המבחן הגדול של אבו מאזן ואחמד טיבי

נחשפו פני הרשע. שני צעירים פלשתינים, תלמיד תיכון וסטודנט באוניברסיטה, הם שביצעו את הרצח המזעזע של חמשת בני משפחת פוגל באיתמר ערב חג הפורים. חקירת כוחות הביטחון הביאה למעצרם של חכים עוואד, בן 18, ואמג'ד עוואד, בן 19, תושבי הכפר עוורתא שהודו ברצח ושחזרו את המעשה. מספר קרובי משפחה של הרוצחים נעצרו אף אף בגין מתן סיוע לרוצחים להסתיר את הכלים בהם ביצעו את הרצח.

עתה מגיע המבחן הגדול של הרשות הפלשתינית. מיד לאחר היוודע דבר הרצח הזדרז יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) לפרסם הודעת גינוי בזו הלשון: "הנשיא מחמוד עבאס הדגיש את התנגדותו וגינויו לכל פעולות האלימות המופנות נגד אזרחים באשר הם וללא קשר למקורן ולסיבותיהן, וזאת על-רקע האירוע באיתמר. כמו-כן, הדגיש הנשיא, כי האלימות אינה מביאה אלא לאלימות, וכי מה שנדרש הוא להאיץ את מציאת פתרון צודק וכולל לסכסוך".

אבו מאזן יכול היה לנצל את הרצח המזעזע כדי להעביר מסר תקיף יותר בעניין הטרור, ובמסגרת זו להתחייב לפעול לאיתור הרוצח/ים ולהביאן לדין. הוא בחר שלא עשה כן ולא בשגגה. הוא בחר לעטות על פניו מסיכה, כפי שמסתבר ממדיניותה הרשמית של הרשות הפלשתינית, בראשה הוא עומד, כלפי רוצחי יהודים.

הלפידים של אבו מאזן

ביום (17.4.11) בו חשפו כוחות הביטחון את שמות החשודים ברצח בני משפחת פוגל חל יום האסיר הפלשתיני, אשר לכבוד יום זה נשא אבו מאזן נאום מיוחד לאומה ששודר בטלוויזיה הפלשתינית. אבו מאזן כינה את כל האסירים הביטחוניים הפלשתינים, כולל משלחי המחבלים המתאבדים והרוצחים הסדרתיים, "לפידים אשר מאירים את דרכנו לעבר החירות, הריבונות והעצמאות".

"חירותם (של האסירים הפלשתינים) נמצאת בראש סדר העדיפות שלנו,” אמר אבו מאזן, והוסיף: "הבהרנו לצד הישראלי, שלא יהיה הסכם קבע ללא שחרור האסירים שלנו, כל האסירים שלנו, וכי החירות שלהם צריכה להתממש לפני כל הסכם, שכן הדבר יעיד על הרצינות והכוונות של הצד הישראלי”.

רוצחי משפחת פוגל צפויים לקבל סיוע כספי מהרשות הפלשתינית, הן בתקופת מאסרם והן לאחר שחרורם. סיוע זה כולל: קצבה חודשית (תוספת לנשואים, להורים לילדים ולתושבי ירושלים), כסף לקנטינה בכלא, סיוע כספי שנתי לרכישת בגדים, מימון לימודים, מענק שחרור מהכלא, התחייבות למינוי לתפקיד ברשות הפלשתינית לאחר השחרור. גובה הסיוע עומד בקנה אחד לשנות המאסר, הווי אומר: ככל שחומרת המעשה גדולה יותר, כך גדול יותר הסיוע הכספי שמעניקה הרשות הפלשתינית לכל אסיר ביטחוני שהורשע בפעילות נגד ישראל.

הסיוע ניתן לכל האסירים הביטחוניים ללא יוצא מן הכלל, כולל אסירים ביטחוניים בעלי אזרחות ישראלית המתגוררים בישראל ואסירים ממדינות ערב. אסירים פלשתינים שהורשעו בפלילים אינם זכאים לסיוע זה.

במקרה דנן, צפויים הרוצחים לעונש מאסר עולם. על-פי חוק האסירים ו[האסירים] המשוחררים הפלשתיני זכאי כל אסיר המרצה יותר מ-25 שנה בכלא לקצבה חודשית של 4,000 ש"ח, למענק של 10 אלפים דולר בעת שחרורו ולתפקיד במעמד של תת-שר ברשות הפלשתינית. תקופת המאסר תיחשב להם גם לצורכי הפנסיה. בצירוף מקרים מצמרר בישר השבוע שר האסירים הפלשתינים עיסא קראקע, כי החל מה-1 באפריל יזכו כל הטרוריסטים הפלשתינים המרצים עונשי מאסר בישראל, לתוספת של 100% לקצבתם החודשית המשולמת ע"י הרשות הפלשתינית.

המבחן של טיבי

חבר הכנסת, אחמד טיבי, עומד אף הוא למבחן ההיסטוריה. בנאום בכנסת שהצטייר כנרגש ונסער גינה טיבי את "מעשה הזוועה הנורא" באיתמר, כינה את הרוצח "פחדן" ו"מוג לב" וטען שלא ביצע את הרצח "בשם העם הפלשתיני". טיבי הוסיף: "אני מרגיש זעם רב כלפי הפושע הזה שעשה את המעשה. הוא ראוי לכל הוקעה מוסרית פוליטית לאומית, אבל אני בא לכאן עם ידיים נקיות, כי תמיד תמיד גינינו פגיעה באזרחים והתנגדנו לפגיעה באזרחים".

מילים כדורבנות, ואולם האמנם פיו וליבו של טיבי שווים? בינואר השנה השתתף טיבי בכנס "תמיכה באסירים", הווה אומר בטרוריסטים הפלשתינים, ובהם רוצחי ילדים, המרצים עונשי מאסר בישראל. בנאומו בכנס טען טיבי, כי כפי שהעולם מתגייס למען שחרור גלעד שליט כך העולם צריך לפעול לשחרור האסירים הפלשתינים, אותם כינה "גיבורים" אשר "יושבים בכלא למען חירות המולדת או עקרונות נעלים, עליהם הם מגינים בגאווה רבה ובתעצומות נפש”. טיבי השתתף לא אחת באירועים נוספים בתמיכה ב"אסירי החירות", כפי מכונים האסירים הפלשתינים, ותבע את שחרורם לאלתר מהכלא הישראלי, בהסבירו כי "לא ראוי לעולם לפגוע בזכות האימהות (של האסירים) לחבק את בניהן".

טיבי לא הוציא את רוצחי הילדים מכלל האסירים שאת חירותם הוא תובע בשל מניעים הומניטריים של חזרה למשפחותיהם. חטאיהם (כולל אלה שנעצרו זה לא מכבר) כבר הלבינו בעיניו, וכולם, כך על-פי דבריו ביצעו את מעשיהם למען המטרה הלאומית של "חירות המולדת", כלומר פעלו בשם העם הפלשתיני. דברי הגינוי הנרגשים שהשמיע טיבי מעל במת הכנסת עומדים בניגוד מוחלט לעמדותיו ולהתבטאויותיו, כפי שביטא גם בחתימת אחד הסטטוסים שלו בפייסבוק במילים הבאות: "החירות לאסירים והתהילה והנצח לשהידים שלנו הזכים".

טרוריסטים או גיבורים

עמדת המנהיגות הפלשתינית בשטחים ובישראל (לעמדת טיבי שותפים חברי הכנסת הערבים) באה פעם נוספת לידי ביטוי בקלונה ובצביעותה המוסרית והערכית. המשך התייחסותה לטרוריסטים הרוצחים כאל "גיבורים" לאומיים, הזכאים אף לתמיכה כספית נדיבה, אינו מעיד על כוונות טהורות בדבר נכונות להגיע לדו-קיום בשלום על בסיס של פשרה היסטורית שתחלק את הארץ בין שני לאומים.

האם אבו מאזן ואחמד טיבי ידרשו את מיצוי העונש על חכים ואמג'ד עוואד, רוצחי בני משפחת פוגל, או שמא פעם נוספת יחזרו לכנותם "לפידים מאירים את הדרך", "גיבורים" ו"אסירי החירות" וידרשו את שחרורם המיידי?