בימים אלה פורסמה כאמור החלטתה של כבוד נשיאת בית המשפט העליון של מדינת ישראל, שקבעה את מותב השופטים אשר ידון בשמיעת ערעורו של נשיא מדינת ישראל השמיני
משה קצב, על פסק דינו המרשיע של כבוד בית המשפט המחוזי הנכבד קמא בתל אביב - יפו. כאשר הרכב השופטים הנכבד שנקבע לשבת בדין זהה לזה שדן בו כבוד בית המשפט קמא, זאת באשר בשני המותבים דנו וידונו שלושה שופטים בלבד.
כאמור ביום ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרס 2011, יום הקראת גזר הדין וסיום משפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני, ראה אור מאמרי "הדגל השחור מעל משפט נשיא מדינת ישראל" (להלן:
קישור). מאמר משפטי- ציבורי שראשית כתיבתו בפרשת משפטים, ספר שמות, פרק כא, הפרשה בה ניתנה לעם ישראל מערכת החוקים והתקנות שעל פיהם יש לפסוק את הדין, כאשר הפרשה שמשלימה הינה פרשת שופטים, ספר דברים פרק טז, הנפתחת בפסוק הבא: "שופטים ושטרים, תתן- לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלוהיך נתן לך, לשבטיך; ושפטו את העם, משפט-צדק". מאחר שגם המערכת המשפטית המכילה את הקודקס המשפטי הנעלה, המוסרי, הראוי, המושלם והצודק ביותר, אינה יכולה להתקיים ללא שוטרים ושופטים אשר שופטים משפט צדק.
נועדה מצווה זו לבני ישראל על מינוי שופטים ושוטרים והדרישה לשפיטה בצדק, וזאת על-מנת להביא לסדר ציבורי, לשמירה על אמון הציבור במערכת הצדק ולמניעת אנרכיה. על-רקע השתרשותה של מצווה זו במשפט העברי נקבעה גם במשפט הישראלי מאות שנים מאוחר יותר דוקטרינת ההגנה מן הצדק .
משפטו של נשיא המדינה לשעבר נוהל כאמור בדלתיים סגורות לציבור, בכך נמנעה במועד כתיבת מאמרי , כל אפשרות לעיסוק משפטי - ציבורי רציני בשאלות העובדתיות הנוגעות לאישומים גופם ולשאלת החפות או האשם, שעסקה בהן הכרעת הדין של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בתל אביב - יפו. אשר על כן ומשכך , התמקד מאמרי אך ורק בדוקטרינת "ההגנה מן הצדק", אשר יסודותיה במשפט העברי, המשכה בפסיקת בית המשפט העליון ועיגונה לבסוף בספר החוקים של מדינת ישראל , בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע במפורש שבתי המשפט מנועים מלקיים הליך פלילי כלשהוא, כאשר הגשת כתב האישום או, כאשר ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
אשר על כן השאלות המשפטיות - ציבוריות היחידות בהן היה ניתן להביע דעה משפטית רצינית כלשהיא, זאת בשלב בו נכתב מאמרי , בו טרם פורסמו לציבור הודעת הערעור שהגיש נשיא המדינה לשעבר לבית המשפט העליון וכן החלטתו של כבוד שופט העליון הנכבד ואמיץ הלב דנצינגר בבקשת עיכוב ביצוע העונש, עד למתן פסק דין חלוט, שני מסמכים אשר איפשרו הצצה מסויימת אל מבעד לדלת הסגורה של כבוד בית המשפט המחוזי קמא ( אגב, את דעתי המשפטית בשאלות העובדתיות כפי שעולה מניתוח משפטי פשוט ולא מסובך של שני המסמכים האלה אשמור בשלב זה לעצמי ) היו באותו שלב רק שתיים והן:
1.
האם נשיא מדינת ישראל, זכה אכן להליך משפטי תקין וטהור, הליך משפטי החף מכל השפעה חיצונית מזהמת ובהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק הטבעי, באופן שאפשר קיומו של משפט צדק שמעליו יתנוסס דגל לבן? 2.
האם היה זכאי נשיא מדינת ישראל, לאור כל התנהלות התקשורת, רשויות שלטון החוק ואף חברי כנסת, כפי שתובא ותפורט בהרחבה במאמר זה, לקבל מביהמ"ש את הסעד של הגנה מן הצדק. דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" הינה כאמור טענת הגנה משפטית, אשר משלבת בתוכה אלמנטים משפטיים וציבוריים כאחד והיא נועדה בראש ובראשונה וטרם עיסוק כלל בשאלות העובדתיות של החפות או האשם שמקומם בהכרעת הדין, קל וחומר טרם עיסוק כלל בשאלת העונש הראוי שמקומו בגזר הדין, לבחון על ציר הזמן את התנהלותו ותקינותו של ההליך הפלילי אשר קדמה כלל להגשת כתב האישום.
כך לדברי השופט (בדימוס) ישגב נקדימון: דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מדגישה את זכות היסוד של כל נאשם, להליך משפטי ראוי ותקין, יתירה מזאת, היא מבטאת אחריות רחבה של מערכת המשפט במדינה, לתקינות שלטון החוק, שכוללת פיקוח על פעולות מנהליות של רשויות המדינה, ובכללם סירוב להכשיר התנהגות הפוגעת בזכויות הפרט, או בשלטון החוק, זאת גם בהיעדר כל פגיעה צפויה בהגנתו של הנאשם במשפטו. טענת הנאשם ל "הגנה מן הצדק" מחייבת אם כן לדברי כבוד השופט נקדימון שינוי דיסקט אצל השופטים - שבמקום להכריע בשאלת אשמה או חפות , עליהם להקדים להליך, ביקורת שיפוטית על תקינות ההליכים של הרשות.
ןכך, לדברי השופט (בדימוס) ישגב נקדימון ועו"ד רינת קיטאי סנג'רו : בספרות ובפסיקה מובאות דוגמאות למצבים אופייניים לשימוש בסמכות בית המשפט, לזכות נאשם על יסוד הדוקטרינה של הגנה מן הצדק, ועם אלה נמנית יצירת אוירה עוינת לנאשם בשל " משפט על-ידי אמצעי התקשורת".
כאמור, לשם הכרעה תחילה בטענת "ההגנה מן הצדק" על בתי המשפט היושבים על המדוכה, בכל תיק פלילי שהוא, קל וחומר בית משפט העליון במדינת ישראל הדן בערעורים, כאשר על כפות המאזניים מונחים לפני השופטים הנכבדים הדברים היקרים לו לכל בן - אדם ובהם: כבודו כאדם, שמו הטוב, חירותו ואף ממונו, והחשש האמיתי מפני הרשעת חפים מפשע חלילה, מוטלת החובה המשפטית והציבורית כאחד, לבחון תחילה וראשית דבר לעומק ובכובד ראש את התנהלותם של רשויות שלטון החוק במדינה קרי: פרקליטות המדינה, משטרת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה.
כפי שכתבתי והסברתי בהרחבה במאמרי הרי שבשמיעת ערעורו של נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב, על כבוד שלושת שופטי בית המשפט העליון הנכבד, אשר מכהנים לעיתים גם "בכובעם האחר" כשופטי בית משפט גבוה לצדק (בג"צ) תהיה מוטלת במקרה דנן גם החובה המשפטית והציבורית כאחד, לבחון לעומק ובכובד ראש ולהכריע באומץ לב שיפוטי , גם בעניין מעורבתם של נבחרי הציבור כדוגמת ח"כ יחימוביץ בהליך הפלילי שהתנהל.
נזכיר שכבוד המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) השופט משאל חשין, הגדירה בלשונו כזיהום ההליך הפלילי, וכן לבחון לעומק ובכובד ראש ולהכריע גם בעניין המשפטי - ציבורי של הפגנות ארגוני הנשים מול פתח בית המשפט קמא ובעניין התנהלותה של הרשות הרביעית במדינת ישראל היא רשות התקשורת והשפעתה על דעת הקהל ובאמצעותם גם על השופטים היושבים לדין ומעל לכל את את האפשרות לעשיית משפט צדק לאור זיהום כל כלי הניתוח שהיו מונחים בידי שופטי כבוד ביהמ"ש הנכבד קמא.
מאחר שכל מי שפיו וליבו שווים יעיד שניתן לסווג את פרשת משפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני כפרשה משפטית - ציבורית חריגה המעלה שאלות משפטיות - ציבוריות כבדות משקל, וזאת במספר מובנים עיקריים כמפורט להלן:
1. העובדה שהיא הנוגעות בין היתר בשמירת אמון הציבור במערכת המשפט.
2. בחינת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק לעומק ובכובד ראש, זאת לאור התנהלות רשויות שלטון החוק , חברי כנסת ומשפט שדה חמור ביותר בתקשורת תוך אפשרות סבירה ויותר להשפעה על שופטים מקצועיים ועל זיהום כלי הניתוח השיפוטיים.
3. שאלות היורדות לשורשו של ההליך הפלילי במדינת ישראל , ואשר נוגעות בלב ליבם של זכויות חשודים ונאשמים חפים מפשע בכלל ובחזקת החפות בפרט , ובראש ובראשונה בזכותו של כל חשוד ונאשם במדינת ישראל לזכות בהליך משפטי תקין וטהור, במשפט צדק שמעליו יתנוסס אך ורק דגל לבן! .
4. וכמובן מהבחינה לפיה לא כל יום נשפט נשיא מדינה בישראל וגם מורשע בעבירות מין ונדון ל-7 - שנות מאסר בכלא.
אשר על כן, לאור כל האמור במאמרי הדגל השחור מעל משפט נשיא מדינת ישראל ולאור כל האמור לעיל נראה שאין ראוי ואין צודק יותר לדעתי שיהיה שהמותב הנכבד שידון בערעורו של נשיא מדינת ישראל השמיני, בבית המשפט העליון בירושלים, צריך להיות בנסיבות דנן מותב נרחב יותר, של 5 או של 7 או יותר שופטים זאת על-מנת שבפסק הדין החלוט של נשיא מדינת ישראל השמיני יבואו לידי ביטוי מגוון רחב מאוד ככל שניתן, של דעות שיפוטיות מלומדות, שייתנו בהרכב שופטים נרחב יותר מזה שכבר דן בו כאמור כבוד ביהמ"ש המחוזי קמא הנכבד.
את זאת על פרקליטי נשיא המדינה לשעבר לבקש מכבוד נשיאת בית המשפט העליון או המשנה לנשיאה בהתאם לסעיף 26 לחוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד 1984 למותר לציין כי על-ידי קבלת החלטה שיפוטית כזו אין כדי לפגוע בזכויותיו של אף צד. ובתקווה אמיתית וכנה שהצדק תמיד ייעשה וגם ייראה.
