ובוודאי שאינני שולט בכל רזיה וצפונותיה שפת הקודש עושה לי טוב. השפות הלועזיות ש
כבודן במקומן מונח הן מנקודת ראותי לשימושנו לעת צורך. שיחה עם פלוני ששפתו אנגלית תיענה מצידי בשפתו,ספר בשפה הרוסית יתקל בקורא היודע את השפה וחייל מסתערב יהודי יגלגל לשונו בערבית -רצוי בעגה המתאימה לתפקיד. לדאבוני תבנית נוף מולדתנו כאן ועכשיו איננה משקפת התייחסות זו שתוארה לעיל. כל המהלך ברחובה של עיר יתקל ללא הרף בשילוט בשפה האנגלית, המאזינים לרדיו ישמעו הרבה לעז והעוסקים בהגות יאלצו להתמודד עם מונחים לטיניים מורכבים שאותי באופן אישי הם מייגעים עד למאוד.
לאסוננו תרבות יוון מכה כאן שורשים שוטים אך חזקים. "רייטינג", "אקזיט","היי", "ביי" "קול" וכיוצא באלה הורסים כל חלקה טובה ויהודים רבים מדי חצו את הקווים לשונית ותרבותית באופן שמרחיק אותם מהווייתנו כעם, ממורשתנו ומערש תרבותנו. השפעותיה ההרסניות של התרחקות זו מורגשות בכל מקום ובכל תחום. יש כאן חיקוי של התבטלות וחיקוי של התבוללות גם יחד ואלה הרסניים עד למאוד. ברוח זו של התבטלות מתוך רפיסות ואובדן דרך מוצאים אנו כי העם היושב בציון נגוע בחטא חמור, עליו אין נותנים מספיק את הדעת, לעניות דעתי לפחות.
מדובר בתופעה רחבה ומקיפה לה שותפים רבים: מנהיגי העם הנבחרים, אנשי רוח, אנשי תקשורת ואקדמיה, האדם הרגיל ברחוב, השכן הטוב והמיטיב ואף החבר לאידיאולוגיה ולדרך. התופעה מכה בכל וקשה ביותר להתמודד עימה. כמי שמנסה בעקביות להתריע מפניה, כמי שמפציר בבריות לתקן את דרכיהן וכמי שמעמיד את כל בני שיחי על הסכנות שתופעה זו טומנת בחובה אני מעיד שהקרב קשה, קשה עד מאוד.
למי שטרם ניחש מכוון אני לשימוש הנרחב במילים,מונחים ומצגים בהם עושים שימוש אויבינו הערבים ואותם הם מנחילים לשיח העולמי. שיח זה בו הם עושים שימוש בינם לבין עצמם הצליחו שונאינו, לאסוננו בהצלחה רבה, להטמיע בתודעה בקרב יהודים רבים כאן בארץ הקודש. הטמעה זו באה לידי ביטוי בשפה, מוליכה למחשבה ותוצאתה מעשים!
בעוד שלאובדן הזיקה לעברית ולתופעות ההתייוונות שתיארתי לעיל יש השפעה תרבותית הרסנית המשפיעה גם על הבנת שורשי קיומנו כעם בארצנו, הרי שבשימוש במילים ובמונחים המשמשים את אויבינו יש משום סכנה קיומית מידית ,סכנה הגובה את מחירה יום יום ומצרה את המרחב התודעתי והמעשי של קיומנו. השימוש במילה "פלשתין" על הטיותיה השונות כמוהו כהנצחת השקר שהתעמולה הערבית הצליחה באופן מרשים להשריש בשיח בינלאומי-הזירה בה אנו נאבקים על קיום ושגשוג המדינה היהודית.
מבחינה זו לתפישתי כל פעם שהמילה "פלשתיני" מושמעת או נכתבת על-ידי יהודי-הרי יש בכך משום שיתוף פעולה עם האויב. הדברים נשמעים חריפים ? הם אכן כאלה. שקר עליו חוזרים אינספור פעמים באוזני כל ובכל אפיק תקשורתי,פרטי או ציבורי, סופו שייקלט ויוטמע. הראיה: יותר מדי יהודים וגויים אינספור מדקלמים את "שתי מדינות לשני עמים". והרי דבר ידוע וגלוי הוא שאין ולא היה אי פעם "עם פלשתיני".
בתרמית המכוונת לשימוש מניפולטיבי במושג "פלשתיני" הודה בעבר אפילו ראש הרוצחים המנוול ערפאת יימח שמו וזכרו. אחד מחבריו לדרך
עזמי בשארה הצהיר ביושר בראיון עם
ירון לונדון כי אין ומעולם לא היה עם כזה. מדוע אם כן, אנו יורים בעצמנו? למילים יש כידוע כוח, כוח זה משפיע ויוצר לעיתים מציאות. מנהיגינו חוטאים בכך,יריבינו חוגגים על כך וכל התינוקות שנשבו כולם שותפים לשיח המוטעה הזה כאשר רובם,כך אני מאמין,אף אינם מודעים לנזק העצום לו הם גורמים במוצא פיהם.
בעיני חמורה במיוחד העובדה שכלי התקשורת המזוהים עם חשיבה וערכים יהודיים ולאומיים-נופלים אף הם בפח היקוש הזה ובכך מקלקלים את השורות אצל נאמני ארץ ישראל ועם ישראל וגורמים לנזקים כבדים. לא פעם ניסיתי לשכנע בעלי השפעה ויכולת הכרעה בערוצי התקשורת הנ"ל בדבר צדקת עמדתי כדלעיל אך לשוא. פלא בעיני הדבר....
על-מנת להוסיף חטא על פשע יש אימוץ רבתי של מונחים ערבים למהדרין. כל המאזין לרדיו ייווכח עד מהרה כיצד בשיח, בדיווחים ובדברי הפרשנות יש חזרה על כל המונחים אותם טובעים אויבינו. השימוש בהם, לעיסתם והקאתם עלולים בנקל לגרום גועל וקבס למאזין ביקורתי.
פרעות וטרור השופכים דם יהודים היו ל-"אינתיפאדה", רגיעה-הפסקת אש הפכה ל-"תהדייה". סמל למחאה ומאבק (שיש במקומותינו המייחלים שיהיה אצלנו ,אף בקרב "כוחותינו"-מנהיגי הימין) הינו כיום "כיכר תחריר". בי נשבעתי שבמו אוזני שמעתי מנהיג ימין מוכר מתבטא "גם אנו זקוקים לכיכר תחריר משלנו" -תצלנה אוזני שומע...
אין לי מילים לתאר את תחושת העליבות וההשפלה שעה שאני שומע ראשי מפלגות, אנשי צבא מובילים, פרשנים ו"מומחים" דנים בכובד ראש בהתכנות של "תהדייה" (רגיעה) בה "הכול מעוניינים" חשבתי לעצמי בעבר כי יש גבול להשפלה-מתברר שאין!!. כמו כל מאבק ערכי יש גם כאן צורך בדבקות במשימה. באם יקפיד כל יהודי על עצמו,לא רק על איסור לשון הרע כי אם גם על טוהר הלשון והשפה, על דיוק ואמירת אמת, על כבוד לאומי וגאווה יהודית-כי אז נצליח לבער הרע הזה מקרבנו. הבנה של הנזק העצום אותו אנו גורמים לעצמנו בהבל פינו והפנמה של הכורח לחדול מכך יסייעו לעבודה העצמית הנדרשת מכל אחד מאיתנו. הן כתוב נצח ישראל לא ישקר ואוסיף "גם בלשונו ובשפתו".
